הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ס.מסכת סנהדרין60a
מכשפה לא תחיה וכל שוכב עם בהמה - סמוכין הן בפרשת ואלה המשפטים: את חקתי תשמרו - כשהזהיר ישראל בסיני בהמתך לא תרביע וגו' פתח בהו קרא את חקותי תשמרו מה שלא פתח כן בשאר מקומות שמע מינה הכי קאמר להו את חקותי שחקקתי כבר לבני נח תשמרו ואלו הן בהמתך לא תרביע כלאים אבל על חרישת שור וחמור לא הזהרתים: שדך לא תזרע כלאים - וזריעה זו אינה זריעה ממש דלא נצטוו בני נח על כלאי הכרם אלא שלא להרכיב האילן על שאינו מינו דלא תזרע דומיא דלא תרביע מה בהמה בהרבעה דבר המסויים על דבר המסויים: מה בהמה בין בארץ בין בחו"ל - דחובת הגוף שאינה תלויה בחובת הארץ נפקא לן בקדושין (ד' לז.) דנוהגת אפילו בחו"ל: אלא מעתה ושמרתם את חקותי - דכתיב בכל התורה כולה הכי נמי דנצטוו בני נח עליהם: הכא כתיב את חקותי תשמרו - דהקדים חקים למצות שמירה דמשמע חקים דמעיקרא ואע"ג דגבי שביעית ויובל כתיב נמי את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו דהקדים נמי חקים למצות שמירה התם כיון דרישא דקרא כתיב את משפטי תעשו ארחיה למיכתב ואת חקותי תשמרו: שם בן ארבע אותיות - שם הוא ולא בעינן שם המפורש בן ארבעים ושתים אותיות: ושם המפורש - כלומר שם המיוחד: קרועי בגדים - על גדופין ששמעו מפי רבשקה כדכתיב (מלכים ב י״ט:ד׳) אשר שלחו מלך אשור [אדניו] לחרף אלהים חי: והעדים - בשעה שמעידין בפירוש מה ששמעו אינן חייבין לקרוע: הא שמעו השתא - מפי עצמן: השומע אזכרה - ברכת השם מפי העובד כוכבים אינו חייב לקרוע: וא"ת - הרי קרעו על רבשקה ישראל מומר היה: בזמן הזה - שאנו בגלות ואין אימת ב"ד מוטלת עליהם לדון חייבי מיתות: נתמלא כל הבגד קרעים - לפי שהדבר תדיר לפי שאין מתיראין מב"ד: מי גמירי - עובד כוכבים שם המיוחד כל כך שמקללין בו תמיד דקאמר נתמלא כל הבגד כולו קרעים: אלא לאו בכנוי - תדיר ובזמן הזה הוא דלא קרעינן משום דנתמלא כל הבגד וכו' אבל בזמן ב"ד קורעין על עובד כוכבים ואכנוי: ומעלה הוא דעבוד רבנן - בדיני ממונות ודיני נפשות שהצריכו כל העדים לפרש עדותן: הכא - בברכת השם דלא אפשר לפרש מפני כבוד השם: אוקמוה אדאורייתא - וקטלינן ליה בהאי עדות: דאי סלקא דעתך - בעלמא פסול עד שיפרשו כולם: אטו הכא משום דלא אפשר קטלינן ליה לגברא - בלא העדאת עדים: כר' עקיבא - במסכת מכות (ד' ה.) דמקיש שלשה לשנים דאם נמצא שלישי קרוב או פסול עדות של כולן בטלין הלכך בדקינן ליה בהדייהו דאי מתזם או מתכחש מבטלין לסהדותייהו:
לא תחיה״, וכתיב: ״כל שכב עם בהמה מות יומת״. כל שישנו בכלל ״כל שכב עם בהמה״ – ישנו בכלל ״מכשפה לא תחיה״. רבי אלעזר אומר: אף על הכלאים. מנא הני מילי? אמר שמואל, דאמר קרא: ״את חקתי תשמרו״ – חוקים שחקקתי לך כבר: ״בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים״. מה בהמתך בהרבעה, אף שדך בהרכבה. מה בהמתך בין בארץ בין בחוצה לארץ, אף שדך בין בארץ בין בחוצה לארץ. אלא מעתה: ״ושמרתם את חקתי ואת משפטי״ – חקים שחקקתי לך כבר? התם – ״ושמרתם את חקתי״ דהשתא. הכא – ״את חקתי תשמרו״, חקים דמעיקרא תשמרו. אמר רבי יהושע בן קרחה כו׳. אמר רב אחא בר יעקב: אינו חייב עד שיברך שם בן ארבע אותיות, לאפוקי בן שתי אותיות דלא. פשיטא! ״יכה יוסי את יוסי״ תנן! מהו דתימא: מילתא בעלמא הוא דנקט, קא משמע לן. איכא דאמרי: אמר רב אחא בר יעקב, שמע מינה: שם בן ארבע אותיות נמי שם הוא. פשיטא! ״יכה יוסי את יוסי״ תנן! מהו דתימא: עד דאיכא שם רבה, ומילתא בעלמא הוא דנקט – קא משמע לן. נגמר הדין כו׳. עומדין – מנלן? אמר רבי יצחק בר אמי: דאמר קרא, ״ואהוד בא אליו והוא ישב בעלית המקרה אשר לו לבדו ויאמר אהוד דבר אלהים לי אליך ויקם מעל הכסא״. והלא דברים קל וחומר? ומה עגלון מלך מואב שהוא גוי ולא ידע אלא בכינוי – עמד, ישראל ושם המפורש – על אחת כמה וכמה! קורעין – מנלן? דכתיב: ״ויבא אליקים בן חלקיהו [וגו׳] ושבנא הספר ויואח בן אסף המזכיר אל חזקיהו קרועי בגדים ויגידו לו את דברי רבשקה״. ולא מאחין – מנלן? אמר רבי אבהו: אתיא קריעה קריעה, כתיב הכא ״קרועי בגדים״, וכתיב התם ״ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים״. ממשמע שנאמר ״ויקרעם לשנים״, איני יודע שהן קרעים? ומה תלמוד לומר ״קרעים״? מלמד שהן קרועים לעולם. תנו רבנן: אחד השומע, ואחד שומע מפי שומע – חייב לקרוע. והעדים אין חייבין לקרוע, שכבר קרעו בשעה ששמעו. וכי קרעו בשעה ששמעו, מאי הוי? הא קא שמעי השתא! לא סלקא דעתך, דכתיב: ״ויהי כשמע המלך חזקיהו את דברי רבשקה ויקרע את בגדיו״. המלך חזקיהו קרע, והם לא קרעו. אמר רב יהודה אמר שמואל: השומע אזכרה מפי הגוי אינו חייב לקרוע. ואם תאמר: רבשקה – ישראל מומר היה. ואמר רב יהודה אמר שמואל: אין קורעין אלא על שם המיוחד בלבד, לאפוקי כינוי דלא. ופליגי דרבי חייא בתרוייהו, דאמר רבי חייא: השומע אזכרה בזמן הזה אינו חייב לקרוע, שאם אי אתה אומר כן – נתמלא כל הבגד קרעים. ממאן? אילימא מישראל, מי פקירי כולי האי? אלא פשיטא, מגוי. ואי שם המיוחד, מי גמירי? אלא לאו, בכינוי. ושמע מינה: בזמן הזה הוא דלא, הא מעיקרא – חייב. שמע מינה. השני אומר: ״אף אני כמוהו״. אמר ריש לקיש: שמע מינה, ״אף אני כמוהו״ כשר בדיני ממונות ובדיני נפשות, ומעלה הוא דעבוד רבנן. והכא, כיון דלא אפשר, אוקמוה רבנן אדאורייתא. דאי סלקא דעתך פסול, הכא, משום דלא אפשר, קטלינן לגברא? והשלישי אומר: ״אף אני כמוהו״. סתמא כרבי עקיבא, דמקיש שלשה לשנים.
סנהדרין ס.