הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קח.מסכת סנהדרין108a
רשעים דור המבול - דכתיב [בהו] כי רבה רעת האדם (בראשית ו׳:ה׳): חטאים אנשי סדום - דכתיב בהו רעים וחטאים (שם יג): אבל עומדים הם כו' - שחיין ונדונים: גמ' נשמתן קשה להם בגיהנם - נשמת עצמן שרפתן דכתיב רוחכם אש תאכלכם (ישעיהו לג): בשביל גלגל העין - שרואין טובתן שלימה והיו גובהין עיניהם ומנאפין אחר עיניהם: במים - שדומה לגלגל העין מעינות שנובעין ממקום קטן כמו עין: שלשה נשתיירו - מאותן מעינות של דור המבול שהיו חמין כדאמר לקמן ברותחין קלקלו ברותחין נדונו: וכולן חזרו - להזדווג עם מיניהם: חוץ מתושלמי - עוף הוא שאוחז עדיין תרבות רעה שמזדווג עם הכל. תושלמי עוף אחד ובמסכת חולין (דף סב:) גבי שמונה ספיקות איתא והרנוגא תושלמי ומרדא ודרכו של אותו עוף להרביע כל הבריות: שזקף - החמס עצמו כמקל והיינו החמס קם למטה רשע: לא מהם - אין תועלת לא בהם ולא בהמונם ולא במשאם: מהמהם - אשטרי"א בלע"ז: כי נחמתי כי עשיתים ונח - סמוכין דריש: יפה עשיתי וכו' - שאיבדתי דרך רשעים כזה: לא יפה עשיתי - דאפשר היו חוזרין: כל שכן - אילו הוה בדורות אחרים היה צדיק יותר: פלייטון - בושם שריחו נודף ואינו אפרסמון: מקיפה - מציף כמו ויצף הברזל דמתרגמינן וקפא (מלכים ב ו׳:ו׳): כזיקין - נודות: לא יפנה דרך כרמים אמרו לו ומי מעכב - [מיד] שאינו עושה אם יש בידו כח לעשות כך: [פרידה] אחת יש לי להוציא מכם - מתושלח הצדיק ימות קודם ולא יהיה נדון עמכם:
במשפט וחטאים בעדת צדיקים״. ״על כן לא יקומו רשעים במשפט״ – זה דור המבול. ״וחטאים בעדת צדיקים״ – אלו אנשי סדום. אמרו לו: אינם עומדין בעדת צדיקים, אבל עומדין בעדת רשעים. מרגלים אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ״וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה׳״. ״וימתו״ – בעולם הזה, ״במגפה״ – לעולם הבא. דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין, שנאמר: ״במדבר הזה יתמו ושם ימתו״. דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר, עליהם הוא אומר: ״אספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח״. עדת קרח אינה עתידה לעלות, שנאמר: ״ותכס עליהם הארץ״ – בעולם הזה, ״ויאבדו מתוך הקהל״ – לעולם הבא. דברי רבי עקיבא. רבי אליעזר אומר, עליהם הוא אומר: ״ה׳ ממית ומחיה מוריד שאול ויעל״. גמ׳ תנו רבנן: דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ״וימח את כל היקום אשר על פני האדמה״. ״וימח את כל היקום״ – בעולם הזה, ״וימחו מן הארץ״ – לעולם הבא, דברי רבי עקיבא. רבי יהודה בן בתירא אומר: לא חיין ולא נדונין, שנאמר: ״לא ידון רוחי באדם לעלם״ – לא דין ולא רוח. דבר אחר: ״לא ידון רוחי״ – שלא תהא נשמתן חוזרת לנדנה. רבי מנחם ברבי יוסף אומר: אפילו בשעה שהקדוש ברוך הוא מחזיר נשמות לפגרים מתים, נשמתן קשה להם בגיהנם, שנאמר: ״תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם״. תנו רבנן: דור המבול לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא, ומה כתיב בהם? ״בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם״, וכתיב: ״שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל״, וכתיב: ״ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון״, וכתיב: ״ישאו בתף וכנור וישמחו לקול עוגב״, וכתיב: ״יכלו ימיהם בטוב ושניהם בנעימים״, וכתיב: ״וברגע שאול יחתו״. והיא גרמה שאמרו לאל: ״סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו. מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו״. אמרו: כלום צריכין אנו לו אלא לטיפה של גשמים? יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן. אמר הקדוש ברוך הוא: בטובה שהשפעתי להן, בה מכעיסין אותי, ובה אני דן אותם, שנאמר: ״ואני הנני מביא את המבול מים״. רבי יוסי אמר: דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין שדומה למים, [שנאמר: ״ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו״]. לפיכך דן אותן במים, שדומה לגלגל העין, שנאמר: ״נבקעו כל מעינות תהום רבה וארבות השמים נפתחו״. אמר רבי יוחנן: דור המבול ברבה קלקלו, וברבה נידונו. ברבה קלקלו, שנאמר: ״וירא ה׳ כי רבה רעת האדם״, וברבה נידונו, שנאמר: ״כל מעינות תהום רבה״. אמר רבי יוחנן: שלשה נשתיירו מהם – בלועה דגדר, וחמי טבריא, ועינא רבתי דבירם. ״כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ״, אמר רבי יוחנן: מלמד שהרביעו בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם על הכל. אמר רבי אבא בר כהנא: וכולם חזרו, חוץ מתושלמי. ״ויאמר ה׳ לנח קץ כל בשר בא לפני״. אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כח של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל, ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר: ״כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ״. וכתיב: ״החמס קם למטה רשע, לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם״. אמר רבי אלעזר: מלמד שזקף עצמו כמקל, ועמד לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר לפניו, רבונו של עולם: ״לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם״. (ואף על נח נחתם גזר דין, שנאמר: ״ולא נח בהם״). תנא דבי רבי ישמעאל: אף על נח נחתך גזר דין, אלא שמצא חן בעיני ה׳, שנאמר: ״נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני ה׳״. ״וינחם ה׳ כי עשה את האדם בארץ״. כי אתא רב דימי אמר: אמר הקדוש ברוך הוא, יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ. מאי משמע? כתיב הכא ״וינחם ה׳״, וכתיב התם ״וינחם אותם וידבר על לבם״. ואיכא דאמרי: לא יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ. כתיב הכא ״וינחם״, וכתיב התם: ״וינחם ה׳ על הרעה אשר דבר לעשות לעמו״. ״אלה תולדות נח [נח איש צדיק תמים היה בדרתיו]״. אמר רבי יוחנן: ״בדורותיו״, ולא בדורות אחרים. וריש לקיש אמר: ״בדורותיו״, כל שכן בדורות אחרים. אמר רבי חנינא: משל דרבי יוחנן, למה הדבר דומה? לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ. במקומה – ריחה נודף, שלא במקומה – אין ריחה נודף. אמר רבי אושעיא: משל דריש לקיש, למה הדבר דומה? לצלוחית של פלייטון שהיתה מונחת במקום הטנופת. במקומה – ריחה נודף, וכל שכן במקום הבוסם. ״וימח את כל היקום אשר על פני האדמה״. אם אדם חטא, בהמה מה חטאה? תנא משום רבי יהושע בן קרחה: משל לאדם שעשה חופה לבנו, והתקין מכל מיני סעודה. לימים מת בנו. עמד ובלבל את חופתו. אמר: כלום עשיתי אלא בשביל בני? עכשיו שמת, חופה למה לי? אף הקדוש ברוך הוא אמר: כלום בראתי בהמה וחיה אלא בשביל אדם? עכשיו שאדם חוטא, בהמה וחיה למה לי? ״מכל אשר בחרבה מתו״, ולא דגים שבים. דרש רבי יוסי דמן קסרי: מאי דכתיב ״קל הוא על פני מים תקלל חלקתם בארץ״? מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח בהם ואומר להם: עשו תשובה, ואם לאו הקדוש ברוך הוא מביא עליכם את המבול ומקפה נבלתכם על המים כזיקין, שנאמר: ״קל הוא על פני מים״. ולא עוד, אלא שלוקחין מהם קללה לכל באי עולם, שנאמר: ״תקלל חלקתם בארץ לא יפנה דרך כרמים״, מלמד שהיו מפנים דרך כרמים. אמרו לו: ומי מעכב? אמר להם: פרידה אחת יש לי להוציא מכם.
סנהדרין קח.