הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צב.מסכת סנהדרין92a
יקבוהו - מנקבים אותו לשון (מלכים ב י״ב:י׳) ויקוב חור בדלתו: אוכלא דקצרי - כלי של כובסין שהוא מנוקב ומזלפין בו מים על הבגדים: ומרוה גם הוא יורה - מי שמרווה את תלמידו בדבר הלכה גם הוא יורה לעולם הבא ל"א ומרוה לשון מורה: ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד וגו' - רמז לו שימות ויעמוד לאחר מכן לקץ הימין לקץ שעתיד הקב"ה להחזיר ימינו לפניו שהרי השיב אחור ימינו: מרחמם בעוה"ז ינהגם לעוה"ב: שתי אותיות של שם - כך שמעתי. ל"א כל שמות על שם דאמרי' בעלמא (חגיגה דף טז.) צבאות אות הוא בצבא שלו קרי להו אותיות לשון מופלא: גדול מקדש - חשוב הוא: למילתיה הכי נמי - דגדולה היא וכדעולא: שתי הופעיות - דכתיב אל נקמות ה' אל נקמות הופיע ואיכא תרי נקמות וחדא הופעה בתרוייהו ודמי כמאן דאיכא אכל נקמה ונקמה חדא הופעה: חדא לטובה - של ישראל שסילק שכינתו מאומות העולם ובא על ישראל וקרי ליה נקמות משום דתגמול טוב הוא שזכו לשכינה על שאמרו נעשה ונשמע ונקמה היינו תגמול ואחת לפורענות לעובדי כוכבים שנפרע מהן ליום הדין כדאמרינן בפרק קמא דמסכת ע"ז (דף ד.) נוקם ה' ובעל חמה לעכו"ם שהוא בעצמו ובכבודו נפרע מהן והיינו הופעה: ובדעת - מפני הדעת מלאו כל החדרים הון: בשביל לחמך שנתת למי שאין בו דעה ישימו מזור תחתיך: כל חשך טמון לצפוניו - כל לילה צפון ונחבא ממצפוני התורה שאין דברי תורה נשמעין באותו בית: תאכלהו אש לא נופח - זה אשו של גיהנם שאין צריך נפוח: ירע שריד באהלו - מי שרע בעיניו שיש שריד באהלו: כל שאינו משייר פתיתין - דצריך לשייר כדכתיב אכול והותר (מלכים ב ד): והא אמר רבי אלעזר כל המשייר פתיתין על שולחנו כאילו עובד ע"ז שנאמר העורכים לגד שולחן - שכן עושין שמניחין שלחן ערוך במאכל ומשתה לשם אותה ע"ז שקורין גד וממלאים כוסות של מרקחים נסוכים לע"ז ששמה מני: הא - דקאמר אסור: דאיכא שלימה בהדיה - שמביא שלימה לאחר שאכל ונותן על השלחן עם הפתיתין ששייר דמחזי דלשם ע"ז עביד הכי: והא - דליכא שלימה בהדייהו דמזומנין לעני: הא גדא לביתיה לא גרסי': המחליף בדבורו - משנה בדבורו שלא יהא ניכר: קשתו ננערת - כח קושי אבר שלו ננער שאינו מוליד שנאמר עריה תעור קשתך עריה שאתה מסתכל בה ממש בערותה היא תעיר קשתך ד"א המסתכל המחשב בעריות דאשת איש קשתו גבורת ידו ננערת מתהלכת ומתמעטת כמו (ב"מ דף כט:) מצא כסות מנערה אחת לשלשים יום א"נ כמו (שמות יד) וינער ה': הוי קבל - הוי עניו ותחיה. קבל לשון אפל עשה עצמך אפל ושפל: בית אפל אין פותחין בו חלונות לראות את נגעו - כנגע נראה לי בבית כתיב דמשמע נראה ממילא ועוד דכתיב לי ולא לאורי נמצא שאפלתו הצלתו דכל זמן שאין כהן רואהו אין מטמא בנגעים: שאול ועוצר רחם ארץ לא שבעה מים - קבר לא שבע ממתים ועוצר רחם בית הרחם שהוא קצור ועצור לא ישבע מבעילות וכן ארץ לא שבעה מים: וכי מה ענין שאול וכו' - למה נסמכו הני אהדדי: מכניס - הזרע ומוציא הולד אף שאול מכניס ומוציא לתחיית המתים: שמכניסין בה בקולי קולות - בבכי גדול קוברין את המת: אינו דין שמוציאין אותו בקולי קולות - שנאמר יתקע בשופר גדול: שעתיד הקב"ה להחיות - לימות המשיח: לאחר שיחיו שוב אין חוזרין לעפרם - בין (לימות המשיח בין לעולם הבא) אלא הבשר מתקיים עליהם עד שישובו ויחיו לעתיד לבא:
לאום״, ואין לאום אלא עוברין, שנאמר: ״ולאם מלאם יאמץ״. ואין קבה אלא קללה, שנאמר: ״מה אקב לא קבה אל״. ואין בר אלא תורה, שנאמר: ״נשקו בר פן יאנף״. עולא בר ישמעאל אומר: מנקבין אותו ככברה. כתיב הכא: ״יקבהו לאום״, וכתיב התם: ״ויקב חר בדלתו״. ואמר אביי: כי אוכלא דקצרי. ואם למדו, מה שכרו? אמר רבא אמר רב ששת: זוכה לברכות כיוסף, שנאמר: ״וברכה לראש משביר״. ואין משביר אלא יוסף, שנאמר: ״ויוסף הוא [השליט על הארץ הוא] המשביר לכל עם הארץ״. אמר רב ששת: כל המלמד תורה בעולם הזה, זוכה ומלמדה לעולם הבא, שנאמר: ״ומרוה גם הוא יורה״. אמר רבא: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר: ״יחי ראובן ואל ימת״. ״יחי ראובן״ – בעולם הזה, ״ואל ימת״ – לעולם הבא. רבינא אמר מהכא: ״ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם״. רב אשי אמר מהכא: ״ואתה לך [לקץ] ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין״. אמר רבי אלעזר: כל פרנס שמנהיג את הצבור בנחת, זוכה ומנהיגם לעולם הבא, שנאמר: ״כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם״. ואמר רבי אלעזר: גדולה דעה, שניתנה בין שתי אותיות, שנאמר ״כי אל דעות ה׳״. ואמר רבי אלעזר: גדול מקדש שניתן בין שתי אותיות, שנאמר: ״פעלת ה׳ מקדש ה׳ כוננו ידיך״. מתקיף לה רב אדא קרחינאה: אלא מעתה, גדולה נקמה שניתנה בין שתי אותיות, דכתיב: ״אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע״! אמר ליה: למילתיה הכי נמי, כדעולא. דאמר עולא: שתי הופעיות הללו למה? אחת למידה טובה, ואחת למדת פורענות. ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו דעה, כאילו נבנה בית המקדש בימיו, שזה ניתן בין שתי אותיות, וזה ניתן בין שתי אותיות. ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו דעה, לסוף מתעשר, שנאמר: ״ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים״. ואמר רבי אלעזר: כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו, שנאמר: ״כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עשהו ויצרו לא יחננו״. ואמר רבי אלעזר: כל הנותן פיתו למי שאין בו דעה, יסורין באין עליו, שנאמר: ״לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו״. ואין מזור אלא יסורין, שנאמר: ״וירא אפרים את חליו ויהודה את מזרו״. ואמר רבי אלעזר: כל אדם שאין בו דעה, לסוף גולה, שנאמר: ״לכן גלה עמי מבלי דעת״. ואמר רבי אלעזר: כל בית שאין דברי תורה נשמעים בו בלילה, אש אוכלתו, שנאמר: ״כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח ירע שריד באהלו״. אין שריד אלא תלמיד חכם, שנאמר: ״ובשרידים אשר ה׳ קרא״. ואמר רבי אלעזר: כל שאינו מהנה תלמידי חכמים מנכסיו, אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר: ״אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו״. אין ״שריד״ אלא תלמידי חכמים, שנאמר: ״ובשרידים אשר ה׳ קרא״. ואמר רבי אלעזר: כל שאינו משייר פת על שלחנו, אינו רואה סימן ברכה לעולם, שנאמר: ״אין שריד לאכלו על כן לא יחיל טובו״. והאמר רבי אלעזר: כל המשייר פתיתים על שלחנו כאילו עובד עבודה זרה, שנאמר: ״הערכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך״! לא קשיא: הא דאיכא שלימה בהדיה, הא דליכא שלימה בהדיה. ואמר רבי אלעזר: כל המחליף בדיבורו כאילו עובד עבודה זרה. כתיב הכא: ״והייתי בעיניו כמתעתע״, וכתיב התם: ״הבל המה מעשה תעתעים״. ואמר רבי אלעזר: כל המסתכל בערוה, קשתו ננערת, שנאמר: ״עריה תעור קשתך״. ואמר רבי אלעזר: לעולם הוי קבל וקיים. אמר רבי זירא: אף אנן נמי תנינא, בית אפל אין פותחין לו חלונות לראות נגעו. שמע מינה. אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: מאי דכתיב ״שאול ועצר רחם ארץ לא שבעה מים״? וכי מה ענין שאול אצל רחם? אלא לומר לך: מה רחם מכניס ומוציא, אף שאול מכניס ומוציא. והלא דברים קל וחומר: ומה רחם שמכניסין בו בחשאי, מוציאין ממנו בקולי קולות; שאול שמכניסין בו בקולות, אינו דין שמוציאין ממנו בקולי קולות? מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. תנא דבי אליהו: צדיקים שעתיד הקדוש ברוך הוא להחיותן אינן חוזרין לעפרן, שנאמר: ״והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים״. מה קדוש לעולם קיים – אף הם לעולם קיימין.
סנהדרין צב.