הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פא.מסכת סנהדרין81a
לא תימא ליה לאבוך הכי - להודיעו בהדיא שהוא טועה משום דמכסיף ומצטער: אלא אמור לו אבא כך כתוב בתורה - קס"ד בתמיהה קאמר וכי כך כתיב בתורה: סוף סוף היינו הך - דמביישו ואומר וכי יפה אתה עושה: אלא - בניחותא אומר לו מקרא האמור בתורה ואומר לו אבי מקרא כך וכך כתוב בתורה והוא עצמו ישים על לבו על מה זה מזכירו והכי נמי אין לך לומר לאביך לא תתנייה הכי: מתני' עבר עבירה שיש בה שתי מיתות - כגון חמותו והיא אשת איש: בזיקה הראשונה - בגמרא מפרש לה: גמ' פשיטא - דבחמורה נדון שהרי אף בה נתחייב דהיכי סליק אדעתן לידון בקלה וכי אתגורי אתגר במה שעבר שתי עבירות אילו לא עבר אלא על החמורה היה נדון בה ועכשיו שהוסיף לעבור עמה עבירה אחרת נדון בקלה: אמר רבא - ודאי אי מקמי דאתא לקמן עבדינהו לתרוייהו לא איצטריך לאשמועינן כי איצטריך למתנייא כגון דנגמר דינו תחלה לקלה סד"א וכו': מנא הא מילתא וכו' - ואע"ג דנגמר דינו לקלה: בסקילה - דכל דמיהם בם בסקילה דהיא חמורה ואי דלא נגמר דינו קודם לכן לא איצטריך קרא לאשמועינן: בן סורר ומורה - וקרי ליה שופך דם על שם שסופו לשפוך כדאמרי' (לעיל סנהדרין דף עב.) שעומד בפרשת דרכים וכו': דאהדריה משה - במשנה תורה: אל ההרים לא אכל - סיפיה דקרא צדיק הוא חיה יחיה לומר זה צדיק גמור וע"כ משום דלא עביד הני לאו צדיק הוא אם עבר עבירות אחרות אלא לאו כמשמעותיה מדריש: אל ההרים לא אכל - שלא נצטרך לזכות אבותיו מתוך שהוא חסיד: שלא נהנה מקופה של צדקה - שהוא דבר גנאי לאדם הגון: בזיקה הראשונ' - באותו איסור שהוזקק זה תחלה להזהר בו ולפרוש ממנו הוא נדון אבל לא באיסור הבא עליו אחרון אע"פ שהוא חמור דקסבר ר' יוסי אין איסור חל על איסור ואפי' חמור על הקל הלכך אין כאן שתי מיתות: חמותו ונעשית אשת איש - כגון נשא בת אלמנה ונאסרה אמה משום חמותו ואחר כך נשאת ונאסרה עליו משום אשת איש נדון בחמורה בשריפה דהיא קדמה אבל אם היתה אשת איש ונעשית חמותו הואיל כשנשא בתה כבר היתה זו אסורה עליו משום אשת איש תו לא חייל אסור חמותו אאסור אשת איש ואינו נדון אלא בחנק: דאמר ר' אבהו - ביבמות בפ' ד' אחין: מודה ר' יוסי באסור מוסיף - ומחדש דבר על האשה הזאת לאסור בה דבר חדש (או) לאסרה על מי שלא היתה אסורה עליו מתחלה כגון הכא כשהיתה אלמנה והיא חמותו היתה אסורה לו משום חמותו ומותרת לכל אדם וכשנעשית אשת איש הוסיף בה השם הזה איסור שאסרה לכל העולם וכי האי גוונא מודה ר' יוסי דאסור חל על אסור מגו דחייל אכולא עלמא שהיתה מותרת להם עד עכשיו חייל נמי אהאי ואע"פ שאסורה לו ועומדת:
תימא ליה לאבוך הכי, דתניא: הרי שהיה אביו עובר על דברי תורה, לא יאמר לו: ״אבא, עברת על דברי תורה״, אלא אומר לו: ״אבא, כך כתיב בתורה״. סוף סוף היינו הך! אלא אומר לו: ״אבא, מקרא כתוב בתורה כך הוא״. מתני׳ מי שנתחייב בשתי מיתות בית דין – נידון בחמורה. עבר עבירה שנתחייב שתי מיתות – נידון בחמורה. רבי יוסי אומר: נידון בזיקה הראשונה שבאה עליו. גמ׳ פשיטא! אלא, איתגורי איתגור? אמר רבא: הכי במאי עסקינן? כגון שעבר עבירה קלה, ונגמר דינו על עבירה קלה, וחזר ועבר עבירה חמורה. סלקא דעתך אמינא: כיון דנגמר דינו לעבירה קלה, האי גברא קטילא הוא. קא משמע לן. בעא מניה אבוה דרב יוסף בר חמא מרבה בר נתן: מנא הא מילתא דאמור רבנן, מי שנתחייב שתי מיתות בית דין נידון בחמורה? דכתיב: ״והוליד בן פריץ שפך דם [וגו׳] אל ההרים אכל ואת אשת רעהו טמא ואל הגלולים נשא עיניו״. ״והוליד בן פריץ שפך דם״ – בסייף, ״את אשת רעהו טמא״ – זו אשת איש בחנק, ״ואל הגלולים נשא עיניו״ – זו עבודה זרה בסקילה. וכתיב: ״מות יומת דמיו בו יהיה״ – בסקילה. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אימא כולהו בסקילה. ״והוליד בן פריץ שפך דם״ – זה בן סורר ומורה דבסקילה, ״אשת רעהו טמא״ – זו נערה המאורסה דבסקילה, ״ואל הגלולים נשא עיניו״ – זו עבודה זרה דבסקילה. אם כן, מאי קא משמע לן יחזקאל? דלמא תורה קא מהדר. אם כן, איבעי ליה לאהדורה כי היכי דאהדרה משה רבינו. דרש רב אחא ברבי חנינא: מאי דכתיב ״אל ההרים לא אכל״? שלא אכל בזכות אבותיו. ״ועיניו לא נשא אל גלולי בית ישראל״? שלא הלך בקומה זקופה. ״ואת אשת רעהו לא טמא״ – שלא ירד לאומנות חבירו, ״ואל אשה נדה לא יקרב״ – שלא נהנה מקופה של צדקה. וכתיב: ״צדיק הוא חיה יחיה״. כשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה, היה בוכה. אמר: מאן דעביד לכולהו הוא דחיי, בחדא מינייהו – לא? אמר ליה רבי עקיבא, אלא מעתה: ״אל תטמאו בכל אלה״, הכי נמי בכולהו – אין, בחדא מינייהו – לא? אלא: באחת מכל אלה, הכי נמי: באחת מכל אלה. עבר עבירה. תניא: כיצד אמר רבי יוסי? נידון בזיקה ראשונה הבאה עליו. חמותו ונעשית אשת איש – נידון בחמותו. אשת איש ונעשית חמותו – נידון באשת איש. אמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא: חמותו ונעשית אשת איש, נידון בחמותו? לידון נמי אאיסור אשת איש! דהא אמר רבי אבהו: מודה רבי יוסי באיסור מוסיף.
סנהדרין פא.