הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ל:מסכת סנהדרין30b
בעדות בכור - פי' ששמעו מאביו זה אחר זה איש פלוני בן בכור הוא ודלא כפי' הקונטרס דפירש לענין מום הראוי לבא בידי אדם שנחשדו הכהנים דנאמן זה לומר מעצמו נפל מום זה וחבירו על מום אחר דא"כ למה לי ב' עדים אפי' יחיד נאמן ואפי' עד מפי עד כדאי' בפ' כל פסולי המוקדשים (בכורות דף לו.) ובפרק חבית (שבת דף קמה:):
ודכולי עלמא - תנא קמא ור' נתן: כרבנן דפליגי אדר' יהושע בן קרחה - סבירא להו דאמרי בעינן שיראו שנים כאחד וילפינן טעמא מוהוא עד דליחזי כחד וגבי הגדה פליגי תנאי דסיפא באקושיה הגדה לראיה כדכתיב (ויקרא ה׳:א׳) או ראה אם לא יגיד בחד קרא: משתקיד - מצפה ומחזר ושוקד לסומכו: דין ידע - זה יודע ורבי יוסי בר' חנינא היה: שמודה ר' יהושע לר' נתן - דכי היכי דלא בעי ר' יהושע ראיה כי הדדי הגדה נמי כי הדדי לא בעי: בין בקרקעות - זה אומר בפני הודה לו שקרקע זה שלו וזה אומר אף בפני הודה לו: בין במטלטלין - זה אומר בפני הלווהו מנה וזה אומר בפני הלווהו מנה ואע"פ דאמנה דקמסהיד האי לא מסהיד האי מ"מ תרווייהו מסהדי שחייב לו מנה: הלכה כמותו בקרקעות - שמוטל הקרקע בפנינו ושניהם מעידין עליה: אבל לא במטלטלין - דאין עדות שלימה לא על זה ולא על זה: מכלל דפליגי - עליה רבנן בקרקעות: בעדות בכור - תנן בבכורות (דף לה.) כל מומין הראויין לבא בידי אדם רועים כהנים אין נאמנין לומר מאליו נפל בו מום זה לפי שנחשדו כהנים להטיל מומין בבכורות בזמן הזה כדי להתירן בשחיטה ואם הביא בכור להראותו לחכם צריך שני עדים עמו שמאליו נפל בו מום זה אם הביא עד אחד על מום זה ועד אחד על מום אחר בבכור זה מצטרפין ואית דאמרי בעדות בכור להעיד שהתירו חכם ולאו מילתא היא דהא חד נאמן דעד אחד נאמן באיסורין ואפילו כהן שהוא בעליו נאמן דתנן (שם דף לו.) נאמן הכהן לומר הראיתי בכור זה ובעל מום הוא דמילתא דעבידא לאיגלויי לא משקר: ובעדות חזקה - זה אומר בפני אכלה שלש שנים ראשונות של שמיטה וזה אומר בפני אכלה שלש שנים אחרונות מצטרפי דאחד קרקע מסהדי חזקה מעלייתא: וכן - לענין שתי שערות שבבן ושבבת וכי פליגי בהלוואת מנה פליגי משום דלאו אחד מנה קמסהדי: גברא אגברא - רבי אבא ור' אידי אדעולא: בגבה - בין קישרי אצבעותיה: חצי דבר וחצי עדות - עד א' הוא חצי עדות שיער אחת הוא חצי דבר: אלא אחד אומר שתים בגבה - דתרווייהו מסהדי דגדולה היא: בקרקעות אבל לא במטלטלין - הלכה כמותו דלא בעינן דחזו תרווייהו כחד בקרקעות משום דכי מסהדי בבי דינא תרווייהו ידעי דאחדא מילתא מסהדי וקרינא ביה והוא עד ואע"ג דבשעתא דחזי לא ידע [חד] בחבריה אבל לא במטלטלין דכי מסהדי קמן לאו אחד מנה מסהדי: רב - דאמר אבל לא במטלטלין משום דלאו בחד מנה מסהדי: לטעמיה דאמר רב הודאה אחר הודאה - זה אומר בפני הודה לו על מנה באחד בשבת וזה אומר בפני הודה לו עליו בשני בשבת: הודאה אחר הלואה - זה אומר בפני הלוהו מנה באחד בשבת וזה אומר בפני הודה לו מנה בשני בשבת: מצטרפי - דאיכא למימר בחד מנה קמסהדי וכדמוקי לקמן: הלואה אחר הודאה - מנה אחרינא הוא ולא מצטרפי אע"ג דתרווייהו אמרי שחייב לו מנה: הודאה אחר הודאה נמי - דילמא מנה דאודי ליה קמי האי לאו היינו מנה דאודי ליה קמי האי: ואכתי בתרא ידע - דאמנה דקא מסהיד איהו מסהיד אידך אבל קמא לא ידע דאחד מנה קמסהדי הלכך לא קרינא ביה והוא עד דמשמע תרווייהו כחד: לאו היינו הודאה אחר הלואה - כיון דבעינן דידע סהדא בחבריה על כרחיך הודאה אחר הלואה נמי הכי מוקמת לה דאמר ליה לבתרא מנה דמודינא קמך יזיפי קמי פלניא והדר אמר ליה לקמא מנה דיזיפי קמך אודאי ליה קמי פלניא ותרתי למה לי לרב למימר: היינו דשמיע לי - על בני עירך: דרמיתו דיקלי וזקפיתו ליה - שאתם משונים קוצצין דקלים וחוזרין ונוטעין אותן כלומר בונים וסותרים שפירשתם לי קושיא וחזרתם וסתרתם: מצטרפין - דמ"מ הן מעידין שחייב לו מנה: בבדיקות - שאינה משבע חקירות באיזו יום באיזו שעה שהזמה תלויה בהן אבל בכליו שחורין וכליו לבנים שאין דין הזמה תלויה בהן: מנה שחור - סלע ישנה: אין מצטרפין - הואיל ובעיקר גוף העדות מתכחשי: וארנקי שחורה - דלאו בעיקר גוף העדות מתכחשי דכוותיה בדיני נפשות לא בתמיה: בארירן - יושרמ"א בלע"ז: אין זה נכון - אין עדות זו מכוונת ולישנא דקרא נקט והנה אמת נכון הדבר (דברים י״ג:ט״ו) דמהאי קרא נפקא לן בדיקות (לקמן סנהדרין מ:):
עלמא כרבנן דפליגי עליה דרבי יהושע בן קרחה, והכא באקושי הגדה לראיה קא מיפלגי. מר סבר: מקשינן הגדה לראיה, ומר סבר: לא מקשינן. רבי שמעון בן אליקים הוה משתקיד עליה דרבי יוסי ברבי חנינא למסמכיה, ולא קא מיסתייע מילתא. יומא חד הוה יתיב קמיה דרבי יוחנן, אמר להו: מי איכא דידע הלכה כרבי יהושע בן קרחה, או לא? אמר ליה רבי שמעון בן אליקים: דין ידע. אמר ליה: לימא איזו. אמר ליה: ליסמכיה מר ברישא. סמכיה. אמר ליה: בני, אמור לי כיצד שמעת? אמר ליה: כך שמעתי, שמודה רבי יהושע בן קרחה לרבי נתן. אמר: לזה הוצרכתי?! השתא, ומה עיקר ראיה בהדי הדדי אמר רבי יהושע בן קרחה ״לא בעינן״, הגדה מיבעיא? אמר ליה: הואיל ועלית, לא תרד. אמר רבי זירא: שמע מינה, גברא רבה, כיון דאיסתמיך – איסתמיך. אמר רבי חייא בר אבין אמר רב: הלכה כרבי יהושע בן קרחה, בין בקרקעות בין במטלטלין. עולא אמר: הלכה כרבי יהושע בן קרחה בקרקעות, אבל לא במטלטלין. אמר ליה אביי: הלכה, מכלל דפליגי? והאמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: מודים חכמים לרבי יהושע בן קרחה בעדות קרקע! ותני רב אידי בר אבין בנזיקין דבי קרנא: מודין חכמים לרבי יהושע בן קרחה בעדות בכור, ובעדות קרקע, ובעדות חזקה, וכן שבבן ושבבת. גברא אגברא קא רמית? מר סבר פליגי, ומר סבר לא פליגי. מאי ״וכן שבבן ושבבת״? אילימא: אחד אומר אחת בגבה, ואחד אומר אחת בכריסה? האי חצי דבר וחצי עדות הוא! אלא, אחד אומר: שתים בגבה, ואחד אומר: שתים בכריסה. אמר רב יוסף: אנא אמינא משמיה דעולא: הלכה כרבי יהושע בן קרחה, בין בקרקעות בין במטלטלין. ורבנן דאתו ממחוזא אמרי: אמר רבי זירא משמיה דרב: בקרקעות – אין, אבל לא במטלטלין. רב לטעמיה, דאמר רב: הודאה אחר הודאה, הודאה אחר הלואה – מצטרפי. הלואה אחר הלואה, הלואה אחר הודאה – לא מצטרפי. אשכחיה רב נחמן בר יצחק לרב הונא בריה דרב יהושע. אמר ליה: מאי שנא הלואה אחר הלואה דלא? דמנה דקא חזי האי, לא קא חזי האי. הודאה אחר הודאה נמי – אמנה דקא מודי קמי האי, לא מודי קמי האי? דאמר ליה להאי בתרא: בהאי מנה דאודיי ליה קמך, אודיי ליה נמי קמי פלוני. אכתי, בתרא ידע, קמא לא ידע. דהדר אזיל, אמר ליה לקמא: האי מנה דאודיי ליה קמך, אודיי ליה נמי קמי פלוני. אמר ליה: תנוח דעתך שהתנחת את דעתי. אמר ליה: מאי ניחותא? דרבא, ואיתימא רב ששת, שדא בה נרגא – לאו היינו הודאה אחר הלואה? אמר ליה: היינו דשמיע לי עלייכו, דרמיתו דיקלי וזקפיתו להו. נהרדעי אמרי: בין הודאה אחר הודאה, בין הודאה אחר הלואה, בין הלואה אחר הלואה, בין הלואה אחר הודאה – מצטרפות. כמאן? כרבי יהושע בן קרחה. אמר רב יהודה: עדות המכחשת זו את זו בבדיקות, כשרה בדיני ממונות. אמר רבא: מסתברא מילתיה דרב יהודה באחד אומר ״בארנקי שחורה״, ואחד אומר ״בארנקי לבנה״. אבל אחד אומר ״מנה שחור״, ואחד אומר ״מנה לבן״ – אין מצטרפין. וארנקי שחורה בדיני נפשות לא? והאמר רב חסדא: אחד אומר ״בסייף הרגו״ ואחד אומר ״בארירן הרגו״ – אין זה ״נכון״; אחד אומר ״כליו שחורים״ ואחד אומר ״כליו לבנים״ – הרי זה ״נכון״.
סנהדרין ל: