הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פז.מסכת פסחים87a
מתני' האשה. תאכל משל בעלה - דמסתמא דעתה לימנות על של בעלה כל זמן שלא פירשה שיהא דעתה בשל אביה: רגל הראשון - כך דרך הנשואות ללכת לבית אביהן רגל הראשון שאחר הנשואין: תאכל ממקום שהיא רוצה - ובגמרא מוקי לה כשאינה רדופה לילך עד הנה לבית אביה תמיד הלכך מספקא לן בהי ניחא לה אלא אם כן פירשה: אפוטרופסין - שהיו לו שנים והמנוהו זה על פסחו וזה על פסחו: לא יאכל משל שניהן - לא מפסחו של זה ולא משל זה ואפילו המנהו האחד על פסחו מי נתן רשות לחלק האחר לימנות על זה ואין לו תקנה אלא א"כ רצו שניהן שימנה עם האחד: לא יאכל משל רבו - דמסתמא לא היה דעת רבו להימנות חלק החירות על פסחו: גמ' שמעת מינה יש ברירה - קס"ד ממקום שהיא רוצה בשעת אכילה קאמר ואמרינן הוברר דשחיטה וזריקה דהאי פסח שפיר איזדריק עלה דהאי אתתא: בשעת שחיטה - ששאלנו את פיה בשעת שחיטה ואמרה בזה אני רוצה: אוכלת משל אביה - מן הסתם: מתניתין בשאינה רדופה - לילך תמיד לבית אביה דבית בעלה חביב לה הלכך כל שאר הרגלים ודאי שייכא בתריה ורגל ראשון ספק וברייתא ברדופה הלכך רגל הראשון ודאי בתר אביה מכאן ואילך ספק: כמוצאת שלום - נתחבבתי עליו ונמצאתי שלימה לו: להגיד שבחה - היאך מקובלת היא בבית חמיה: ושדים - להניק אחרים: אין לה - שאין הנאה ממנה: זו עילם - שהיה בה דניאל שנאמר (דניאל ח׳:ב׳) ואני (דניאל הייתי) בשושן אשר בעילם המדינה וזכה ללמוד ולא רבץ תורה בישראל אבל בבל גידלה עזרא הסופר דכתיב (עזרא ז׳:י׳) (הוא) הכין לבבו לדרוש (בתורת) [את תורת] ה' [ולעשות] וללמד בישראל חק ומשפט: ושדי אלו ת"ח - המניקין אחרים כשדיים הללו: כמגדלות - שמגינין על הדור: כנטיעים - נטיעות יונקות שלא נתקלקלו עדיין ולא אירע בהן שבר: שאוגדות פתחיהן לבעליהן - סותמות פתחיהן עד שמזדקקות לבעליהן ואינן נבעלות לאחרים לשון אחר שמגידות פתחיהן של נדה לבעליהן לפרוש מהן ואע"פ שתאוותן רבה: וכן הוא אומר ומלאו כמזרק כזויות מזבח - מה זויות דהתם כתיב בהו ומלאו הכא נמי בנותינו כזויות על ידי שמתמלאות תאוה ואין נזקקות אלא עד שיבואו בעליהן: כאילו נבנה היכל בימיהן - דהכי משמע מחוטבות בבנין היכל תבנית לשון בנין: בימי עוזיהו כו' - משום דאיירי בכנסת ישראל בלשון אשה הנשאת לבעל כדאמרן כמוצאת שלום נקט נמי להא דהושע דכתיב ביה תקראי אישי כדדריש לקמיה: ארבעה נביאים - לקמיה מפרש להו ובכולהו כתב בהו בימי עוזיהו יותם אחז יחזקיה שכולן החלו להינבא בימי עוזיהו וקיפחו חיי ארבעה מלכים: לא דיו שלא אמר כן - אתה למד ממה שאמר לו הקדוש ברוך הוא קח לך אשת זנונים ולא אמר כן לנביא אחר (מצאתי כאן הגה"ה מלשון רבינו ארבעה נביאים כולהו כתיב בהו בימי עוזיהו בר ממיכה דכתיב ביה יותם אחז יחזקיהו ובעמוס לא כתיב אלא עוזיהו ומיהו מיכה בימיו נתנבא אלא שכבר נתנגע ויותם בנו שופט על הארץ לפיכך לא נקרא על שמו אבל שלשה היו קודם שנצטרע בעמוס נאמר שנתים לפני הרעש וישעיה ביום הרעש דכתיב (ישעיהו ו׳:ד׳) וינועו אמות הספים שרעשו עליונים לשורפו ותחתונים לבולעו כמשפט קרח ועדתו שערערו על הכהונה ואותו היום נתנגע והושע קודם לכולן): הכי גרסינן - אומר לו קח לך אשת זנונים ואחר כך אומר לו שלחה: וילדי זנונים - שתלד לך בנים זנונים ספק שלך ספק של אחרים: גומרין בה - ביאתם ותאוות לבם:
