הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עא.מסכת פסחים71a
בשעת שמחה - ביום טוב שהוא זמן שמחה: והיית אך שמח - קרא יתירא הוא דכתיב לעיל מיניה חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים וסמיך ליה ושמחת בחגך והדר כתיב שבעת ימים תחוג וגו' והיית אך שמח: לרבות לילי יום טוב האחרון - ואין שמחה אלא באכילת שלמים ויום טוב האחרון גופיה לא דהא תרי זימני שבעת ימים כתיב גבי שמחה כדפרישי' וממילא אימעיט שמיני: או אינו אלא לרבות לילי יום טוב הראשון - ואף על פי שאין קרבן בלילה נלמד שהטעינו הכתוב לשחוט שלמים מערב יום טוב לשמחת לילי יום טוב: אך (שמח) חלק - כל אכין ורקין מיעוטין: מאי טעמא - משוינן מיעוטא ללילי ראשון וריבויא ללילי אחרון ולא אמרינן איפכא לאו משום דאמרינן אין לו במה ישמח דשלמים הנשחטין מבערב לאו שמחה היא דבעינן זביחה בשעת שמחה: שיש שמחה לפניו - כל ימות ולילות החג: חגיגת י"ד כו' - קס"ד דרב יוסף בששחטה בארבעה עשר קאמר: הא מתניתא - בן תימא אמרה לעיל ולבן תימא איפסילא לה דהא אמר אין נאכלת אלא ליום ולילה: והשמחה - בשלמים: שחל יום טוב בשבת - ומבערב אין יכול לשחוט דהא בשעת שמחה בעית: אמר רב הונא - ודאי מקרבן שמחה ליכא אלא שבעה אלא הא דקתני השמחה שמונה משמחו בשעירי הרגלים שעיר החטאת האמור בראשון שבכל יום היה שעיר בא משל ציבור וכל חטאות החיצונות נאכלות וכל קרבן ציבור הקבוע דוחה שבת: חי נאכלין - אם בא לאוכלו בשבת לא יאכלנו כי אם חי דאין צלייתו ובישולו דוחה שבת ובשר חי אין כאן שמחה: ועוד - נהי נמי דיש שמחה בבשר חי הרי חטאות אין נאכלות אלא לכהנים והן אוכלין וישראל במה ישמחו: לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה - כשאר לילי החג: או אינו אלא כו' - כדפרישית: לאימורי חגיגת ט"ו שנפסלין בלינה - ואע"פ שזמן אכילת בשרה כל יום המחרת: וסמיך ליה ראשית ביכורי וגו' - ודרוש ביה בקר ראשון: דבשר איפסיל ליה מאורתא - משחשכה ועבר יום ששה עשר ואימורין יכשרו עד בקר שבעה עשר דאי בקר בקר שני בקר של שבעה עשר: ר' אליעזר בן עזריה - בפרק בתרא (דף קכ:) דאמר מדאורייתא אכילת פסח עד חצות ותו לא: הכי קשיא ליה - אע"ג דאותיב מלתא אחריתי: ומי איכא מידי - כלומר אפשר להיות משמעות המקרא בקר שני אנן חזינן תנא דמתנית' דלקמן דאפי' לבשר שהוא קל מאימורין לא בעי ראשית ובקר דכתיב ביה משמע ליה לתנא בקר ראשון ורב כהנא באימורין דחמירא קדושתיהו לא משמע ליה בקר דכתיב גבייהו בקר ראשון בלא ראשית: אשר תזבח בערב - בחגיגת ארבעה עשר מיירי דנשחטת עם הפסח בערב דהא ליכא למימר בערב של יום טוב הראשון עצמו קאמר קרא דאם כן מאי בערב הלא שחיטתן ביום כולו:
שמחה, וליכא. משום חגיגה: הוי דבר שבחובה, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין. לימא מסייע ליה: ״והיית אך שמח״ — לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה. אתה אומר לילי יום טוב האחרון, או אינו אלא לילי יום טוב הראשון? תלמוד לומר: ״אך (שמח)״ — חלק. מאי טעמא? לאו משום דאין לו במה ישמח! לא, כדתני טעמא: מה ראית לרבות לילי יום טוב האחרון ולהוציא לילי יום טוב ראשון? מרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו, ומוציא אני לילי יום טוב ראשון שאין שמחה לפניו. מתיב רב יוסף: חגיגת ארבעה עשר יוצא בה משום שמחה, ואין יוצא בה משום חגיגה. אמאי? הא בעינן זביחה בשעת שמחה, וליכא! אמר רב אידי בר אבין: שעיכב ושחטה. אמר רב אשי: הכי נמי מסתברא, דאי לא תימא הכי, הא מתניתא מאן קתני לה? בן תימא — בן תימא הא פסלה לה בלינה! שמע מינה. מתיב רבא: ההלל והשמחה שמנה. ואי אמרת בעינן זביחה בשעת שמחה, הא זמנין סגיאין דלא משכחת לה אלא שבעה, כגון שחל יום טוב הראשון להיות בשבת! אמר רב הונא בריה דרב יהודה: משמחו בשעירי הרגלים. אמר רבא, שתי תשובות בדבר: חדא, דשעירי הרגלים חי נאכלין צלי אין נאכלין, ושמחה בחי ליכא. ועוד, כהנים אוכלין וישראל במה שמחים? אלא אמר רב פפא: משמחו בכסות נקיה ויין ישן. כי אתא רבין אמר רבי אלעזר: שלמים ששחטן מערב יום טוב יוצא בהן משום שמחה ואין יוצא בהן משום חגיגה. יוצא משום שמחה — לא בעינן זביחה בשעת שמחה. ולא משום חגיגה — הוי דבר שבחובה, וכל דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין. מיתיבי: ״והיית אך שמח״ — לרבות לילי יום טוב האחרון לשמחה. אתה אומר לרבות לילי יום טוב האחרון, או אינו אלא לרבות לילי יום טוב הראשון? תלמוד לומר ״אך״ — חלק. מאי טעמא? לאו משום דאין לו במה ישמח! לא, כדתניא: מה ראית לרבות לילי יום טוב האחרון ולהוציא לילי יום טוב הראשון? מרבה אני לילי יום טוב האחרון שיש שמחה לפניו, ומוציא אני לילי יום טוב הראשון שאין שמחה לפניו. אמר רב כהנא: מנין לאימורי חגיגת חמשה עשר שנפסלין בלינה? שנאמר: ״ולא ילין חלב חגי עד בקר״, וסמיך ליה ״ראשית״ למימרא דהאי בקר — בקר ראשון. מתקיף לה רב יוסף: טעמא דכתב ״ראשית״, הא לא כתב ״ראשית״ הוה אמינא מאי בקר — בקר שני. מי איכא מידי דבשר איפסיל ליה מאורתא, ואמורין עד צפרא? אמר ליה אביי: אלמה לא? והרי פסח לרבי אלעזר בן עזריה, דבשר איפסיל ליה מחצות, ואמורין עד צפרא! אמר רבא, רב יוסף הכי קא קשיא ליה: מי איכא מידי דאלו תנא לבשר לא בעי ״ראשית״, ורב כהנא לאימורין בעי ״ראשית״? מאי היא? דתניא: ״לא ילין מן הבשר אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר״,
פסחים עא.