הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קח:מסכת סנהדרין108b
א"כ לא נפנה דרך כרמים - [כלומר לא נסור ולא נפנה את דרך הכרמים] אלא כל שעה נלך בהם כלומר א"כ לא נלך דרך כבושה ולא נחזור מסורינו אלא נלך ונקלקל השורה דרכים משובשים בקוצים וברקנים כעין שבילי כרמים: לעשתות - כמו עשתונות שיושבין שאנן וחושבין מחשבות רעות: עליתה שמה - אין אש שולט בה: מבין עקבי רגליכם - בשכבת זרע שלכם יכול למחות אתכם ל"א מבין עקבי רגליכם מן הרגל יוציא ממש מים אם היה רוצה ואי אפשר לכפות רגליכם בעששיות: בשכבת זרע - רותחין ועבין היו עבין ל"ג ופי' הוא: חמת המלך שככה - נחה מרתחו ה"נ מים נחו מרותחן: סדרי בראשית - והיינו לשבעת הימים סדר שבעת ימי בראשית שינה להם: זמן קטן אחר זמן גדול - בתחילה אמר להן והיו ימיו מאה ועשרים שנה כשעבר זמן זה ולא שבו לטובה חזר וקבע להם זמן קטן: אישות לבהמה מי אית ליה - נקבה אחת נשכבת לכמה זכרים ואין זו אישות: שלא נעבדה בהן עבירה - שלא נזקקו אלא לבן זוגם: מבליגה - עץ הוא: במותר לי - אפי' באשתי אני אסור: (בני נח - שם וחם ויפת): רק - רוקק זרע מפיו לפיה של נקבה: לקה בעורו - שיצא ממנו כוש: מאתו - גבי עורב לא כתיב מאתו מכאן שדירתם כו' כלומר הנאה הוא שדרים אצלם שמכירים בצדיקים כדאמרי' בדוכתי אחריתא: זית טרף בפיה - בפיה היתה שואלת מזון טרף של זית: למשפחותיהם יצאו מן התיבה - אלמא כל חד וחד בפני עצמו היה ולא היו אוכלין כולם באבוס אחד אלא משפחות [משפחות] היו שרויין: א"ל אליעזר - [עבד אברהם]: לשם רבא - גדול בנו של נח: היכי הויתון - היאך הייתם יכולין להכין עניניהם בכך לעשות לכל בריה ובריה חפצה: זיקתא - שם בריה: פאלי - מחתך כמו פלי פלויי במסכת נדה (דף כא:): אישתא זינתיה - חמה אחזתו וזנהו ולא היה חושש לדרוס משאר בהמות: לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר זיינא אישתא - אין לך חמה קלה שלא תהא חמימותו יכולה לזונו ששת ימים שלא ימות בלא מאכל ואין לך חמה שיכולה לזון יותר מי"ב ימים בלי מאכל ומשתה כ"ש ואית דגרסי לא פחות משיתא ירחי ולא טפי מתריסר זנתא אשתא ואארי קאי כלומר לא פחות מששה חדשים ולא יותר מי"ב חדשים ולא נהירא לי: אורשינא - עוף ושמו חול בלשון המקרא ואינו מת לעולם: בספנא - בחדר ספון ומתוקן לו: [נאום ה' כו'] אליעזר אמר פסוק זה - נאם ה' לאדני אמר הקב"ה לאברהם שב לימיני אדני וכו': ממזרח זה אברהם - שבא מארם נהרים שהוא במזרח דכתיב (במדבר כג) מן ארם ינחני בלק מלך מואב וגו': כל דהוה סלקא ליה - כל דבר המאורע ליה:
כן, לא נפנה דרך כרמים. דרש רבא: מאי דכתיב ״לפיד בוז לעשתות שאנן נכון למועדי רגל״? מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח אותם, ואמר להם דברים שהם קשים כלפידים, והיו בוזים אותו. אמרו לו: זקן, תיבה זו למה? אמר להם: הקדוש ברוך הוא מביא עליכם את המבול. אמרו: מבול של מה? אם מבול של אש, יש לנו דבר אחד ועליתה שמה. ואם של מים הוא מביא, אם מן הארץ הוא מביא, יש לנו עששיות של ברזל שאנו מחפין בהם את הארץ. ואם מן השמים הוא מביא, יש לנו דבר ועקב שמו – ואמרי לה: עקש שמו. אמר להם: הוא מביא מבין עקבי רגליכם, שנאמר ״נכון למועדי רגל״. תניא: מימי המבול קשים כשכבת זרע, שנאמר ״נכון למועדי רגל״. אמר רב חסדא: ברותחין קלקלו בעבירה, וברותחין נידונו. כתיב הכא: ״וישכו המים״, וכתיב התם: ״וחמת המלך שככה״. ״ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ״, מה טיבם של שבעת הימים? אמר רב: אלו ימי אבילות של מתושלח, ללמדך שהספדן של צדיקים מעכבין את הפורענות לבא. דבר אחר: לשבעת [הימים] ששינה עליהם הקדוש ברוך הוא סדר בראשית, שהיתה חמה יוצאת ממערב ושוקעת במזרח. דבר אחר: שקבע להם הקדוש ברוך הוא זמן גדול, ואחר כך זמן קטן. דבר אחר: לשבעת הימים שהטעימם מעין העולם הבא, כדי שידעו מה טובה מנעו מהן. ״מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה איש ואשתו״, אישות לבהמה מי אית לה? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאותם שלא נעבדה בהם עבירה. מנא ידע? אמר רב חסדא: שהעבירן לפני התיבה, כל שהתיבה קולטתו – בידוע שלא נעבדה בהם עבירה, וכל שאין התיבה קולטתו – בידוע שנעבדה בה עבירה. רבי אבהו אמר: מאותן הבאין מאיליהן. ״עשה לך תבת עצי גפר״, מאי גופר? אמר רב אדא: אמרי דבי רבי שילא, זו מבליגה. ואמרי לה: גולמיש. ״צהר תעשה לתבה״ – אמר רבי יוחנן: אמר לו הקדוש ברוך הוא לנח, קבע בה אבנים טובות ומרגליות, כדי שיהיו מאירות לכם כצהרים. ״ואל אמה תכלנה מלמעלה״, דבהכי [הוא] דקיימא. ״תחתים שנים ושלשים תעשה״ – תנא: תחתיים לזבל, אמצעיים לבהמה, עליונים לאדם. ״וישלח את הערב״, אמר ריש לקיש: תשובה ניצחת השיבו עורב לנח. אמר לו: רבך שונאני ואתה שנאתני. רבך שונאני – מן הטהורין שבעה, מן הטמאים שנים, ואתה שנאתני – שאתה מניח ממין שבעה ושולח ממין שנים. אם פוגע בי שר חמה או שר צנה, לא נמצא עולם חסר בריה אחת? או שמא לאשתי אתה צריך? אמר לו: רשע! במותר לי נאסר לי, בנאסר לי לא כל שכן? ומנלן דנאסרו? דכתיב: ״ובאת אל התבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך״, וכתיב: ״צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך״. ואמר רבי יוחנן: מיכן (אמרו) שנאסרו בתשמיש המטה. תנו רבנן: שלשה שמשו בתיבה, וכולם לקו. כלב ועורב וחם. כלב נקשר, עורב רק, חם לקה בעורו. ״וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים״. אמר רבי ירמיה: מכאן שדירתן של עופות טהורים עם הצדיקים. ״והנה עלה זית טרף בפיה״. אמר רבי אלעזר: אמרה יונה לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם, יהיו מזונותי מרורים כזית ומסורים בידך, ואל יהיו מתוקים כדבש ומסורים ביד בשר ודם. מאי משמע דהאי ״טרף״ לישנא דמזוני הוא? דכתיב: ״הטריפני לחם חקי״. ״למשפחתיהם יצאו מן התבה״, אמר רבי יוחנן: ״למשפחותם״ ולא ״הם״. אמר רב חנא בר ביזנא: אמר ליה אליעזר לשם רבא, כתיב: ״למשפחתיהם יצאו מן התבה״. אתון היכן הויתון? אמרו ליה: צער גדול היה לנו בתיבה. בריה שדרכה להאכילה ביום – האכלנוה ביום, שדרכה להאכילה בלילה – האכלנוה בלילה. האי זקיתא לא הוה ידע אבא מה אכלה. יומא חד הוה יתיב וקא פאלי רמונא, נפל תולעתא מינה אכלה. מיכן ואילך הוה גביל לה חיזרא, כי מתלע אכלה. אריא – אישתא זנתיה, דאמר רב: לא בציר משיתא ולא טפי מתריסר זינא אישתא. אורשינה – אשכחיה אבא דגני בספנא דתיבותא. אמר ליה: לא בעית מזוני? אמר ליה: חזיתיך דהות טרידת, אמינא לא אצערך. אמר ליה: יהא רעוא דלא תמות, שנאמר: ״ואמר עם קני אגוע וכחול ארבה ימים״. אמר רב חנה בר לואי: אמר שם רבא לאליעזר, כי אתו עלייכו מלכי מזרח ומערב, אתון היכי עבידיתו? אמר ליה: אייתי הקדוש ברוך הוא לאברהם ואותביה מימיניה, והוה שדינן עפרא והוו חרבי, גילי והוו גירי, שנאמר: ״מזמור לדוד נאם ה׳ לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך״, וכתיב: ״מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו״. נחום איש גם זו הוה רגיל, דכל דהוה סלקא ליה אמר: ״גם זו לטובה״. יומא חד בעו [ישראל] לשדורי דורון לקיסר. אמרי: בהדי
סנהדרין קח: