הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לח:מסכת סנהדרין38b
וירדו ארבעה. אדם וחוה וקין ותיומתו אבל הבל לא נולד באותו פעם כדכתיב (בראשית ד) ותוסף ללדת ושני תיומות נולדו עמו דדריש בבראשית רבה מדכתיב (שם) את אחיו את הבל:
גופו מבבל - על שם שהיתה עמוקה נראה שמשם לוקח ולכך נעשה מצולה: וראשו מארץ ישראל - שהיא גבוהה וחשובה מכל הארצות: ואיבריו - ידיו ורגליו: משאר ארצות - מכל העולם כדיליף לעיל: מאקרא דאגמא - בבבל הוה והוא עמוק מאד: בל ילין - לינת לילה: עד זקנה - כל ימיו [אסבלנו]: מסוף העולם ועד סופו היה - ארכו: ברא אדם מקצה הארץ - מקצה עד קצה: אחור וקדם - שני צורות דו פרצופין (ברכות דף סא.): על הארץ ולמקצה השמים - כלומר עומד בארץ וראשו מגיע השמימה: ולי מה יקרו רעיך אל - בתר גלמי ראו עיניך כתיב אותו מזמור וביצירת אדם מדבר: צדוקי היה - נוטה לעבודת כוכבים: שקוד - מהיר וזריז: כדי שתדע להשיב לאפיקורוס - הבא להביא ראיה מן התורה לדברי הצדוקים: כל שכן דפקר טפי - שהרי הכיר וכפר ומתוך כך מדקדק ולא תוכל להשיבו דבר המקובל לו: שפקרו הצדוקים - שמביאין ראיה מן התורה להפקירן: ויברא - יחידי: העונה - לשון יחיד: אשר הלכו אלהים לפדות לו - הרי לשון יחיד: עד דכרסוון רמיו - נתיישבו הכסאות דמשמע שנים: כתיב ביה ועתיק יומין יתיב - יחידי: הנך למה לי - למה נכתב בלשון רבים: כדרבי יוחנן - שהכל בעצת פמליא שלו: שכינה חול - שאתה מושיב בשר ודם אצלו: זהו מטטרון - הוא אמר עלה אל ה': ששמו כשם רבו - ה' לפיכך לא הזכיר שמו וכתב סתם: אם כן לא ישא לפשעכם - לא יכול לסלוח לפשעכם ומה יתרון בו: אמר ליה הימנותא בידן - שאין בו כח לשאת פשעינו ואנו נמי מאסנוהו ומיאנו לקבלו אפילו לפרוונקא שליח מוציא ומביא: שמיע לי - שהמקרא הזה תשובה לזה:
מבבל, וראשו מארץ ישראל, ואבריו משאר ארצות. עגבותיו, אמר רב אחא: מאקרא דאגמא. אמר רבי יוחנן בר חנינא: שתים עשרה שעות הוי היום. שעה ראשונה – הוצבר עפרו, שניה – נעשה גולם, שלישית – נמתחו אבריו, רביעית – נזרקה בו נשמה, חמישית – עמד על רגליו, ששית – קרא שמות, שביעית – נזדווגה לו חוה, שמינית – עלו למטה שנים וירדו ארבעה, תשיעית – נצטווה שלא לאכול מן האילן, עשירית – סרח, אחת עשרה – נידון, שתים עשרה – נטרד והלך לו, שנאמר: ״אדם ביקר בל ילין״. אמר רמי בר חמא: אין חיה רעה שולטת באדם אלא אם כן נדמה לו כבהמה, שנאמר: ״נמשל כבהמות נדמו״. (שעה, בסוף, ארמי – סימן.) אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת. אמר להם: רצונכם נעשה אדם בצלמנו? אמרו לפניו: רבונו של עולם, מה מעשיו? אמר להן: כך וכך מעשיו. אמרו לפניו: רבונו של עולם, ״מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו״? הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם. וכן כת שניה. כת שלישית אמרו לפניו: רבונו של עולם, ראשונים שאמרו לפניך מה הועילו? כל העולם כולו שלך הוא. כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך – עשה. כיון שהגיע לאנשי דור המבול ואנשי דור הפלגה שמעשיהן מקולקלין, אמרו לפניו: רבונו של עולם, לא יפה אמרו ראשונים לפניך? אמר להן: ״ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבל וגו׳״. אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר: ״למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים״. כיון שסרח, הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר: ״אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה״. אמר רבי אלעזר: אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע היה, שנאמר: ״למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים עד קצה השמים״. כיון שסרח, הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר: ״אחור וקדם צרתני וגו׳״. קשו קראי אהדדי? אידי ואידי חדא מידה היא. ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון בלשון ארמי ספר, שנאמר: ״ולי מה יקרו רעיך אל״. והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב ״זה ספר תולדת אדם״? מלמד שהראהו הקדוש ברוך הוא דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו. כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא, שמח בתורתו ונתעצב במיתתו. אמר: ״ולי מה יקרו רעיך אל״. ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה, שנאמר: ״ויקרא ה׳ אלהים אל האדם ויאמר לו איכה״ – אן נטה לבך? רבי יצחק אמר: מושך בערלתו היה. כתיב הכא: ״והמה כאדם עברו ברית״, וכתיב התם: ״את בריתי הפר״. רב נחמן אמר: כופר בעיקר היה. כתיב הכא: ״עברו ברית״, וכתיב התם: ״את בריתי הפר״, ואמרו: ״על אשר עזבו את ברית ה׳ אלהי אבותם״. תנן התם, רבי אליעזר אומר: הוי שקוד ללמוד תורה, ודע מה שתשיב לאפיקורוס. אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא אפיקורוס נכרי, אבל אפיקורוס ישראל – כל שכן דפקר טפי. אמר רבי יוחנן: כל מקום שפקרו המינים, תשובתן בצידן. ״נעשה אדם בצלמנו״, ואומר: ״ויברא אלהים את האדם בצלמו״. ״הבה נרדה ונבלה שם שפתם״ – ״וירד ה׳ לראת את העיר ואת המגדל״. ״כי שם נגלו אליו האלהים״ – ״לאל הענה אתי ביום צרתי״. ״כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרבים אליו כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו״. ״ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם״. ״עד די כרסון רמיו, ועתיק יומין יתיב״. הנך למה לי? כדרבי יוחנן, דאמר רבי יוחנן: אין הקדוש ברוך הוא עושה דבר אלא אם כן נמלך בפמליא של מעלה, שנאמר ״בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא״. התינח כולהי, ״עד די כרסון רמיו״ מאי איכא למימר? אחד לו ואחד לדוד, דתניא: אחד לו ואחד לדוד, דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי יוסי: עקיבא, עד מתי אתה עושה שכינה חול? אלא אחד לדין ואחד לצדקה. קבלה מיניה או לא קבלה מיניה? תא שמע, דתניא: אחד לדין ואחד לצדקה, דברי רבי עקיבא. אמר לו רבי אלעזר בן עזריה: עקיבא, מה לך אצל הגדה? כלך אצל נגעים ואהלות! אלא, אחד לכסא ואחד לשרפרף: כסא לישב עליו, שרפרף להדום רגליו. אמר רב נחמן: האי מאן דידע לאהדורי למיני כרב אידית – ליהדר, ואי לא – לא ליהדר. אמר ההוא מינא לרב אידית, כתיב: ״ואל משה אמר עלה אל ה׳״. ״עלה אלי״ מיבעי ליה! אמר ליה: זהו מטטרון ששמו כשם רבו, דכתיב ״כי שמי בקרבו״. אי הכי, ניפלחו ליה! כתיב: ״אל תמר בו״ – אל תמירני בו. אם כן, ״לא ישא לפשעכם״ למה לי? אמר ליה: הימנותא בידן, דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילניה, דכתיב: ״ויאמר אליו אם אין פניך הלכים וגו׳״. אמר ליה ההוא מינא לרבי ישמעאל ברבי יוסי: כתיב ״וה׳ המטיר על סדם ועל עמרה גפרית ואש מאת ה׳״, ״מאתו״ מיבעי ליה! אמר ליה ההוא כובס: שבקיה, אנא מהדרנא ליה. דכתיב ״ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך״, נשיי מיבעי ליה! אלא משתעי קרא הכי, הכא נמי משתעי קרא הכי. אמר ליה: מנא לך הא? מפירקיה דרבי מאיר שמיע לי. דאמר רבי יוחנן: כי הוה דריש רבי מאיר בפירקיה, הוה דריש תילתא שמעתא, תילתא אגדתא, תילתא מתלי. ואמר רבי יוחנן: שלש מאות משלות שועלים היו לו לרבי מאיר, ואנו אין לנו אלא שלש.
סנהדרין לח: