הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נ:מסכת סנהדרין50b
הוי אומר כח המדיח - ור"ש אית ליה מדיחי עיר הנדחת בחנק ויליף לה מקרא באלו הן הנחנקין (לקמן סנהדרין דף פט:) ומדמדיחין בחנק ונדחין בסייף אלמא חנק חמור מסייף וכבר קיימא לן לעיל דשריפה חמורה מחנק הלכך כ"ש דחמורה היא מסייף מק"ו מה חנק דחמור מסייף כו': מרגלא בפומיה דרבי יוחנן - סדור היה הדבר הזה בפיו ולא ששנאה במשנה וברייתא אלא כך קיבלה שמועה מרבו: בסקילה - דרבנן אית להו דארוסה לא יצאה לשריפה דאם כן נמצא אתה מיקל בבת כהן: ר' שמעון אומר בשריפה - דשריפה חמורה הלכך לית לך לאפוקי מכלל סתם בת כהן דקרא סתמא כתיב: זינתה מאביה - ארוסה בת ישראל שזינתה מאביה דאיכא שתי מיתות סקילה משום ארוסה ושריפה משום דמאביה זינתה דבשריפה היא כדילפינן באלו הן הנשרפין (לקמן סנהדרין דף עה:): בסקילה - לרבנן דסקילה חמורה: ר"ש אומר בשריפה - הא קמ"ל דלרבנן משום דאית להו סקילה חמורה סבירא להו דארוסה לא יצאה לשריפה כדמפרש ואזיל וטעמא מאי כו': ונפקא מינה - מהא דרבי יוחנן דאמר דמשום דלרבנן סקילה חמורה הויא ארוסה בת כהן בסקילה ומשום דלר"ש שריפה חמורה מוקי לה בשריפה ש"מ המתחייב שתי מיתות נידון בחמורה דהכא נמי שתי מיתות איכא סקילה כדין ארוסה ושריפה כדין בת כהן הלכך לרבנן על כרחך ארוסה לא יצאה לשריפה ולר"ש יצאה: מאי ר"ש - לעיל מהדר דאמרן לעיל ר"ש לטעמיה דאמר אחת ארוסה ואחת נשואה יצאה לשריפה היכי שמעינן ליה: שני כללות נאמר בבת כהן - אחת בארוסה ואחת בנשואה כלומר כשכלל הכתוב באשת איש (ויקרא כ) מות יומת הנואף והנואפת אף בת כהן משמע בחנק וכשהוציא ארוסה לסקילה אף בת כהן במשמע היינו כלל שני: ופרכינן בבת כהן ולא בבת ישראל - האי קראי סתמא כתיבי: אימא אף בבת כהן - וה"ק שתי כללות שנאמרו בתורה בארוסה בסקילה ובנשואה בחנק אף בת כהן היתה תחילה במשמע ובא הכתוב והוציא לך בת כהן לידון בשריפה וסתמא כתיבא ואחת ארוסה ואחת נשואה הוציא לשריפה: ארוסה בת כהן מכלל ארוסה בת ישראל - מסקילה לשריפה: נשואה מכלל נשואה - מחנק לשריפה צא ולמד מיכן שהשריפה חמורה דמה כשהוציא נשואה מכלל נשואה להחמיר עליה יצאה דהא שריפה הכל מודים דחמורה מחנק אף כשהוציא ארוסה מכלל הארוסה להחמיר עליה הוציאוה: זוממי נשואה בת כהן בכלל זוממי נשואה בת ישראל - בחנק שלא הוציא הכתוב אלא אותה לבדה דכתיב (ויקרא כ״א:ט׳) היא באש תשרף ולא בועלה ולא זוממיה: גבי זוממין גרס בכלל ולא גרס מכלל: בת כהן כי תחל - אי לא כתב לזנות משמע אפילו חיללה שבת: ת"ל לזנות - ולקמיה פריך חיללה שבת בת סקילה היא: ונאמר להלן - בנערה המאורסה מה להלן שזינתה בשעה שזיקת הבעל עליה אף כאן זנות בשעה שזיקת הבעל עליה ולא פנויה והאי דנקט תנא האי לישנא ולא נקט מה להלן ארוסה כו' משום דסופו נמי לאיתויי נשואה לשריפה כדיליף ואזיל: או אינו אומר אביה - לגזירה שוה זו אלא להוציא את כל האדם שאם זינתה מאביה תידון בשריפה אבל משאר כל אדם תידון כבת ישראל ולקמיה פריך היכי תיסק אדעתין הא מילתא א"כ מאי איריא בת כהן ואפי' בת ישראל נמי מאביה בשריפה באלו הן הנשרפין (לקמן סנהדרין דף עה.): כשהוא אומר היא מחללת - משמע היא מחללת אותו ולא הוא מחללה הרי על כרחיך כשזינתה משאר כל אדם אמור: הא מה אני מקיים את אביה - למה לי למיכתביה כלל אלא נאמר כאן כו' והאי תנא לית ליה האי דרשה דלקמן (סנהדרין דף נב.) שאם היו נוהגין בו קודש כו' א"נ אית ליה ליכתוב היא מחללת ולא ליכתוב את אביה וליהוי משמע אפי' משפחתה ואביה יותר מכולם: נערה - שהביאה שערות ולא הביאה סימני בגרות במס' נדה מפרש להו בפרק [יוצא דופן] (דף מז.) משנתמעך הכף: ת"ל ובת כהן מכל מקום - מריבויא דוי"ו קא דריש וכר"ע סבר לה דדריש לה לקמן (סנהדרין דף נא.) כי האי גוונא וליכא לפרושי דמדכתיב קרא סתמא יליף טעמא דהא אתא גזירה שוה ומפקא ליה מסתמיה:
אומר: כח המדיח. וקל וחומר: ומה חנק, שחמור מסייף – שריפה חמורה ממנו; סייף הקל – לא כל שכן? סקילה חמורה מחנק, שכן ניתנה למגדף ולעובד עבודה זרה. ומאי חומרא? כדאמרן. אדרבה: חנק חמור, שכן ניתן למכה אביו ואמו. ומאי חומרא? שכן הוקש כו׳. מדאפקיה רחמנא לארוסה בת ישראל מכלל נשואה בת ישראל מחנק לסקילה, שמע מינה: סקילה חמורה. סקילה חמורה מסייף, שכן ניתנה למגדף כו׳. אדרבה: סייף חמור שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת. ומאי חומרא? שכן ממונם אבד. אמרת: וכי איזה כח מרובה, כח המדיח או כח הנידח? הוי אומר כח המדיח. וקל וחומר: ומה חנק שחמור מסייף, סקילה חמורה ממנו; סייף הקל – לא כל שכן? חנק חמור מסייף, שכן ניתן למכה אביו ואמו. ומאי חומרא? כדאמרן. אדרבה: סייף חמור שכן ניתן לאנשי עיר הנדחת. ומאי חומרא? שכן ממונם אבד. אמרת: וכי איזה כח מרובה, כח המדיח או כח הנידח? הוי אומר: כח המדיח. ותניא: מדיחי עיר הנדחת בסקילה. רבי שמעון אומר: בחנק. מרגלא בפומיה דרבי יוחנן: נערה המאורסה בת כהן שזינתה – בסקילה. רבי שמעון אומר: בשריפה. זינתה מאביה – בסקילה. רבי שמעון אומר: בשריפה. מאי קא משמע לן? לרבנן – נשואה יצאה לשריפה, ולא ארוסה. לרבי שמעון – אחת ארוסה ואחת נשואה יצאה לשריפה. וטעמא מאי? משום דלרבנן סקילה חמורה, לרבי שמעון שריפה חמורה. נפקא מינה למי שנתחייב שתי מיתות בית דין, נידון בחמורה. מאי רבי שמעון? דתניא: רבי שמעון אומר, שני כללות נאמרו בבת כהן. בבת כהן, ולא בבת ישראל?! אימא: אף בבת כהן. והוציא הכתוב נשואה מכלל נשואה, וארוסה מכלל ארוסה. מה כשהוציא הכתוב נשואה מכלל נשואה להחמיר, אף כשהוציא הכתוב ארוסה מכלל ארוסה להחמיר. זוממי נשואה בת כהן, בכלל זוממי נשואה בת ישראל; וזוממי ארוסה בת כהן, בכלל זוממי ארוסה בת ישראל. תנו רבנן: ״ובת איש כהן כי תחל״ – יכול אפילו חללה את השבת? תלמוד לומר ״לזנות״ – בחילולין שבזנות הכתוב מדבר. יכול אפילו פנויה? נאמר כאן ״אביה״, ונאמר להלן ״אביה״. מה להלן זנות עם זיקת הבעל, אף כאן זנות עם זיקת הבעל. או אינו אומר ״אביה״ אלא להוציא את כל האדם? כשהוא אומר ״היא מחללת״, הוי כל אדם אמור. הא מה אני מקיים ״אביה״? נאמר כאן ״אביה״, ונאמר להלן ״אביה״. מה להלן זנות עם זיקת הבעל, אף כאן זנות עם זיקת הבעל. אי מה להלן נערה והיא ארוסה, אף כאן נערה והיא ארוסה? נערה והיא נשואה, בוגרת והיא ארוסה, בוגרת והיא נשואה, ואפילו הזקינה – מנין? תלמוד לומר ״ובת כהן״ – מכל מקום. ״בת כהן״,
סנהדרין נ: