הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סו:מסכת סנהדרין66b
לא תקלל - שתי קללות במשמע ואלהים נמי ב' לשונות יש בו הלכך לא תקלל דרשינן אתרווייהו: מתני' אינו חייב - סקילה: עד שתהא נערה - אבל קטנה שקדשה אביה הבא עליה בקטנותה אינו בסקילה ופלוגתא דתנאי היא איכא למ"ד בחנק ואיכא למ"ד פטור לגמרי: בתולה - ולא בעולה: מאורסה - ולא נשואה ואפילו נכנסה לחופה ולא נבעלה דקרינא ביה בתולה מיהו לא קרינא ביה מאורסה: והיא בבית אביה - למעוטי מסרה האב לשלוחי הבעל וזינתה בדרך: באו עליה שנים - ועדיין היא בתולה כגון שבאו עליה שלא כדרכה: הראשון בסקילה - דמשכבי אשה כתיב (ויקרא כ): והשני בחנק - דבעולה היא והא סתמא רבי היא דאמר שלא כדרכה נפקא ליה מכלל בתולה לקמן: גמ' ת"ר נערה ולא בוגרת - אקרא קאי כי תהיה נערה בתולה מאורסה וגו' (דברים כב) וסקילה כתיבא התם. נערה משתביא שתי שערות עד שירבה שחור על הלבן ואין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים בלבד: בית אביה - בפרשת מוציא שם רע כתיב (שם) לזנות בית אביה והתם נמי סקילה כתיבא: זו דברי ר"מ - אמתניתין קאי דקתני עד שתהא נערה ומשמע למעוטי קטנה זו דברי ר"מ דאמר בכתובות באלו נערות (כתובות דף כט.) קטנה אין לה קנס חמשים כסף דנערה דוקא כתיב ולא קטנה הלכך גבי נערה המאורסה אין קטנה במשמע: אבל חכמים - שנחלקו עליו ואמרו יש קנס במקום מכר חולקין עליו אף כאן ואומרים קטנה ארוסה בסקילה ולא מיעט הכתוב אלא בוגרת: דילמא - למעוטי בוגרת ותו לא אתא למעוטי מידי: א"ל - א"כ האי עד שתהא נערה האי לישנא משמע בהדיא למעוטי קטנה דהכי משמע אינו חייב בקטנותה עד שתגדיל ותהא נערה ואי למעוטי בוגרת לחודא אתא הכי איבעיא ליה למתני אינו חייב אלא על נערה בתולה וכו': ותו לא מידי - אין עוד להקניט בדבר דודאי מתני' ר"מ היא: לר"מ - דאוקמה למתני' דממעט קטנה אליביה: לגמרי קא ממעט ליה - דפטרינן ליה לגברא ממיתה הואיל והיא פטורה דלאו בת עונשין היא ולא קרינן בהו ומתו גם שניהם דכתיב גבי שוכב עם אשה בעולת בעל: או דילמא מסקילה ממעט ליה - אבל חנק מחייבי: שתיק - רב: ונימא ליה ומת האיש השוכב עם האשה לבדו - בארוסה כתיב ואם בשדה ימצא האיש את הנערה המאורסה והחזיק בה האיש ושכב עמה ומת האיש אשר שכב עמה לבדו למה לי אילימא למעוטי לדידה הא בהדיא כתיב ולנערה לא תעשה דבר אלא להביא את הבא על הקטנה מדעתה ואע"ג דפטור דידה לאו משום אונס אלא משום קטנות דאיהי לאו בת עונשין לגמרי איהו מיהא מיחייב: שניהם שוין - שני בני עונשין: למעוטי מעשה חדודין - מחדד ומקשה אברו בבשרה מבחוץ דהוא נהנה והיא אינה נהנית להכי כתיב שניהם שיהיו שניהם שוין נהנין ומיהו שלא כדרכה אף על גב דהיא אינה נהנית ממשכבי אשה איתרבאי לחיובא: לא כלום הוא - ולא איצטריך למעוטי. ואיכא דאמרי מעשה הורדוס (בבא בתרא דף ג:) שהטמינה שבע שנים בדבש: ועדיין היא בתולה - שבאו כולם שלא כדרכה: וכולן בחנק - דגבי סקילה לבדו כתיב וקרא יתירא הוא למעוטי כי האי גוונא דאף על גב דקרינא ביה בתולה אין בסקילה אלא אחד מהם אותו ששכב עמה לבדו דהיינו ראשון שביאתו היתה יחידית: ר' אומר - כי תחל לשון תחלה ולקמיה מפרש לה: דרבי ישמעאל - בריש פירקין: אם תחלת ביאתה בזנות - שזו היא ביאה ראשונה שנבעלה: כי התם - מה מצינו בנערה המאורסה שיצאה מחנק לסקילה ולא יצאה אלא בביאה ראשונה וכתיב לבדו למעוטי שני אף בת כהן לא נשתנית מיתתה אלא בביאה ראשונה הלכך בנערה בתולה והיא ארוסה הכתוב מדבר: כר"מ ס"ל - דאמר בת כהן נשואה לכשר בשריפה אבל נשאת לאחד מן הפסולין שנתחללה משעת נשואין שוב אינה אלא בחנק והאי תחלה דקאמר רבי ה"ק אם זו תחלת חילולה בשריפה ואם לאו בחנק: ומאי וכן - הכא לא קפיד אלא אתחלת חלול ולא אתחלת ביאה והתם אתחלת ביאה נמי קפיד:
״לא תקלל״? שמע מינה תרתי. מתני׳ הבא על נערה המאורסה אינו חייב, עד שתהא נערה, בתולה, מאורסה, והיא בבית אביה. באו עליה שנים, הראשון בסקילה והשני בחנק. גמ׳ תנו רבנן: ״נערה״ – ולא בוגרת, ״בתולה״ – ולא בעולה, ״מאורסה״ – ולא נשואה, ״בבית אביה״ – פרט לשמסר האב לשלוחי הבעל. אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים: נערה המאורסה – אפילו קטנה במשמע. אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: ממאי דמתניתין רבי מאיר היא, ולמעוטי קטנה נמי? דילמא רבנן היא, ולמעוטי בוגרת ותו לא? אמר ליה: האי ״אינו חייב עד שתהא נערה בתולה מאורסה״ – אינו חייב אלא על נערה בתולה מאורסה מיבעי ליה! ותו לא מידי. בעא מיניה רבי יעקב בר אדא מרב: בא על הקטנה מאורסה לרבי מאיר, מהו? לגמרי ממעיט ליה, או מסקילה ממעיט ליה? אמר ליה: מסתברא מסקילה ממעט ליה. והכתיב: ״ומתו גם שניהם״, עד שיהו שניהן שוין? שתיק רב. אמר שמואל: מאי טעמא שתיק רב? ונימא ליה: ״ומת האיש אשר שכב עמה לבדו״! כתנאי: ״ומתו גם שניהם״ – עד שיהו שניהן שוין, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר: ״ומת האיש אשר שכב עמה לבדו״. ואידך, ההיא ״ומתו גם שניהם״ מאי דריש ביה? אמר רבא: למעוטי מעשה חידודים. ואידך? מעשה חידודים לאו כלום היא. ואידך, האי ״לבדו״ מאי דריש ביה? כדתניא: באו עליה עשרה בני אדם, ועדיין היא בתולה – כולם בסקילה. רבי אומר: הראשון בסקילה, וכולן בחנק. תנו רבנן: ״ובת איש כהן כי תחל לזנות״, רבי אומר: תחילה, וכן הוא אומר: ״ומת האיש אשר שכב עמה לבדו״. מאי קאמר? אמר רב הונא בריה דרב יהושע: רבי כרבי ישמעאל סבירא ליה, דאמר ארוסה יצאה לשריפה ולא נשואה. והכי קאמר: אם תחילת ביאה בזנות – בשריפה, אידך – בחנק. מאי ״וכן״? כי התם: מה התם בתחילת ביאה קמשתעי קרא, הכא נמי בתחילת ביאה קמשתעי קרא. אמר ליה רב ביבי בר אביי: מר לא הכי אמר. ומנו? רב יוסף. רבי, כרבי מאיר סבירא ליה, דאמר: נשאת לאחד מן הפסולין – מיתתה בחנק. והכי קאמר: אם תחילת אחלתה בזנות – בשריפה, ואידך – בחנק. ומאי ״וכן״?
סנהדרין סו: