הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קה:מסכת סנהדרין105b
כרע נפל - מה כריעה דהתם דאית ביה נפילה בעילה היא אף כריעה דהכא דכתיב נופל בעילה היא שבא על בהמתו: דעת בהמתו לא הוה ידע - מאי בעיא לאהדורי כדמפרש דאמרי ליה שרי בלק מאי טעמא לא רכבת אסוסיא: ברטיבא - באחו לרעות עשבים לחים: אמר להו לטעינא בעלמא - לישא משאות ולא לרכוב: אמרה ליה אשר רכבת עלי: אקראי בעלמא - כשאין לי סוס מזומן: אמרה לו מעודך: מעשה אישות - שאתה בועלי: סוכנת - מחממת: מן השטים ועד הגלגל - משחטאו בשטים ועד שנכנסו לארץ וחטאו בגלגל עשיתי עמהם צדקות הרבה: כל אותן הימים - שהיה בלעם מצפה לקללכם בשעה שהקב"ה כועס בה כל הקללות מתקיימות: ה"ג לא זעם ה' - אותן הימים לא זעם ה': אל זועם בכל יום - קרא הוא: כמה זעמו רגע - כדמפיק ליה מקרא כי רגע באפו חיים ברצונו: בתלת שעי קמייתא - של יום זמן קימה שכל שלש שעות זמן קימה לעמוד ממטתו וכועס הקב"ה בשעה שרואה המלכים שמשתחוים לחמה בשעה שמניחין כתריהם בראשם כדלקמן: כרבלתא - קירשת"א בלע"ז: כל שעתא נמי חיורא - רוב שעות מתלבנות ומכספת שאינה כל שעה בחוזק אדמימות: סורייקי סומקי - אפי' כשמכספת יש בה שורות שורות אדומות מאד כרגילותם אבל אותה שעה כולה מכספת: גם ענוש לצדיק לא טוב - אין נכון לצדיק שיהא מעניש ולא הוה ליה איניש נענש בשבילו: אהבה - שאהב הקב"ה את אברהם ביטלה שורה של גדולה שחבש הוא בעצמו: ושנאה - ששנא בלעם הרשע את ישראל ביטלה שורה של גדולה שחבש הוא בעצמו: מ"ב קרבנות - בין פרים לאילים ז' פרים וז' אילים ג' פעמים הרי מ"ב בין פרים ואילים: אורח ארעא למימר הכי - וכי דרך ארץ כן שיאמרו וייטב אלהים שם שלמה משמך והא חלשא דעתיה דאמרי ליה שיהא גדול מאביו: מעין שמך - קאמר ליה ומעין כסאך ולא גדול ממש: נשים באהל - שרה רבקה רחל ולאה שרה ורבקה דכתיב ויביאה יצחק האהלה שרה אמו וגו' רחל ולאה דכתיב (בראפית לא) ויצא מאהל לאה ויבא באהל רחל: אורח ארעא - שאמרה דבורה ליעל [שתהא] ברוכה משרה ורבקה אלא מעין ברכת שרה קאמרה: ופליגא - האי דמשנינן שם שלמה משמך מעין פליגא דר' יוסי בר חוני: בנו מניין - שאינו מקנא בו: משלמה - דקאמרי ליה לדוד ייטב אלהים שם שלמה משמך: ותלמידו - איבעית אימא דקאמר ליה לאליהו ויהי נא פי שנים ברוחך אלי ונתן לו אליהו ולא נתקנא בו: ויסמוך את ידיו עליו ויצוהו - אע"ג דהקב"ה לא א"ל אלא וסמכת את ידך עליו חדא אזיל איהו וסמך תרתי: מלאך - שמסרו הקדוש ברוך הוא למלאך שלא יניחנו לקלל: חכה - נתן בפי בלעם שלא היה מניחו לקלל והיינו וישם: מברכותיו אתה למד מה היה בלבו - דכתיב ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה הוא היה רוצה לקללם בכך שלא יהיו בתי כנסיות ולא נתן רשות ואמר מה טובו אוהליך: ריחו נודף - ממצות: וירם מאגג מלכו - מתרגמינן ותתקף מאגג שתהא מלכותו עזה: וכולם - כל הברכות של בלעם חזרו לקללה כמו שהיה כוונתו מתחילה: חוץ מבתי כנסיות ובתי מדרשות - שלא יפסקו מישראל לעולם: הקללה לברכה - אחת מן הקללות הפך לברכה שלא חזרה לעולם ולא כל הקללות לברכות שחזרו: נעתרות - נהפכות כמו עתר שמהפך התבואה כלומר נאמנים פצעי אוהב ונהפכות מנאמנות נשיקות שונא:
נפל שכב וגו׳״. ״וידע דעת עליון״. השתא דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון הוה ידע? מאי דעת בהמתו? דאמרי ליה: מאי טעמא לא רכבת סוסיא? אמר להו: שדאי להו ברטיבא. אמרה ליה: ״הלא אנכי אתנך״! לטעינא בעלמא. ״אשר רכבת עלי״! אקראי בעלמא. ״מעודך עד היום הזה״! ולא עוד, אלא שאני עושה [לך] מעשה אישות בלילה. כתיב הכא: ״ההסכן הסכנתי״, וכתיב התם: ״ותהי לו סכנת״. אלא מאי ״וידע דעת עליון״? שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה. והיינו דקאמר להו נביא לישראל: ״עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה׳״. מאי ״למען דעת צדקות ה׳״? אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם, שלא כעסתי כל אותן הימים בימי בלעם הרשע, שאילמלא כעסתי כל אותן הימים לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט. היינו דקאמר ליה בלעם לבלק: ״מה אקב לא קבה אל וגו׳״ (אותן היום [הימים] לא זעם ה׳). ״אל זעם בכל יום״, וכמה זעמו? רגע, שנאמר: ״כי רגע באפו חיים ברצונו וגו׳״. איבעית אימא: ״לך עמי בא בחדריך וסגר דלתך בעדך חבי כמעט רגע עד יעבר זעם״. אימת רתח? בתלת שעי קמייתא, כי חוורא כרבלתא דתרנגולא. כל שעתא ושעתא נמי חוורא! כל שעתא ושעתא אית ביה סוריקי סומקי, ההיא שעתא לית ביה סוריקי סומקי. ההוא מינא דהוה בשיבבותיה דרבי יהושע בן לוי, דהוה קא מצער ליה. יומא חד נקט תרנוגלא, ואסר ליה בכרעיה, ואותיב. אמר: כי מטא ההוא שעתא – אילטייה. כי מטא ההוא שעתא, נמנם. אמר: שמע מינה לאו אורח ארעא, דכתיב ״גם ענוש לצדיק לא טוב״. אפילו במיני לא איבעי ליה למימר הכי. תנא משמיה דרבי מאיר: בשעה שהחמה זורחת, והמלכים מניחין כתריהן על ראשיהן ומשתחוים לחמה, מיד כועס. ״ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו״. תנא משום רבי שמעון בן אלעזר: אהבה מבטלת שורה של גדולה מאברהם, דכתיב: ״וישכם אברהם בבקר״. שנאה מבטלת שורה של גדולה מבלעם, שנאמר: ״ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו״. אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוה, אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. שבשכר ארבעים ושתים קרבנות שהקריב בלק, זכה ויצאה ממנו רות. אמר רבי יוסי בר הונא: רות בתו של עגלון, בן בנו של בלק מלך מואב היתה. אמר ליה רבא לרבה בר מרי: כתיב ״ייטב אלהים את שם שלמה משמך ויגדל [את] כסאו מכסאך״. אורח ארעא למימרא ליה למלכא הכי? אמר ליה: מעין קאמרה ליה. דאי לא תימא הכי, ״תברך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תברך״. נשים באהל מאן נינהו? שרה, רבקה, רחל, ולאה. אורח ארעא למימר הכי? אלא מעין קאמר. הכי נמי, מעין קאמר. ופליגא דרב יוסי בר חוני, דאמר רב יוסי בר חוני: בכל אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו. בנו – משלמה, ותלמידו – איבעית אימא: ״ויהי נא פי שנים ברוחך אלי״, ואיבעית אימא: ״ויסמך את ידיו עליו ויצוהו״. ״וישם דבר בפי בלעם״, רבי אלעזר אומר – מלאך, רבי יונתן אמר – חכה. אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו. ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות – ״מה טבו אהליך יעקב״. לא תשרה שכינה עליהם – ״ומשכנתיך ישראל״. לא תהא מלכותן נמשכת – ״כנחלים נטיו״. לא יהא להם זיתים וכרמים – ״כגנת עלי נהר״. לא יהא ריחן נודף – ״כאהלים נטע ה׳״. לא יהיו להם מלכים בעלי קומה – ״כארזים עלי מים״. לא יהיה להם מלך בן מלך – ״יזל מים מדליו״. לא תהא מלכותן שולטת באומות – ״וזרעו במים רבים״. לא תהא עזה מלכותן – ״וירם מאגג מלכו״. לא תהא אימת מלכותן – ״ותנשא מלכתו״. אמר רבי אבא בר כהנא: כולם חזרו לקללה, חוץ מבתי כנסיות ומבתי מדרשות, שנאמר: ״ויהפך ה׳ אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה׳ אלהיך״. קללה, ולא קללות. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב ״נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא״? טובה קללה שקילל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שברכם בלעם הרשע. אחיה השילוני קילל את ישראל בקנה, שנאמר: ״והכה ה׳ את ישראל כאשר ינוד הקנה במים וגו׳״. מה קנה זה עומד במקום מים, וגיזעו
סנהדרין קה: