הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סג:מסכת סנהדרין63b
לומר שאין לוקין עליו - דמשמע שזה עונשו של לאו שאם הותירו ישרפנו ויפטר: לא מן השם הוא זה - כלומר טעם זה אינו מן העיקר: שמור לי - המתן: לא יגרום לאחרים - לעובדי כוכבים: וכל ישראל ישמעו ויראו - ולא יוסיפו לעשות עוד כדבר הרע הזה בקרבך: בת בקלנבו - לן באותה עיר והיא נקראת על שם עבודת כוכבים שבה: ראה אחת מרובה כשלש - זב שראה ראיה ארוכה שהוא שופע כג' ראיות שנעשה בהן זב גמור שהוא כמגדיון לשילה כשיעור מהלך מאותה עבודת כוכבים ששמה גדיון עד שילה שהן שתי טבילות ושני ספוגין שכן נתנו חכמים שיעור בין ראיה לראיה כדי לטבול ולהסתפג באלונטית דהיינו בין ראיה ראשונה לשניה טבילה וספוג וכן בין שניה לשלישית: קרס - נתרז כלומר כרע על ברכיו ונתרז דהיינו ליצנותא דאישתעי ביה קרא לא יוכלו מלט משא הרעי שבנקביהם לא יוכלו לסבול ונתרז: לעגלות בית און - על עגלים שבבית אל: יגורו שכן שומרון - ידאגו שוכני שומרון: כי אבל עליו עמו - שיטלם סנחריב וילך לו: וכמריו - שהיו נושאין אותו: עליו יגילו - ששמחים על כובד משא שגלה מהם: אלא כבידו - משא עגבותיו וריעי שבהן ואע"ג דלאו בעלי חיים נינהו ואין להם ריעי משתעי בהו קרא ל' גנאי: מרעיבים את העגלים - בעלי חיים שהיו עובדין אותן והיו מרעיבין אותן ועושין דמות עצביהם של בעלי ממון כלומר דמות דיוקנם ומעמידין אותן בצד אבוסיהן של עגלים ומחמת שהיו רואין את הדמות תמיד היו מכירין אותן ורצין אחריהם וממשמשין בהן כלומר האכילנו ואומרין להם הכומרים עבודת כוכבים חפץ בך וכו': זובחי אדם - משמע אותן שזבחו האדם: עגלים ישקון - לאחר מכאן לעגלים ישקון: ישקון לזבוח אדם מבעי ליה - להם הם הכומרים אומרים עגלים הללו נושקין אתכם לזבוח עצמכם להם: ואנשי בבל עשו את סכות בנות - פסוק א' בס' מלכים באותן אומות שהושיב סנחריב בשומרון ובעריה ועשו להם עבודת כוכבים: תרנגולת - לדמות תרנגולת היו עובדין ובלשונם קורין לתרנגולת סוכות בנות: ברחא קרחא - עז. ברחא קרוי כל צאן והעז קרי ליה קרחא ע"ש שאין לו צמר כל כך: נבחן - כלב נובח: דאדר ליה למריה - מהדר את אדוניו ומכבדו שמשליך עליו משאו שהיה צריך לטעון על צוארו אדר מלך מהדר את מלכו כלומר את אדוניו: לעשות לו כן - לשורפו באש כמו הספרוים: סלמנדרא - חיה קטנה שיוצאה מתנור שהאש בוערת בו שבע שנים והסך מדמה אין האור שולט בו ובאחז מצינו כתוב (מלכים ב ט״ז:ג׳) גם את בנו העביר באש ולא מצינו לו בן אלא חזקיהו: אלא להתיר להם עריות בפרהסיא - שהיה יצרן תקפן על עריות אמרו נפרוק כל עול תורה מעלינו ואל יוכיחונו על העריות אבל על עבודת כוכבים לא תקפן יצרן: כזכור בניהם מזבחותם - משמע שהיו להם געגועין עליהם כאדם שיש לו געגועין על בנו ובזכרו נאנח והכי משמע כזכור בניהם דומה להם זכירת מזבחותם ואשריהם: בתר דאביקו ביה - אחר שנתקשרו בהן מעצמן תקפה חיבתן עליהן: תפוחי רעב - כמו נפוחי:
שאין לוקין עליו, דברי רבי יהודה. רבי יעקב אומר: לא מן השם הוא זה, אלא משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה, וכל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו. מכלל דרבי יהודה סבר: לוקין עליו. הנודר בשמו והמקיים בשמו, הרי זה בלא תעשה. הנודר בשמו והמקיים בשמו, מנלן? דתניא: ״ושם אלהים אחרים לא תזכירו״ – שלא יאמר אדם לחבירו ״שמור לי בצד עבודה זרה פלונית״. ״לא ישמע על פיך״ – שלא ידור בשמו ולא יקיים בשמו, ולא יגרום לאחרים שידרו בשמו ושיקיימו בשמו. דבר אחר: ״לא ישמע על פיך״ – אזהרה למסית ולמדיח. מסית, בהדיא כתיב ביה: ״וכל ישראל ישמעו ויראו וגו׳״. אלא, אזהרה למדיח. ולא יגרום לאחרים שידרו בשמו ושיקיימו בשמו. מסייעא ליה לאבוה דשמואל, דאמר אבוה דשמואל: אסור לאדם שיעשה שותפות עם הנכרי, שמא יתחייב לו שבועה ונשבע בעבודה זרה שלו, והתורה אמרה: ״לא ישמע על פיך״. כי אתא עולא, בת בקלנבו. אמר ליה רבא: והיכא בת מר? אמר ליה: בקלנבו. אמר ליה: והכתיב ״ושם אלהים אחרים לא תזכירו״? אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: כל עבודה זרה הכתובה בתורה – מותר להזכיר שמה. והא היכא כתיבא? דכתיב: ״כרע בל קרס נבו״. ואי לא כתיבא – לא? מתיב רב משרשיא: ראה אחת מרובה כשלש, שהיא כמגדיון לשילה, שהן שתי טבילות ושני ספוגין – הרי זה זב גמור. אמר רבינא: גד נמי מכתב כתיב, דכתיב ״הערכים לגד שלחן״. אמר רב נחמן: כל ליצנותא אסירא, חוץ מליצנותא דעבודה זרה דשריא, דכתיב: ״כרע בל קרס נבו ... קרסו כרעו יחדו לא יכלו מלט משא״. וכתיב: ״דברו ... לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על כבודו כי גלה ממנו״. אל תקרי ״כבודו״, אלא ״כבידו״. אמר רבי יצחק: מאי דכתיב ״ועתה יוספו לחטא ויעשו להם מסכה מכספם כתבונם עצבים וגו׳״ – מאי ״כתבונם עצבים״? מלמד שכל אחד ואחד עשה דמות יראתו ומניחה בכיסו, בשעה שזוכרה מוציאה מתוך חיקו ומחבקה ומנשקה. מאי ״זבחי אדם עגלים ישקון״? אמר רבי יצחק דבי רבי אמי: שהיו כומרים נותנים עיניהם בבעלי ממון, ומרעיבים את העגלים, ועושין דמות עצבים, ומעמידין בצד אבוסיהן, ומוציאין אותן לחוץ. כיון שראו אותן רצין אחריהן וממשמשין בהן, אומרים לו: עבודה זרה חפץ בך, יבא ויזבח עצמו לו. אמר רבא: האי ״זבחי אדם עגלים ישקון״? ״עגלים ישקון לזבח אדם״ מיבעי ליה! אלא אמר רבא: כל הזובח את בנו לעבודה זרה, אמר לו: דורון גדול הקריב לו, יבא וישק לו. אמר רב יהודה אמר רב: ״ואנשי בבל עשו את סכות בנות״, ומאי ניהו? תרנגולת. ״ואנשי כות עשו את נרגל״, ומאי ניהו? תרנגול. ״ואנשי חמת עשו את אשימא״, ומאי ניהו? ברחא קרחא. ״והעוים עשו את נבחן ואת תרתק״, ומאי ניהו? כלב וחמור. ״והספרוים שרפים את בניהם ואת בנותיהם באש לאדרמלך וענמלך אלהי ספרוים״, ומאי ניהו? הפרד והסוס. אדרמלך – דאדר ליה למריה בטעינה, וענמלך – דעני ליה למריה בקרבא. אף חזקיה מלך יהודה ביקש אביו לעשות לו כן, אלא שסכתו אמו סלמנדרא. אמר רב יהודה אמר רב: יודעין היו ישראל בעבודה זרה שאין בה ממש, ולא עבדו עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא. מתיב רב משרשיא: ״כזכר בניהם מזבחותם וגו׳״, ואמר רבי אלעזר: כאדם שיש לו געגועין על בנו? בתר דאביקו ביה. תא שמע: ״ונתתי פגריכם על פגרי גלוליכם״. אמר: אליהו הצדיק היה מחזר על תפוחי רעב שבירושלים. פעם אחת מצא תינוק שהיה תפוח ומוטל באשפה. אמר לו: מאיזה משפחה אתה? אמר לו: ממשפחה פלונית אני. אמר לו: כלום נשתייר מאותה משפחה? אמר לו: לאו, חוץ ממני. אמר לו: אם אני מלמדך דבר שאתה חי בו, אתה למד? אמר לו: הן. אמר לו: אמור בכל יום ״שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד״. אמר לו:
סנהדרין סג: