הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עו:מסכת סנהדרין76b
הכי קאמר איזה עני רשע ערום - שבשביל עניות מרשיע זה המשהה וכו' והכי אתמר אין לך עני רשע ערום בישראל אלא המשהה בתו בוגרת: לפי דרכו - להנאתו: למען ספות - לחבור כמו ספו שנה על שנה (ישעיהו כ״ט:א׳): רוה את הצמאה - שבע בדבר עם צמא לדבר זקן וילדה זאת צמאה לתשמיש וזקן שבע וכן גדולה לקטן: והמחזיר אבידה לכותי - השווה וחבר כותי לישראל ומראה בעצמו שהשבת אבדה אינה חשובה לו מצות בוראו שאף לכותי הוא עושה כן שלא נצטווה עליהם: רוה - עובדי כוכבים ששבעים ואינן צמאין ליוצרם צמאה זו כנסת ישראל שצמאה ותאיבה ליראת יוצרה ולקיים מצותיו: והמכבדה - בתכשיטין נאין: סמוך לפירקן - עדיין קטנים הם: סמוך לפירקן שאני - דלאו היינו קטן כולי האי דמשום שנה או חצי שנה לא תזנה עליו: תקרא וה' יענה - לעיל מיניה כתיב הלא פרוס לרעב לחמך וגו' ומבשרך אל תתעלם היינו נושא בת אחותו ומקרב את קרוביו ואוהב את שכניו נמי כמקרב את קרוביו דכתיב (משלי כ״ז:י׳) טוב שכן קרוב מאח רחוק ומלוה סלע לעני בשעת דוחקו בכלל פרוס לרעב לחמך וכי תראה ערום: אתהן - משמע ליה לר' ישמעאל את האחת מהן שכן בלשון יוני קורין לאחת הינא וה"ק קרא ואיש אשר יקח את אשה זו אשתו והדר את אמה באש ישרפו אותו ואת חמותו: ר"ע אומר אותו ואת שתיהן - מפרש ליה הש"ס ואזיל במאי קא מיפלגי הא ודאי לשרוף את אשתו לא קאמר ר"ע: משמעות דורשין - לשון משמעות המקרא דורשין: לר' ישמעאל אתהן חדא הוא - ואחמותו קאי ואם חמותו מדרשא דזמה אתיא כדאמר לעיל מנין לעשות למטה כלמעלה וכו': לר"ע אתהן תרתי משמע - חמותו ואם חמותו וה"ק ישרפו אותו ואתהן הן שתי אמהות כגון לקח את אשה ואת אמה ואם אמה: רבא אמר חמותו שבא עליה חתנה לאחר מיתת בתה איכא בינייהו - אבל אם חמותו לתרווייהו מדרשא אתיא: ר' ישמעאל סבר חמותו לאחר מיתה בשריפה - כמחיים דה"ק קרא אפי' אין מתקיימת אלא אחת מהן תשרף דהא ודאי אאשתו לא קאמר קרא דתשרף: ר"ע סבר - אתהן שתיהן משמע וה"ק אם אשתו קיימת תשרף חמותו ואם לאו אין כאן עונש שריפה אלא איסור ארור שוכב עם חותנתו: מתני' כבש - פרמי"ר בלע"ז אוחז ראשו של חבירו ותוקפו במים כדי שלא יוכל להרים ראשו וננער ומת: שיסה - גירה: השיך - שאחז את הנחש בידו והוליכו והגיע שיני נחש בידו של חבירו פלוגתא דרבי יהודה ורבנן מפרש בגמ': גמ' לא נאמר יד בברזל - כמה שנאמר (במדבר לה) באבן יד בכלי עץ יד משמע שיש בה מלא אחיזה דבעינן שיעורא אבל בברזל כתיב ואם בכלי ברזל הכהו: שהברזל ממית בכל שהוא - על ידי תחיבה שתוחב לו מחט בושט או בלבו: דברזיה מיבריז - פונש"ט בלע"ז אבל הכהו לארכו דרך הכאה שיעורא בעי: אף על גב דלאו איהו דחפו - אלא שנפל מעצמו ובא זה וכבש עליו ולא נתנו להרים ראשו: שיכול לעלות משם - אדם אחר כיוצא בזה ושעה גרמה לו: פטור - הדוחף דלא עביד שיעור מיתה: או לרבות את המצמצם - היינו כובש שצמצמו שם שלא יקום:
קאמר: איזהו עני רשע ערום? זה המשהא בתו בוגרת. ואמר רב כהנא משום רבי עקיבא: הוי זהיר מן היועצך לפי דרכו. אמר רב יהודה אמר רב: המשיא את בתו לזקן, והמשיא אשה לבנו קטן, והמחזיר אבידה לנכרי – עליו הכתוב אומר: ״למען ספות הרוה את הצמאה. לא יאבה ה׳ סלח לו״. מיתיבי: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפירקן – עליו הכתוב אומר: ״וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא״. סמוך לפירקן – שאני. תנו רבנן: האוהב את שכיניו, והמקרב את קרוביו, והנושא את בת אחותו, והמלוה סלע לעני בשעת דוחקו – עליו הכתוב אומר: ״אז תקרא וה׳ יענה״. תנו רבנן: ״אתו ואתהן״ – אותו ואת אחת מהן, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר: אותו ואת שתיהן. מאי בינייהו? אמר אביי: משמעות דורשים איכא בינייהו. רבי ישמעאל סבר: ״אתו ואתהן״ – אותו ואת אחת מהן, שכן בלשון יוני קורין לאחת ״הינא״. ואם חמותו – מדרשא אתיא. רבי עקיבא סבר: ״אתו ואתהן״ – אותו ואת שתיהן, ואם חמותו הכא כתיבא. רבא אמר: חמותו לאחר מיתה איכא בינייהו. רבי ישמעאל סבר: חמותו לאחר מיתה בשרפה, ורבי עקיבא סבר: איסורא בעלמא. מתני׳ ואלו הנהרגין: הרוצח, ואנשי עיר הנדחת. רוצח שהכה את רעהו באבן או בברזל, וכבש עליו לתוך המים או לתוך האור, ואינו יכול לעלות משם ומת – חייב. דחפו לתוך המים או לתוך האור, ויכול לעלות משם ומת – פטור. שיסה בו את הכלב, שיסה בו את הנחש – פטור. השיך בו את הנחש: רבי יהודה מחייב, וחכמים פוטרין. גמ׳ אמר שמואל: מפני מה לא נאמרה ״יד״ בברזל? שהברזל ממית בכל שהוא. תניא נמי הכי: רבי אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהברזל ממית בכל שהוא, לפיכך לא נתנה תורה בו שיעור. והני מילי דברזיה מיברז. וכבש עליו לתוך המים. רישא רבותא קא משמע לן, וסיפא רבותא קא משמע לן. רישא רבותא קא משמע לן: אף על גב דלאו איהו דחפו, כיון דאין יכול לעלות משם ומת – חייב. סיפא רבותא קא משמע לן: אף על גב דדחפו, כיון דיכול לעלות משם ומת – פטור. כבש – מנלן? אמר שמואל: דאמר קרא ״או באיבה״, לרבות את המצמצם. ההוא גברא דצמצמה לחיותא דחבריה בשימשא, ומתה. רבינא מחייב, רב אחא בר רב פטר. רבינא מחייב, קל וחומר: ומה רוצח שלא עשה בו שוגג כמזיד ואונס כרצון, חייב בו את המצמצם.
סנהדרין עו: