הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עד:מסכת סנהדרין74b
ערקתא דמסאנא - שרוך הנעל שאם דרך העובדי כוכבים לקשור כך ודרך ישראל בענין אחר כגון שיש צד יהדות בדבר ודרך ישראל להיות צנועים אפילו שנוי זה שאין כאן מצוה אלא מנהג בעלמא יקדש את השם בפני חביריו ישראל והאי פרהסיא מדבר בישראל: אתיא תוך תוך - דעשרה בעינן וכולהו ישראל: להלן - במרגלים: והא אסתר פרהסיא הואי - ונבעלה לעובד כוכבים ולא מסרה נפשה לקטלא: קרקע עולם היא - אינה עושה מעשה הוא עושה בה מעשה: הנאת עצמו - שאין העובד כוכבים מתכוין להעבירו מיראתו אלא להנאת עצמו מתכוין שאני ואין כאן חלול השם ליהרג על כך: הני קוואקי ודימוניקי - כלי נחשת שנותנין בהם גחלים גבוהין הן ועומדין לפני שולחן מלכים להתחמם כנגדן: היכי יהבינן להו - יום חג היה לפרסיים שנוטלין משרתי עבודת כוכבים אור מכל בית ובית ומעמידין בבית עבודת כוכבים שלהם ומתחממין העם כנגדן והיו נוטלין אף מבית ישראל בעל כרחם היכי יהבינן להו ולא מסרי נפשייהו אקדושת השם הלא חק עבודת כוכבים הוא: אלא - הואיל והעכו"ם אינו מתכוין להעבירו אלא להנאת עצמו מתכוין שצריך לאותו הכלי אין כאן קידוש השם ליהרג עליו ואף על פי שהעכו"ם אינו צריך לו אלא לחוק עבודת כוכבים הנאת עצמו הוא שצריך לאותו כלי ואינו אומר לי שאעבוד אני: קטיל אספסתא - קצור עשב מאכל בהמה: לקטול - האספסתא ולא לקטליה העכו"ם דכיון דאינו מתכוין להעבירו אלא לצורכי עצמו אין כאן חילול השם: שדי לנהרא - להעבירו הוא מתכוין ואי פרהסיא הוא או שעת גזרת המלכות לקטליה ולא ליקטול אספסתא: בן נח מוזהר על עבודת כוכבים כדאמר בד' מיתות (ד' נו.) ואם אמר עבור ואל תהרג מצוה היא לקדש את השם או לא: אבזרייהו - כל מידי דשייך בהו קדושת השם שייכא בהו דאם אומר לו לעבור על אותן מצות או יהרג ואם לא יקדש את השם יעבור עליהם הלכך האי נמי בכללן הוא: אבזרייהו - לוד אפרטנמנ"ט ודוגמתו במנחות (דף עג:) עולה וכל אביזרהא: לדבר הזה - מאחר שקבל עליו נעמן שלא לעבוד עבודת כוכבים אמר לו לאלישע לדבר הזה יסלח ה' לעבדך שאני אנוס בדבר שאדוני נשען ע"י וכתיב ויאמר לו לך לשלום אלמא הודה לו:
לשנויי ערקתא דמסאנא. וכמה פרהסיא? אמר רבי יעקב אמר רבי יוחנן: אין פרהסיא פחותה מעשרה בני אדם. פשיטא, ישראלים בעינן, דכתיב: ״ונקדשתי בתוך בני ישראל״. בעי רבי ירמיה: תשעה ישראל וגוי אחד, מהו? תא שמע, דתני רב ינאי אחוה דרבי חייא בר אבא: אתיא ״תוך״ ״תוך״ – כתיב הכא: ״ונקדשתי בתוך בני ישראל״, וכתיב התם: ״הבדלו מתוך העדה הזאת״. מה להלן עשרה וכולהו ישראל, אף כאן עשרה וכולהו ישראל. והא אסתר פרהסיא הואי? אמר אביי: אסתר קרקע עולם היתה. רבא אמר: הנאת עצמן שאני. דאי לא תימא הכי, הני קוואקי ודימוניקי היכי יהבינן להו? אלא הנאת עצמן שאני. הכא נמי, הנאת עצמן שאני. ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: גוי דאמר ליה להאי ישראל, ״קטול אספסתא בשבתא ושדי לחיותא, ואי לא קטילנא לך״ – ליקטול ולא לקטליה. ״שדי לנהרא״ – ליקטליה ולא ליקטול. מאי טעמא? לעבורי מילתא קא בעי. בעו מיניה מרבי אמי: בן נח מצווה על קדושת השם, או אין מצווה על קדושת השם? אמר אביי, תא שמע: שבע מצות נצטוו בני נח. ואם איתא, תמני הויין! אמר ליה רבא: אינהו וכל אבזרייהו. מאי הוי עלה? אמר רב אדא בר אהבה: אמרי בי רב, כתיב: ״לדבר הזה יסלח ה׳ לעבדך בבוא אדני בית רמון להשתחות שמה והוא נשען על ידי והשתחויתי״, וכתיב: ״ויאמר לו לך לשלום״.
סנהדרין עד: