הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מה.מסכת סנהדרין45a
גמ' פרק אחד - כלומר מעט ממנו מלפניו ויש אומרים פרק חתיכת בגד ולשון פרק בתרוייהו לישני טורנצי"ן: ולא אותה - דאין אשה נסקלת ערומה: ור' יהודה - אמר לך אותו לאו למעוטי אשה אתא אלא לאורויי לן דנסקל ערום דמאותו נפקא לן בלא כסותו: לא שנא הוא ולא שנא היא - שהרי אין כאן מיעוט והשוה הכתוב איש לאשה לכל מיתות שבתורה: להרהורא - שמא יתנו בה עיניהם ויבואו לידי הרהור דאי לאו האי טעמא נהי דלרבנן לא אצרכה קרא להפשיטה נעביד לה אנן כדי שתמות מהר: בבגדיה - של סוטה: נקרעו - כדרך כל הנקרעים: נפרמו - קרע משונה לכאן ולכאן ולחתיכות קטנות: וסותר את שערה - קלעי שערה: ונוסרו כל הנשים - ואם לא היו מקלקלין אותה אין כאן ייסור אם תצא זכאה ואנו מתכוונים לביישה ואפילו היא זכאה שלא נטמאה מכל מקום פרוצה היתה שהרי קינא לה ונסתרה: הכא - דמיקטלא אין ייסור גדול מזה וטעמא לאו משום הרהור היא: מיתה יפה - ולא תבזהו: בזיוני דאינש עדיף ליה - כלומר גדול בעיניו טפי מניחא דגופיה הלכך נוח לה שתיסקל בלבושה ותשהא למות ואע"ג דאיכא צערא דגופא ולא תבזה אותה להפשיטה הלכך זו היא ברירת מיתה יפה: ניחא דגופא עדיף ליה - גדול בעיניו טפי מבזיוני הלכך כשתפשיטנה זו היא יפה לה: מתני' היה גבוה שתי קומות - ומפילו משם לארץ: הופכו על מתניו - כשהוא מושכב פרקדן הוא מגונה יותר: גמ' תנא וקומה שלו - שהיה מפילו מעומד ולא מיושב: ומי בעינן כולי האי - דבלאו הכי ליכא שיעור מיתה: מה בור שהוא כדי להמית - משנה היא בבבא קמא (דף נ:) אחד החופר בור ואחד החופר שיח ומערה חייב בנפילת שור וחמור אם כן למה נאמר בור מה בור שיש בו כדי להמית והיינו עשרה טפחים דסתם בור אינו פחות מעשרה טפחים אף כל שיש בו כדי להמית ומאי ניהו עשרה טפחים היו פחותין מכאן ונפל לתוכן שור וחמור ומת פטור אלמא עשרה הוי שיעור להמית: מיתה יפה - שימות מהר: מינוול - אם גבוה יותר מדאי מתפזר גופו ואבריו מתפרקין וכריסו נבקעת: מניין שבדחייה - נידונו הנוגעים בהר סיני ת"ל ירה לא תגע וגו': יירה - לשון השלכה כמו (שמות ט״ו:ד׳) ירה בים ומשמעות דריש ולא ריבוייא: מניין - שסקילת אבנים הוזכרה שם ת"ל סקול דהוא לשון אבנים כדכתיב (דברים כב) וסקלוה (כל) אנשי עירה באבנים: ומנין שבסקילה ובדחייה - אם הוצרך לשתיהן כגון שדחפוהו ולא מת: ת"ל כי סקול יסקל או ירה יירה - ריבוייא הוא דאי חדא מינייהו דווקא קאמר או הא או הא ליכתוב כי סקול או ירה מדכתיב הני לרבויי כתבינהו: שאם מת בדחייה יצא - לכך נאמר או לחלק: ומניין שאף לדורות - כל חייבי סקילה תהא דחייה שם:
גמ׳רבנן: האיש מכסין אותו פרק אחד מלפניו, ואשה שני פרקים – בין מלפניה בין מלאחריה, מפני שכולה ערוה. דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים: האיש נסקל ערום, ואין האשה נסקלת ערומה. מאי טעמייהו דרבנן? אמר קרא: ״ורגמו אתו״. מאי ״אותו״? אילימא אותו ולא אותה, והכתיב: ״והוצאת את האיש ההוא או את האשה ההיא״? אלא מאי ״אותו״? אותו בלא כסותו, הא אותה בכסותה. רבי יהודה אומר: אותו בלא כסותו, לא שנא איש ולא שנא אשה. למימרא דרבנן חיישי להרהורא, ורבי יהודה לא חייש להרהורא? והא איפכא שמענא להו, דתנן: הכהן אוחז בבגדיה – אם נקרעו נקרעו, ואם נפרמו נפרמו, עד שמגלה את לבה וסותר את שערה. רבי יהודה אומר: אם היה לבה נאה לא היה מגלהו, ואם היה שערה נאה לא היה סותרו. אמר רבה: התם היינו טעמא, שמא תצא מבית דין זכאה ויתגרו בה פירחי כהונה. הכא הא מקטלא. וכי תימא: אתי לאיתגרויי באחרנייתא? אמר רבה: גמירי, אין יצר הרע שולט אלא במי שעיניו רואות. אמר רבא: דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיא, דרבנן אדרבנן לא קשיא? אלא אמר רבא: דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא, כדשנין. דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא. אמר קרא: ״ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כזמתכנה״. הכא, אין לך ייסור גדול מזה. וכי תימא: ליעביד בה תרתי? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא ״ואהבת לרעך כמוך״ – ברור לו מיתה יפה. לימא: דרב נחמן תנאי היא? לא, דכולי עלמא אית להו דרב נחמן, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר בזיוני דאיניש עדיף ליה טפי מניחא דגופיה, ומר סבר ניחא דגופיה עדיף מבזיוניה. מתני׳ בית הסקילה היה גבוה שתי קומות. אחד מן העדים דוחפו על מתניו. נהפך על לבו, הופכו על מתניו. ואם מת בה – יצא. ואם לאו, השני נוטל את האבן ונותנו על לבו. אם מת בה – יצא, ואם לאו – רגימתו בכל ישראל, שנאמר: ״יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה״. גמ׳ תנא: וקומה שלו, הרי כאן שלש. ומי בעינן כולי האי? ורמינהו: מה בור שהוא כדי להמית – עשרה טפחים, אף כל כדי להמית – עשרה טפחים. אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא ״ואהבת לרעך כמוך״, ברור לו מיתה יפה. אי הכי, ליגבהיה טפי! משום דמינול. אחד מן העדים דוחפו. תנו רבנן: מניין שבדחייה? תלמוד לומר ״ירה״. ומנין שבסקילה? תלמוד לומר ״סקול״. ומנין שבסקילה ובדחייה? תלמוד לומר: ״סקול יסקל או ירה יירה״. ומנין שאם מת בדחייה יצא? תלמוד לומר: ״או ירה יירה״. מניין שאף לדורות כן?
סנהדרין מה.