הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קג.מסכת סנהדרין103a
בגלל מנשה דלא עשה תשובה - והמשיכן כולן אחריו: כאשר עשה אחאב - דמשמע כשיעור השנים שחטא אחאב במלכו חטא מנשה והיינו כ"ב שנה שחטא בהם כנגד כ"ב שנים שמלך אחאב: פשו להו ל"ג - שעשה תשובה: וישמע אליו ויחתר לו - ומבחוץ כתיב ויעתר לו כך שמעתי: מדת הדין - היתה מעכבת שלא להקביל פני מנשה בתשובה ועשה הקב"ה מחתרת ברקיע ופשט ידו וקבלו בלא ידיעת מדת הדין: מאי דכתיב בראשית ממלכות יהויקים ובראשית ממלכת צדקיה - מ"ט כתיב בהני בראשית יותר מאחריני: וכי עד האידנא לא הוה מלכי - ואי משום תחלת ממלכתו קאמר ה"ל למכתב בשנה ראשונה למלכותו אלא להכי שני קרא בדיבוריה וכתיב בראשית ללמדך מעשה בראשית היה בימי יהויקים שבקש הקב"ה להחזיר את עולמו לתהו ובהו כמו שהיה מבראשית: כיון שנתסכל בדורו - של יהויקים שהיו צדיקים שעדיין לא גלו החרש והמסגר: דורו של צדקיהו - היו רשעים שכל הצדיקים הגלו כבר עם יהויכין: איש חכם נשפט - זה הקב"ה שנקרא ה' איש מלחמה (שמות ט״ו:ג׳) איש אויל אלו מלכים שבסמוך אחז ואמציה ורגז ושחק ואין נחת בין שהוא כועס עמהם בין שהוא שוחק עמהם אינן יראין מלפניו ואינם חתים לחזור למוטב: בכי ליה למר כו' - לאו דוקא נקט מר אלא משום דהכי מילי דאינשי כשהוא חכם כשהוא רוצה להישפט ולהתווכח עמהן בין שהוא שוחק עליהם בין שהוא כועס עמהן אינם יראים מלפניו ואינם חתים לחזור למוטב: מקום שהיו מחתכין בו - ודורשין הלכות נהפך למושב לצים של שרי מלך בבל: בשער התוך - לשון חותך והיינו בהר הבית ובעזרה ששם היו יושבים סנהדרין וכדאמר בעלמא (לעיל סנהדרין דף פו:) ג' בתי דינין היו שם אחד בלשכת הגזית ואחד על פתח העזרה ואחד על פתח הר הבית: קולתיה תלא - כלומר במקום שהיו חותכין הלכות בו דנין שרי בבל דינים שלהם: באתרא דמריה תלא זייניה - מקום. שהאדון תולה כליו: קולבא רעיא - נבל רועה: קולתיה תלא - כדו תלה לשם כמו (בראשית כד) כדה דמתרגמינן קולתא. ל"א קודתיה מקדתו כמו (סוטה דף ט.) מקדה של חרס: והנה עלה כולו קמשונים זה אמון - שהעלה שממית ע"ג המזבח לקמן: כסו פניו חרולים זה יהויקים - שכסה פניו מאורו של הקב"ה כדאמר לקמן כלום אנו צריכים אלא לאורו יטול אורו: על שדה איש עצל עברתי זה אחז - ולהכי קרי ליה עצל שחתם את התורה ובטל את העבודה לקמן: ועל כרם אדם חסר לב זה מנשה - שקדר אזכרות והרס את המזבח (ל"א) חרולים אורטיג"ש: זה צדקיה - שהיה צדיק ונהרס בית המקדש בימיו: משך ידו את לוצצים - משך הקב"ה את ידיו מן הלוצצים שלא להתקרב אצלם: לא יגורך רע - היינו מספרי לשון הרע דכתיב בתריה תאבד דוברי כזב איש דמים וגו' ועוד דכתיב בתריה קרבם הוות קבר פתוח גרונם וגו': שלא תמצא אשתך ספק נדה וכו' - והיינו באהלך באשתך כדאמרי' אין אהלו אלא אשה ובשעה שאדם בא מן הדרך קשה לו כשימצא את אשתו ספק נדה יותר מנדה ודאית שעל ספק הוא מיצר ויצרו תקפו ואומר טהורה היא ועל חנם אני מונע: עד כאן ברכו אביו - דוד אביו לשלמה בנו מסתמא לפי ענין הברכות יש לידע סדור ברכות שכן דרך האב בדברים האלו בספק נדה וביצה"ר ובהרהורים רעים ובבנים ותלמידים שלא יקדיחו תבשילם ברבים אבל אשה אינה נותנת דעת בכך אלא מהמרכת הלב שיש לה מתפללה על בנה שינצל מאבן נגף ומרוחין ושדין לפיכך קא דריש לפי הענין שאלו ברכות ברכתו אמו כי מלאכיו יצוה לך מ"ר ועוד משום דכתיב כי מלאכיו משמע ליה דסליק ענין אחד דברכה ומכי מלאכיו עד כי בי חשק סליק חד ענין הלכך מוקים דמי לדמי דע"כ ברכו אביו וכו'. מ"ר:
מנשה, דלא עבד תשובה. אמר רבי יוחנן: כל האומר מנשה אין לו חלק לעולם הבא מרפה ידיהן של בעלי תשובה. דתני תנא קמיה דרבי יוחנן: מנשה עשה תשובה (לשלשים) [שלשים] ושלש שנים, דכתיב: ״בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ויעש (הרע) [אשרה] וכו׳ כאשר עשה אחאב מלך ישראל״. כמה מלך אחאב? עשרין ותרתין שנין. מנשה כמה מלך? חמשים וחמש. דל מינייהו עשרים ותרתין, פשו להו תלתין ותלת. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב ״וישמע אליו ויחתר לו״? ״ויעתר לו״ מיבעי ליה! מלמד שעשה לו הקדוש ברוך הוא כמין מחתרת ברקיע, כדי לקבלו בתשובה, מפני מדת הדין. ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב ״בראשית ממלכת יהויקים בן יאשיהו״, וכתיב ״בראשית ממלכת צדקיה״? וכי עד האידנא לא הוו מלכי? אלא, בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל יהויקים. נסתכל בדורו, ונתקררה דעתו. בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו בשביל דורו של צדקיה. נסתכל בצדקיה ונתקררה דעתו. בצדקיה נמי כתיב: ״ויעש הרע בעיני ה׳״. שהיה בידו למחות ולא מיחה. ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב ״איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת״? אמר הקדוש ברוך הוא: כעסתי על אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק, זיבח וקיטר [לאלהיהם], שנאמר: ״ויזבח לאלהי דרמשק המכים בו ויאמר [כי] אלהי מלכי ארם הם מעזרים אותם להם אזבח ויעזרוני והם היו [לו] להכשילו ולכל ישראל״. שחקתי עם אמציה ונתתי מלכי אדום בידו. הביא אלהיהם והשתחוה להם, שנאמר: ״ויהי אחרי בוא אמציהו מהכות את אדומים ויבא את אלהי בני שעיר ויעמידם [לו] לאלהים ולפניהם ישתחוה ולהם יקטר״. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי, בכיי ליה למר ולא ידע, חייכי למר ולא ידע, ווי ליה למר דלא ידע בין טב לביש. ״ויבאו כל [שרי] מלך בבל (ויבאו) [וישבו] בשער התוך״. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מקום שמחתכין בו הלכות. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי, באתרא דמריה תלא ליה זייניה, תמן קולבא רעיא קולתיה תלא. סימן: על שדה, (בתים) [כתים], לא תאונה. אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: מאי דכתיב ״על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרלים וגדר אבניו נהרסה״? ״על שדה איש עצל עברתי״ – זה אחז, ״ועל כרם אדם חסר לב״ – זה מנשה, ״והנה עלה כלו קמשונים״ – זה אמון, ״כסו פניו חרלים״ – זה יהויקים, ״וגדר אבניו נהרסה״ – זה צדקיהו שנחרב בית המקדש בימיו. ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה: כת לצים, כת שקרנים, כת חניפים, כת מספרי לשון הרע. כת לצים – דכתיב: ״משך ידו את לצצים״. כת שקרנים – דכתיב: ״דבר שקרים לא יכון לנגד עיני״. כת חניפים – דכתיב: ״כי לא לפניו חנף יבוא״. כת מספרי לשון הרע – דכתיב: ״כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגרך רע״, צדיק אתה ולא יהיה במגורך רע. ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: מאי דכתיב ״לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך״? ״לא תאנה אליך רעה״ – שלא ישלוט בהן יצר הרע, ״ונגע לא יקרב באהלך״ – שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שתבא מן הדרך. דבר אחר: ״לא תאנה אליך רעה״ – שלא יבעתוך חלומות רעים והרהורים רעים. ״ונגע לא יקרב באהלך״ – שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים, כגון ישו הנוצרי. עד כאן ברכו אביו, מכאן ואילך ברכתו אמו. ״כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך. על כפים ישאונך וגו׳. על שחל ופתן תדרך וגו׳״. עד כאן ברכתו אמו, מכאן ואילך ברכתו שמים.
סנהדרין קג.