מתני׳בזמן שהיא בבית בעלה, שחט עליה בעלה ושחט עליה אביה — תאכל משל בעלה. הלכה רגל ראשון לעשות בבית אביה, שחט עליה אביה ושחט עליה בעלה — תאכל במקום שהיא רוצה. יתום ששחטו עליו אפוטרופסין — יאכל במקום שהוא רוצה. עבד של שני שותפין לא יאכל משל שניהן. מי שחציו עבד וחציו בן חורין לא יאכל משל רבו. גמ׳ שמעת מינה יש ברירה? מאי רוצה — בשעת שחיטה. ורמינהו: אשה, רגל הראשון אוכלת משל אביה. מכאן ואילך, רוצה — אוכלת משל אביה, רוצה — משל בעלה. לא קשיא: כאן, ברדופה לילך. כאן, בשאינה רדופה. דכתיב: ״אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום״, ואמר רבי יוחנן: ככלה שנמצאת שלימה בבית חמיה, ורדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה. כדכתיב: ״והיה ביום ההוא נאם ה׳ תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי״, אמר רבי יוחנן: ככלה בבית חמיה, ולא ככלה בבית אביה. ״אחות לנו קטנה ושדים אין לה״, אמר רבי יוחנן: זו עילם, שזכתה ללמוד, ולא זכתה ללמד. ״אני חומה ושדי כמגדלות״, אמר רבי יוחנן: ״אני חומה״ — זו תורה, ״ושדי כמגדלות״ — אלו תלמידי חכמים. ורבא אמר: ״אני חומה״ — זו כנסת ישראל, ״ושדי כמגדלות״ — אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב, מאי דכתיב: ״אשר בנינו כנטעים מגדלים בנעוריהם בנותינו כזוית מחטבות תבנית היכל״, ״אשר בנינו כנטעים״ — אלו בחורי ישראל שלא טעמו טעם חטא. ״בנותינו כזוית״ — אלו בתולות ישראל שאוגדות פתחיהן לבעליהן. וכן הוא אומר: ״ומלאו כמזרק כזוית מזבח״, איבעית אימא מהכא: ״מזוינו מלאים מפיקים מזן אל זן״, ״מחטבות תבנית היכל״ — אלו ואלו מעלה עליהן הכתוב כאילו נבנה היכל בימיהן. ״דבר ה׳ אשר היה אל הושע וגו׳ בימי עזיהו יותם אחז יחזקיה מלך יהודה״. בפרק אחד נתנבאו ארבעה נביאים, וגדול שבכולן הושע, שנאמר: ״תחלת דבר ה׳ בהושע״. וכי בהושע דבר תחלה? והלא ממשה עד הושע כמה נביאים! אמר רבי יוחנן: תחלה לארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק, ואלו הן: הושע, ישעיה, עמוס ומיכה. אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: בניך חטאו. והיה לו לומר: בניך הם, בני חנוניך הם, בני אברהם יצחק ויעקב, גלגל רחמיך עליהן. לא דיו שלא אמר כך, אלא אמר לפניו: רבונו של עולם, כל העולם שלך הוא, העבירם באומה אחרת. אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לזקן זה? אומר לו: לך וקח אשה זונה והוליד לך בנים זנונים, ואחר כך אומר לו שלחה מעל פניך. אם הוא יכול לשלוח — אף אני אשלח את ישראל. שנאמר: ״ויאמר ה׳ אל הושע לך קח לך אשת זנונים וילדי זנונים״, וכתיב: ״וילך ויקח את גמר בת דבלים״, ״גמר״, אמר רב: שהכל גומרים בה. ״בת
פסחים פז.