הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פד:מסכת סנהדרין84b
מתני' אלו הן הנחנקין. ממרא על פי בית דין - כמו ממרים הייתם עם ה' (דברים ט׳:ז׳) שמסרב על פי ב"ד הגדול שבלשכת הגזית: וזוממי בת כהן - אע"פ שהם היו מחייבין אותה שריפה אין נדונין אלא במיתה שהיו מחייבין לבועל והיינו חנק כשאר בא על אשת איש כדמפרש קרא היא תשרף ולא בועלה וזוממיה ילפינן מכאשר זמם לעשות לאחיו לאחיו ולא לאחותו: ובועלה - בנשואה בת כהן קמיירי אבל ארוסה בועלה בסקילה: גמ' ס"ד - בתמיה: קטל חד בסייף - כדתנן בפרקין לעיל (סנהדרין דף עו:) אלו הן הנהרגים הרוצח ועיר הנדחת: מאי איכא למימר - הכא דאיכא למדרש דאביו בחנק: אלא מדכתיב מכה איש ומת - היכא דבעי מיתה מפרש מיתה בהדיא: אפילו נפלים - כגון בן תשעה וראשו אטום או שיש לו שני גבין דלא חיי: כתיב ביה נפש - ונפש משמע דם דהוה חבורה: הכחישה - לבהמה: באבנים - דלא עשה בה חבורה: לנפש אדם - דהיינו אביו דאף על גב דלא בעינן מיתה חבורה מיהא בעינן: אלא הקישא למה לי - דאתקש מכה אדם למכה בהמה בחד קרא הואיל וילפת ליה מאם אינו ענין: לכדתניא דבי חזקיה - בב"ק [בהמניח] (דף לה.) לפטור חייבי מיתות שוגגין מן התשלומין מה מכה בהמה לא חלקת בו וכו': הניחא וכו' - פלוגתא דרבי יוחנן ורשב"ל בכתובות באלו נערות (כתובות דף לד:): מה מכה בהמה לרפואה - כגון מקיז דם פטור מן התשלומין שהרי לא הזיקה: אף מכה אדם - דהיינו אביו: לרפואה פטור - ממיתה ואע"ג דחבורה היא: ואהבת לרעך כמוך - לא הוזהרו ישראל מלעשות לחבריהם אלא דבר שאינו חפץ לעשות לעצמו: סילוא - קוץ ישב לו בבשרו: למפתח ליה כוותא - כויה להוציא ליחה ממנה: אי הכי אחר נמי - לא ליפתח שהרי כל ישראל הוזהרו על חבלת חבירו דכתיב (דברים כ״ה:ג׳) לא יוסיף פן יוסיף: שגגת לאו - כשאין מתכוין הוי שגגה באיסור שזדונו לאו בעלמא דקיל: מחט של יד - היא מחט קטנה שתופרין בה בגדים ניטלת בשבת ליטול בה את הקוץ ומשום דקתני לה להלן במסכת שבת בפרק כל הכלים (שבת דף קכב:) גבי ושל שקאין לפתוח בו את הדלת קרי ליה להא קטנה מחט של יד: דילמא חביל - ועביד חבורה בשבת: מקלקל הוא - וכל המקלקלין פטורין בחלול שבת דמלאכת מחשבת כתיב ואין מחייב אמקלקל אלא רבי שמעון ומקלקל בחבורה רבי שמעון נמי לא מחייב אלא במתכוון לכך דהוי צריך לחבלה אבל הנוטל קוץ אין צריך לחבלה וברצונו לא יחבל:
מתני׳הן הנחנקין – המכה אביו ואמו, וגונב נפש מישראל, וזקן ממרא על פי בית דין, ונביא השקר, והמתנבא בשם עבודה זרה, והבא על אשת איש, וזוממי בת כהן ובועלה. גמ׳ מכה אביו ואמו מנלן? דכתיב: ״ומכה אביו ואמו מות יומת״, וכל מיתה האמורה בתורה סתם – אינה אלא חנק. אימא: עד דקטיל ליה מיקטל! סלקא דעתך? קטל חד בסייף, ואביו בחנק? הניחא למאן דאמר חנק קל, אלא למאן דאמר חנק חמור, מאי איכא למימר? אלא, מדכתיב: ״מכה איש ומת מות יומת״, וכתיב: ״או באיבה הכהו בידו וימת״, שמע מינה: כל היכא דאיכא הכאה סתם – לאו מיתה הוא. ואיצטריך למיכתב ״מכה איש״, ואיצטריך למכתב ״כל מכה נפש״. דאי כתב רחמנא ״מכה איש ומת״, הוה אמינא: איש דבר מצוה – אין, קטן – לא. כתב רחמנא ״כל מכה נפש״. ואי כתב רחמנא ״כל מכה נפש״, הוה אמינא: אפילו נפלים, אפילו בן שמונה. צריכי. ואימא: אף על גב דלא עביד ביה חבורה? אלמה תנן: המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה! אמר קרא: ״מכה אדם ומכה בהמה״. מה מכה בהמה – עד דעביד בה חבורה, דכתיב בה ״נפש״, אף מכה אדם – עד דעביד חבורה. מתקיף לה רב ירמיה: אלא מעתה, הכחישה באבנים – הכי נמי דלא מיחייב? אלא, אם אינו ענין לנפש בהמה – דהא אי נמי הכחישה באבנים חייב – תניהו ענין לנפש אדם. אלא, הקישא למה לי? לכדתניא דבי חזקיה. הניחא למאן דאית ליה תנא דבי חזקיה, אלא למאן דלית ליה תנא דבי חזקיה, היקישא למה לי? מה מכה בהמה לרפואה – פטור, אף מכה אדם לרפואה – פטור. דאיבעיא להו: בן מהו שיקיז דם לאביו? רב מתנא אמר: ״ואהבת לרעך כמוך״. רב דימי בר חיננא אמר: מכה אדם ומכה בהמה, מה מכה בהמה לרפואה – פטור, אף מכה אדם לרפואה – פטור. רב לא שביק לבריה למישקל ליה סילוא. מר בריה דרבינא לא שביק לבריה למיפתח ליה כוותא, דילמא חביל והויא ליה שגגת איסור. אי הכי, אחר נמי? אחר – שיגגת לאו, בנו – שגגת חנק. והדתנן: מחט של יד ליטול בה את הקוץ, ליחוש דילמא חביל והויא לה שגגת סקילה? התם מקלקל הוא. הניחא למאן דאמר: מקלקל פטור, אלא למאן דאמר: חייב, מאי איכא למימר? מאן שמעת ליה דאמר: מקלקל בחבורה חייב? רבי שמעון היא.
סנהדרין פד: