הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מג:מסכת סנהדרין43b
זובח את יצרו - לאחר שהסיתו לחטוא הוא זובחו והורגו ושב בתשובה ומתוודה עליו שני נוני"ן דריש לשני כבודים: זבחי אלהים - לשון רבים משמע: לא תבזה - אין דרכך לבזותו: מתני' כזאת וכזאת עשיתי - בגמרא מפרש שמעל בחרמים אחרים: שהוא מזומם - שהעדים שקרים ובמחשבתם הרעה הרגוהו: יהו כל אדם - אף החוטאים יהו אומרים כן לנקות את עצמן מן הבריות ויוציא לעז על העדים והדיינין: גמ' שים נא כבוד - נא בקשה: דילטור - רכיל: אמר לו - עכן: יהושע בגורל אתה בא - להורגני שלא בעדים: בבקשה ממך - היינו דקאמר ליה נא: שחדיה במילי - השחידו בשוחד דברים עד שהודה שכשאמר לו תן לו תודה סבור שאין מבקשין ממנו אלא הודאה ולא יהרגוהו: אנכי חטאתי - במעל זה: וכזאת וכזאת עשיתי - הרי שלשה: שנים בימי משה - אותה של כנעני מלך ערד דכתיב (במדבר כ״א:ב׳) וידר ישראל נדר וגו' והחרמתי את עריהם אסרום עליהם בהנאה וכיוצא בזו עשה בעיירות אחרות ולא נתפרסמו: מאי טעמא לא איענוש - ישראל על מעילתו כי היכי דאיענוש השתא: לפי שלא ענש - המקום את צדיקים שבישראל: על הנסתרות - שביד עוברי עבירה אלא על העבירות הידועות: עד שעברו את הירדן - ושמעו וקבלו עליהם ברכות וקללות בהר גריזים והר עיבל ונעשו ערבים זה בזה כדאמרינן במסכת סוטה (דף לז:) מיד נענשו זה על זה ואפי' לא ידע זה בעבירות שביד חבירו ובימי עכן כבר עברו את הירדן: והנגלות לנו - קולר תלוי בצואר כולנו ואי לאו נקודה הוה אמינא כך היא המדה לעולם באתה הנקודה לדרוש דאין מדה זו נוהגת לפוטרנו מן הנסתרות אלא עד שעברו את הירדן והיה לו לנקוד את הנקודה הזאת על לה' אלהינו ללמד שלא עד עולם הן לה' אלהינו אבל לאו אורח ארעא לנקוד את השם ונקוד על לנו ולבנינו לומר שאין כאן מקומו ממש אלא למעלה מן הנגלות נמי ניתן לדרוש כך הנסתרות לה' אלהינו ולנו ולבנינו שאף אנו נענשים ומיהו אי הוה כתיב ליה הכי הוה משמע דאף קודם שעברו את הירדן נמי להכי פלגינהו ונקד לומר דלכאן ולכאן הוא נדרש ולומר לך דעד השתא בסוף ארבעים שנה שנאמר להם מקרא זה בערבות מואב לא היו הנסתרות אלא לה' אלהינו אבל מכאן ואילך הם אף לנו ולבנינו ונקודה דעי"ן שבעד לחלק באתה דלא תימא מעולם ועד עולם אלא מעתה מתחלת מדה זו ותנהוג עד עולם: מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו כו' - נראה לי דה"ג מלמד שענש על הנסתרות משעברו ולמאי דגרס נמי שלא ענש עד שעברו היא היא והכי קאמר מלמד שמה שלא ענש על הנסתרות לא נהג אלא עד שעברו אבל משעברו ענש והכי דרשינן לקרא הנסתרות לה' אלהינו משמע עליו לבקש עלבון העבירה וליפרע מן העוברים ואין עלינו עונש בדבר: וכי ענש על הנסתרות - האחרים לעולם: והרי כבר נאמר עד עולם - ואי לאו אפטורא דנסתרות קאי לאשמועינן דעד עולם תנהוג מדה זו דלא תימא משיעברו את הירדן ויקבלו עליהם ערבות יענשו זה על זה למה לי דכתביה אי משום חיובא דנגלות פשיטא דעונש הנוהג עכשיו ינהוג לעולם דלמה יפסוק: אלא - הנקודה לימדתך דהאי דכתיב הנגלות לנו ולבנינו לאו עד הנה נהגה מדה זו אלא מכאן ואילך דכל נקודה למעט דכך לא ענש את אחרים על עונשין שבגלוי עד שעברו את הירדן: אלא - לרבי נחמיה כיון דאף משעברו לא ענש על הנסתרות:
רבי יהושע בן לוי: כל הזובח את יצרו ומתודה עליו, מעלה עליו הכתוב כאילו כיבדו להקדוש ברוך הוא בשני עולמים – העולם הזה והעולם הבא, דכתיב: ״זבח תודה יכבדנני״. ואמר רבי יהושע בן לוי: בזמן שבית המקדש קיים, אדם מקריב עולה – שכר עולה בידו, מנחה – שכר מנחה בידו. אבל מי שדעתו שפלה, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב כל הקרבנות כולן, שנאמר: ״זבחי אלהים רוח נשברה״. ולא עוד, אלא שאין תפלתו נמאסת, שנאמר: ״לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה״. מתני׳ היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות, אומרים לו: ״התודה״, שכן דרך כל המומתין מתודין. שכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא, שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע: ״בני שים נא כבוד לה׳ אלהי ישראל ותן לו תודה״. ״ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וכזאת וגו׳״. ומנין שכיפר לו וידויו? שנאמר: ״ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה׳ ביום הזה״. ביום הזה אתה עכור, ואי אתה עכור לעולם הבא. ואם אינו יודע להתוודות, אומרים לו, אמור: ״תהא מיתתי כפרה על כל עונותי״. רבי יהודה אומר: אם היה יודע שהוא מזומם, אומר: ״תהא מיתתי כפרה על כל עונותי חוץ מעון זה״. אמרו לו: אם כן, יהו כל אדם אומרין כן כדי לנקות עצמן. גמ׳ תנו רבנן: ״נא״ – אין ״נא״ אלא לשון בקשה. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא ליהושע: ״חטא ישראל״, אמר לפניו: רבונו של עולם, מי חטא? אמר ליה: וכי דילטור אני? לך הפל גורלות. הלך והפיל גורלות, ונפל הגורל על עכן. אמר לו: יהושע, בגורל אתה בא עלי? אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם. אם אני מפיל עליכם גורל, על אחד מכם הוא נופל. אמר לו: בבקשה ממך, אל תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל, שנאמר: ״אך בגורל יחלק את הארץ״. ״תן תודה״. אמר רבינא, שחודי שחדיה במילי: כלום נבקש ממך אלא הודאה? תן לו תודה והיפטר. מיד: ״ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי לה׳ אלהי ישראל וכזאת וכזאת עשיתי״. אמר רב אסי אמר רבי חנינא: מלמד שמעל עכן בשלשה חרמים, שנים בימי משה ואחד בימי יהושע, שנאמר: ״כזאת וכזאת עשיתי״. רבי יוחנן אמר משום רבי אלעזר ברבי שמעון: חמשה, ארבעה בימי משה ואחד בימי יהושע, שנאמר: ״אנכי חטאתי וכזאת וכזאת עשיתי״. ועד השתא, מאי טעמא לא איענוש? אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר ברבי שמעון: לפי שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן. כתנאי: ״הנסתרת לה׳ אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם״. למה נקוד על ״לנו ולבנינו״ ועל עין שב״עד״? מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן, דברי רבי יהודה. אמר לו רבי נחמיה: וכי ענש על הנסתרות לעולם? והלא כבר נאמר ״עד עולם״! אלא, כשם שלא ענש על הנסתרות, כך לא ענש על עונשין שבגלוי עד שעברו ישראל את הירדן. אלא
סנהדרין מג: