הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עא.מסכת סנהדרין71a
חייב - משום ויין ושכר אל תשת וגו' ובכהן עסקינן: כי סובא וזולל יורש - בתר קרא קמא כתיב להכי אתייה להכא: יורש - סופו להיות עני ומבקש למודו ואינו מוצא: וקרעים תלביש נומה - נומה שאדם מתגרה בה תלביש קרעים כלומר סוף כל בעל הנאות לבא לידי עניות: נעשה לו קרעים - משכח למודו ואינו נזכר אלא בסירוגין: מתני' משל אחרים ואכל ברשות אחרים - ואפילו לא אכלן ברשות בעלים עצמן וטעמא מפרש בגמרא: גמ' בעית - מתפחד מאביו שלא יבין הלכך לא ממשיך: עד שיגנוב משל אביו - דשכיח ליה לגנוב תמיד ואכל ברשות אחרים דלא בעית שלא יראהו אביו ובכי האי גוונא ממשיך: עד שיקח בשר בזול - אבל אם גנב בשר ויין עצמן לא: מדמי סעודה המוכנת - שהיו מעות מוכנים לקנות מהם סעודה לאביו ולאמו דכיון דלכך נזדמנו משל אמו קרינן בהו דאיהי נמי שייכא בהם מדינא דבעלה חייב במזונותיה: על מנת שאין לבעליך רשות בהן - דאי לא אמר לה הכי זכה בהן בעל דלא עדיף ממציאתה: אי נימא חייבי כריתות - שהיתה אמו על אביו בכרת כגון אחותו דלאו בת קדושין: סוף סוף אביו ואמו נינהו - דהא בקרא לא כתוב אישות באמו אצל אביו: בשוה לאביו - בקול ומראה וקומה וטעמא מפרש לקמן: בקולנו - חד קול משמע מדלא כתוב בקולותינו או בקולינו ביו"ד: ואפילו מזוזה אחת - וכל שכן אחד מן החומשין או ספר מכל הנביאים שאזכרת השם כתובה שם ולא קרינא ביה את כל שללה ושרפת: לא תעשון כן לה' אלהיכם - בתר ואבדתם את שמם כתיב: גריס - זה שיעור נגעים ושתי גריסין על שתי אבנים דכתיב (ויקרא י״ד:מ׳) וחלצו את האבנים תרתי משמע ובכל אחת שיעור נגע: בקרן זוית - ואותן שתי אבנים יהיו בקרן זוית אחד בכותל זה ואחד בכותל זה והנגע משוך בשתיהן ארכו ב' גריסין ורחבו כגריס שיהא בכל אבן כגריס על גריס: מאי טעמא דר"א - דבעי קרן זוית: כתיב קיר - ומראיהן שפל מן הקיר (שם): חורבתא סגירתא - חורבה מצורע. מתרגמינן סגירתא שנותץ משם בית המנוגע: מציינין אותו - שלא יאהילו עליו דאבן מנוגעת מטמא באהל דמצורע הוקש למת אל נא תהי כמת: מתני' גידם - ידו קטועה: בננו זה - משמע שרואים אותו: חרשין - אינן יודעין אם קבל דבריהם אם לאו שאם אמר להם איני מקבל אינן שומעין לו ואע"פ שרואין שאין מקיים מצותן מיהו איננו שומע בקולנו כתיב ואיכא להפוכי בזכותי' ולמדרש דבשעת הקול קאמרי דלא שמע דהאי קרא יתירא הוא כוליה כדאמר בגמ': מתרין בו - לאו משום התראה גמורה כשאר עבירות שאין לוקין אלא בהתראה דהא התראת עדים בעי ועוד זו ספק התראה הוא אם עובר הוא אם לאו שלא מיד בפניהם הוא עובר אלא בסתר ולאחר זמן הוא עושה אלא מוכיחין אותו דבעינן ויסרו אותו שלא ירגיל ואם לא שמע מלקין אותו בב"ד ויליף לה מויסרו אותו: גמ' שמעת מינה בעינן קרא כדכתיב - וסייעתא דשמואל בפ' נגמר הדין (לעיל סנהדרין מה:):
אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין. תנו רבנן: אכל כל מאכל ולא אכל בשר, שתה כל משקה ולא שתה יין – אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיאכל בשר וישתה יין, שנאמר: ״זולל וסבא״. ואף על פי שאין ראייה לדבר, זכר לדבר שנאמר: ״אל תהי בסבאי יין בזללי בשר למו״, ואומר: ״כי סבא וזולל יורש וקרעים תלביש נומה״. אמר רבי זירא: כל הישן בבית המדרש תורתו נעשית לו קרעים קרעים, שנאמר: ״וקרעים תלביש נומה״. מתני׳ גנב משל אביו ואכל ברשות אביו, משל אחרים ואכל ברשות אחרים, משל אחרים ואכל ברשות אביו – אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיגנוב משל אביו ויאכל ברשות אחרים. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו. גמ׳ גנב משל אביו ואכל ברשות אביו. אף על גב דשכיח ליה, בעית. משל אחרים ואכל ברשות אחרים. אף על גב דלא בעית – לא שכיח ליה. וכל שכן משל אחרים ואכל ברשות אביו, דלא שכיח ליה ובעית. עד שיגנוב משל אביו, ויאכל ברשות אחרים. דשכיח ליה, ולא בעית. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: עד שיגנוב משל אביו ומשל אמו. אמו מנא לה? מה שקנתה אשה קנה בעלה! אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מסעודה המוכנת לאביו ולאמו. והאמר רבי חנן בר מולדה אמר רב הונא: אינו חייב עד שיקנה בשר בזול ויאכל, יין בזול וישתה? אלא, אימא: מדמי סעודה המוכנת לאביו ולאמו. איבעית אימא: דאקני לה אחר, ואמר לה: ״על מנת שאין לבעליך רשות בהן״. מתני׳ היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה, אביו אינו רוצה ואמו רוצה – אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצין. רבי יהודה אומר: אם לא היתה אמו ראויה לאביו, אינו נעשה בן סורר ומורה. גמ׳ מאי ״אינה ראויה״? אילימא חייבי כריתות וחייבי מיתות בית דין, סוף סוף אבוה אבוה ניהו, ואמיה אמיה ניהי! אלא בשוה לאביו קאמר. תניא נמי הכי: רבי יהודה אומר, אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה, אינו נעשה בן סורר ומורה. מאי טעמא? דאמר קרא ״איננו שמע בקלנו״. מדקול בעינן שוין, מראה וקומה נמי בעינן שוין. כמאן אזלא הא דתניא: בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר. כמאן? כרבי יהודה. איבעית אימא: רבי שמעון היא, דתניא, אמר רבי שמעון: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי, אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו? אלא לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר. אמר רבי יונתן: אני ראיתיו וישבתי על קברו. כמאן אזלא הא דתניא: עיר הנדחת לא היתה ולא עתידה להיות, ולמה נכתבה – דרוש וקבל שכר. כמאן? כרבי אליעזר, דתניא: רבי אליעזר אומר, כל עיר שיש בה אפילו מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת. מאי טעמא? אמר קרא: ״ואת כל שללה תקבץ אל תוך רחבה ושרפת באש״. וכיון דאי איכא מזוזה, לא אפשר, דכתיב: ״לא תעשון כן לה׳ אלהיכם״. אמר רבי יונתן: אני ראיתיה וישבתי על תילה. כמאן אזלא הא דתניא: בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב – דרוש וקבל שכר. כמאן? כרבי אלעזר ברבי שמעון, דתנן: רבי אלעזר ברבי שמעון אומר, לעולם אין הבית טמא עד שיראה כשתי גריסין על שתי אבנים בשתי כתלים בקרן זוית, ארכו כשני גריסין ורחבו כגריס. מאי טעמא דרבי אלעזר ברבי שמעון? כתיב ״קיר״ וכתיב ״קירת״. איזהו קיר שהוא כקירות? הוי אומר: זה קרן זוית. תניא: אמר רבי אליעזר ברבי צדוק, מקום היה בתחום עזה, והיו קורין אותו חורבתא סגירתא. אמר רבי שמעון איש כפר עכו: פעם אחת הלכתי לגליל וראיתי מקום שמציינין אותו, ואמרו: אבנים מנוגעות פינו לשם. מתני׳ היה אחד מהם גידם, או חיגר, או אלם, או סומא, או חרש – אינו נעשה בן סורר ומורה, שנאמר: ״ותפשו בו אביו ואמו״ – ולא גדמין, ״והוציאו אתו״ – ולא חגרין, ״ואמרו״ – ולא אלמין, ״בננו זה״ – ולא סומין, ״איננו שמע בקלנו״ – ולא חרשין. מתרין בו בפני שלשה, ומלקין אותו. חזר וקלקל – נדון בעשרים ושלשה, ואינו נסקל עד שיהו שם שלשה הראשונים, שנאמר: ״בננו זה״ – זהו שלקה בפניכם. גמ׳ שמעת מינה: בעינן קרא כדכתיב? שאני הכא,
סנהדרין עא.