הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סה.מסכת פסחים65a
ועולה גופה מנלן - שמתן דמה במקום שיש תחתיו יסוד למעוטי מזרח ודרום חוץ מאמה למזרח אצל צפון ואמה לדרום אצל מערב דהכי תנן (מדות פ"ג מ"א) אוכל במזרח אמה אחת ובדרום אמה אחת: אל יסוד מזבח העולה - גבי חטאת [נשיא] כתיב ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה ואת דמו ישפך אל יסוד מזבח העולה וה"ל למיכתב אל יסוד המזבח למה לי דכתיב מזבח העולה אלא הכי קאמר אל יסוד מזבח תעשה העולה: עצלנית - מפני שנתעצלה להיות אחרונה: והא לא סגי דלאו הכי - דמצוה לשלש כתות: לזרוזי נפשייהו - להיות מן הראשונים: שלא ברצון רבי אליעזר - דאמר בעלמא גבי מכבד דהיינו דומיא דהדחה איכא חיוב חטאת הלכך במקדש כשכבר נעשה צורך גבוה אסור: החולב - מושך החלב מן הבהמה: מחבץ - מעמיד החלב ועושה ממנו חביצין שקורין מטונ"ש (גושים (של חלב חמוץ)) : ורודה - מדכתיב (שמואל א י״ד:כ״ז) ויטבול אותה ביערת הדבש: אחד זה ואחד זה - מכבד ומרבץ ורודה אבל מאידך לא קאמרי דתולדות אב מלאכה נינהו כדאמרינן בפרק המצניע רבי אליעזר משום הכי מחייב חולב משום מפרק מגבן משום בונה מחבץ משום בורר בהמצניע ומרבץ ומכבד מפרש התם משום אשוויי גומות: רב אשי אמר - לעולם רבנן דאמרי בעלמא נמי שבות הוא ומתני' כר' נתן דאמר שבות שאינה צריכה לא התירו במקדש: שאם נשפך דמו של אחד מהן - לארץ ולא נזרק ממנו למזבח: נמצא כוס זה מכשירו - שהרי מעורב בו מן הנשפך: שמא לא נתקבל בכלי - אותו שאתה רוצה להכשיר שמא לא נתקבל בכלי ותו לא מהניא ליה זריקה דתנן נשפך מצואר בהמה על הרצפה ואספו פסול בזבחים בפרק שני (דף טו.): אף אני לא אמרתי - שיועיל אלא כשנתקבל בכלי: ומנא ידע - רבי יהודה אם נתקבל בכלי והא חששא בעלמא הוא דקאמר שאם ישפך דמו וכיון דלתקוני ספיקי אתא היכי מיתקני בהכי שמא לא נתקבל: כהנים זריזין הן - וליכא למיחש לשמא לא קיבלוהו לישנא אחרינא שמא לא נתקבל בכלי כל זה שאתה שואב מארץ ונמצאת זורק דם פסול אף אני לא אמרתי למלאות אלא ממקום שיודעין שנשפכו שם דמים שנתקבלו בכלי ואי משום דמיערב בהו מהאי דלא נתקבל כגון דם התמצית הא קא פריך ליה בסיפא וראשון עיקר: אי זריזין הן - היכן נשפכין הא זריזין הן וידעי: אגב זריזותייהו - שממהרים לרוץ ולקרב ולזרוק מיתשיד מידייהו: והלא דם התמצית - של פסחים הרבה מעורב בו ואי נשפך דם של אחד כולו בטל במיעוטו ומה תועיל זריקה שהרי בטל: דם התמצית - של חולין ושל קדשים: באזהרה - בלאו ולא כרת דכתיב כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא וגו' עד כל אוכליו יכרת יצא דם התמצית שאינו דם הנפש ובמסכת כריתות מפרש טעמא חמשה לאוין כתיבי בדם ומייתיר חד לדם התמצית: לענין כפרה - שאינו ראוי לזריקה:
גופה מנלן? אמר קרא: ״אל יסוד מזבח העולה״, אלמא עולה טעונה יסוד. יצתה כת ראשונה וכו׳. תנא: היא נקראת כת עצלנית. והא לא סגי דלאו הכי, מאי הוי להו למיעבד? אפילו הכי, איבעי להו לזרוזי נפשייהו. כדתניא, רבי אומר: אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסי. אשרי מי שאומנתו בסם, אוי לו מי שאומנתו בורסי. ואי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות. אשרי מי שבניו זכרים, אוי לו מי שבניו נקבות. כמעשהו בחול וכו׳. שלא ברצון מאן? אמר רב חסדא: שלא ברצון רבי אליעזר. דאי רבנן — הא אמרי שבות הוא, ואין שבות במקדש. מאי היא? דתניא: אחד החולב והמחבץ והמגבן — כגרוגרות. המכבד והמרבץ והרודה חלות דבש בשוגג בשבת — חייב חטאת, הזיד ביום טוב — לוקה את הארבעים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים, אחד זה ואחד זה אינו אלא משום שבות. רב אשי אמר: אפילו תימא שלא ברצון חכמים — ורבי נתן היא. דתניא, רבי נתן אומר: שבות צריכה התירו, שבות שאינה צריכה לא התירו. רבי יהודה אומר כוס היה ממלא וכו׳. תניא רבי יהודה אומר: כוס היה ממלא מדם התערובות, שאם ישפך דמו של אחד מהן — נמצא זה מכשירו. אמרו לו לרבי יהודה: והלא לא נתקבל בכלי? מנא ידעי?! אלא הכי קאמרי ליה: שמא לא נתקבל בכלי? אמר להן: אף אני לא אמרתי אלא בנתקבל בכלי. מנא ידע? כהנים זריזין הן. אי זריזין — אמאי משתפיך? אגב זריזותייהו דעבדי, משתפיך. והלא דם התמצית מעורב בו! רבי יהודה לטעמיה, דאמר: דם התמצית — דם מעליא הוא. דתניא: דם התמצית באזהרה, רבי יהודה אומר: בהיכרת. והאמר רבי אלעזר: מודה רבי יהודה לענין כפרה שאינו מכפר, שנאמר: ״כי הדם הוא בנפש יכפר״,
פסחים סה.