הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צ.מסכת סנהדרין90a
מחלוקת - דרבנן ורבי שמעון בנביא בעוקר כל הגוף בעבודת כוכבים ואומר נצטויתי ברוח הקודש מפי הגבורה להתנבאות לעקור כל מצות עבודת כוכבים מן התורה או לקיים מקצת ולבטל מקצת בהאי הוא דקאמרי רבנן סקילה משום דבהאי עניינא דכתיבא הדחה בנביא דגמרי סקילה מיניה בע"ז הוא משתעי דכתיב ובא האות והמופת וגו' נלכה ונעבדה היינו עקירת הגוף ובטול מקצת התם נמי כתיב בסיפא יומת כי דבר סרה וגו' להדיחך מן הדרך ואפי' במקצת במשמע ומיהו לא מישתעי קרא אלא בע"ז דדבר למד מעניינו: אבל עוקר הגוף דשאר מצות דברי הכל בחנק - דנפקא לן מקרא אחרינא האמור בפרשה אחרינא דלא כתיב בה הדחה אך הנביא אשר יזיד לדבר דבר בשמי (דברים י״ח:כ׳) והיינו מה שלא שמע וכתיב ומת הנביא ההוא וכל מיתה האמורה סתם חנק הוא: פטור - דהתם דבר כתיב דבר שלם ולא חצי דבר: ללכת זו מצות עשה - ברייתא היא בספרי גבי פרשת נביא המדיח דכתב בה הדחה (שם יג) להדיחך מן הדרך אשר צוך ה' אלהיך ללכת בה וגו' ודריש קרא יתירא ללכת זו מצות עשה דמשמע לעשות ולא משמע אזהרה: בה לא תעשה - דגמרינן מאשר חטא בה דבלא תעשה מיירי אלמא דשאר מצות נמי הכא גבי הדחה כתיבי דאי לא משתעי קרא אלא בע"ז מאי עשה איכא: ובין בשאר מצות - דהאי ללכת בה לא משמע ליה לרב המנונא אונתצתם דרחמנא אמר מן הדרך ואע"ז קאי דאכתי לא איתרבו שאר מצות בהאי עניינא דללכת בה כולה משמע: ד"ה פטור - ואפילו מחנק דהתם דבר שלם כתיב ולאו אעוקר דברי תורה האי כי יזיד לדבר דבר קאי דהתם סקילה הוא אלא אדברים בעלמא כגון צדקיה בן כנענה: היום עובדה - כלומר היינו קיום מקצת וביטול מקצת: כרב חסדא - דאמר בע"ז הוא דפליגי אבל בשאר מצות עוקר הגוף הוא בחנק וביטול מקצת פטור: ר"ש פוטר והוא הדין לרבנן - דגבי חנק דבר שלם כתיב ולרב חסדא הא דנקט ר"ש הא קמ"ל דרישא דקתני סתמא חייב ואפילו לרבנן בחנק דרבי שמעון הוא דקא מחייב חנק ולא סקילה דשאר מצות בעניינא הדחה דסקילה לא כתיבי: מר כדאית ליה כו' - לרבנן בסקילה לרבי שמעון בחנק והוא הדין לרבנן ולרב המנונא האי דנקט ר' שמעון רבותא הוא כלומר ואפילו מחנק דרבי שמעון פטור וכ"ש מסקילה דמחייבי ליה רבנן בעוקר את הכל: אם יאמר לך נביא - המוחזק עבור על דברי תורה הכל לפי תקנת השעה כגון אליהו בהר הכרמל בשחוטי חוץ: נתנה התורה ממשלה בה - כלומר אפילו תראה אותו נביא מושל ועושה כרצונו דכתיב (דברים יג) ונתן אליך אות או מופת: שתחילתו נביא אמת - כגון חנניה הנביא והאי ונתן אליך אות בעודו נביא אמת יתן לך אות בנבואה אחרת ולבסוף כשיחזור להרשיע יאמר לעבוד עבודת כוכבים וסמוך עלי שהרי מוחזק אני על ידי אות ומופת שנתתי לך כבר: (לרשות הבעל - כגון מסרה האב לשלוחי הבעל ועדיין היא בדרך ולא קרינן בה בית אביה: לאותה מיתה - שהיו מחייבין את הנידון: ובועלה - כלומר וכל הבועלים נידונין כמיתת הנבעלת חוץ מבועל בת כהן:) מה ת"ל לאחיו - לכתוב כאשר זמם לעשות ולישתוק: אם לו הוקשו - לבועל שהיו מחייבין אותו חנק: אם לה - שמחייבין אותה שריפה: לאחיו ולא לאחותו - כל היכא דבעדותן מחייבין איש ואשה ודינן חלוק כי הכא לו הוקשו: מתני' כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא - מעיקרא איירי בארבע מיתות ומפרש ואזיל להו לכולהו והדר מפרש הני דאין להם חלק לעולם הבא: ה"ג האומר אין תחיית המתים מן התורה - שכופר במדרשים דדרשינן בגמרא לקמן מניין לתחיית המתים מן התורה ואפי' יהא מודה ומאמין שיחיו המתים אלא דלא רמיזא באורייתא כופר הוא הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה מה לנו ולאמונתו וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא הלכך כופר גמור הוא: אפיקורוס - מפרש בגמרא: ספרים החיצונים - מפרש בגמרא:
בעוקר הגוף דעבודה זרה, וקיום מקצת וביטול מקצת דעבודה זרה, דרחמנא אמר: ״מן הדרך״ – אפילו מקצת הדרך. אבל עוקר הגוף דשאר מצות, דברי הכל בחנק. וקיום מקצת וביטול מקצת דבשאר מצות, דברי הכל פטור. מתיב רב המנונא: ״ללכת״ – זו מצות עשה, ״בה״ – זו מצות לא תעשה. ואי סלקא דעתך בעבודה זרה, עשה בעבודה זרה היכי משכחת לה? תרגמה רב חסדא: ״ונתצתם״. רב המנונא אמר: מחלוקת בעוקר הגוף, בין בעבודה זרה בין בשאר מצות, וקיום מקצת וביטול מקצת דעבודה זרה. דרחמנא אמר: ״מן הדרך״, אפילו מקצת הדרך. אבל קיום מקצת וביטול מקצת, דבשאר מצות – דברי הכל פטור. תנו רבנן: המתנבא לעקור דבר מן התורה – חייב. לקיים מקצת ולבטל מקצת – רבי שמעון פוטר. ובעבודה זרה, אפילו אומר: ״היום עיבדוה ולמחר בטלוה״ – דברי הכל חייב. אביי סבר לה כרב חסדא, ומתרץ לה כרב חסדא. רבא סבר לה כרב המנונא, ומתרץ לה כרב המנונא. אביי סבר לה כרב חסדא, ומתרץ לה כרב חסדא: המתנבא לעקור דבר מן התורה – דברי הכל בחנק. לקיים מקצת ולבטל מקצת – רבי שמעון פוטר, והוא הדין לרבנן. ובעבודה זרה, אפילו אמר ״היום עיבדוה ולמחר בטלוה״ – חייב. מר כדאית ליה, ומר כדאית ליה. רבא סבר לה כרב המנונא, ומתרץ לה כרב המנונא: המתנבא לעקור דבר מן התורה, בין בעבודה זרה בין בשאר מצות – חייב, מר כדאית ליה ומר כדאית ליה. לקיים מקצת ולבטל מקצת בשאר מצות – רבי שמעון פוטר, והוא הדין לרבנן. ובעבודה זרה, אפילו אומר ״היום עיבדוה ולמחר בטלוה״ – חייב, מר כדאית ליה ומר כדאית ליה. אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: בכל, אם יאמר לך נביא ״עבור על דברי תורה״ – שמע לו, חוץ מעבודה זרה, שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע – אל תשמע לו. תניא, רבי יוסי הגלילי אומר: הגיעה תורה לסוף דעתה של עבודה זרה, לפיכך נתנה תורה ממשלה בה, שאפילו מעמיד לך חמה באמצע הרקיע – אל תשמע לו. תניא, אמר רבי עקיבא: חס ושלום שהקדוש ברוך הוא מעמיד חמה לעוברי רצונו! אלא כגון חנניה בן עזור, שמתחלתו נביא אמת, ולבסוף נביא שקר. וזוממי בת כהן – מנהני מילי? אמר רב אחא בריה דרב איקא: דתניא, רבי יוסי אומר: מה תלמוד לומר ״ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו״? לפי שכל המזוממין שבתורה, זוממיהן ובועליהן כיוצא בהן. בת כהן היא בשריפה, ואין בועלה בשריפה. זוממין – איני יודע אם לו הוקשו, אם לה הוקשו. כשהוא אומר ״לעשות לאחיו״ – לאחיו ולא לאחותו. הדרן עלך אלו הן הנחנקין מתני׳ כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ״ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר״. ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה, ואין תורה מן השמים, ואפיקורוס. רבי עקיבא אומר: אף הקורא בספרים החיצונים, והלוחש על המכה ואומר ״כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה׳ רפאך״. אבא שאול אומר: אף ההוגה את השם באותיותיו. שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להן חלק לעולם הבא. שלשה מלכים: ירבעם, אחאב, ומנשה. רבי יהודה אומר: מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר ״ויתפלל אליו וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו״. אמרו לו: למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא השיבו. ארבעה הדיוטות: בלעם, ודואג, ואחיתופל, וגחזי. גמ׳ וכל כך למה? תנא: הוא כפר בתחיית המתים, לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה. דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מניין שכל מדותיו של הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה? שנאמר: ״ויאמר אלישע שמעו דבר ה׳ [וגו׳] כעת מחר סאה סלת בשקל וסאתים שערים בשקל בשער שמרון״. וכתיב: ״ויען השליש אשר המלך נשען על ידו את איש האלהים ויאמר הנה ה׳ עושה ארבות בשמים היהיה הדבר הזה ויאמר הנך ראה בעיניך ומשם לא תאכל״.
סנהדרין צ.