הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פח.מסכת סנהדרין88a
לפריחה בבגדים - אם פרוח תפרח הצרעת ונתמלא כל הבגד: אדם שפרחה בכולו טהור - דכתיב (ויקרא י״ג:י״ב) אם פרוח תפרח הצרעת וגו' ופליגי רבנן עליה והיכא דפרחה בבגד כולו והכניסו למקדש או הנוגע בו נכנס למקדש לרבנן חייב ולר' יונתן פטור: המעריך פחות מבן חדש - אמר על פחות מבן חדש ערכו עלי והתורה לא נתנה לו ערך דגבי ערכין כתיב (ויקרא כ״ז:ו׳) ואם מבן חדש וגו': ר"מ אומר נותן דמיו - כמה שהוא נמכר בשוק דקסבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה ויודע שאין ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים ולרבנן פטור ואם בא גיזבר ומשכנו לר"מ הוי הקדש ואין אשה מתקדשת בו אלא אם כן יודע בו כדתנן (קידישין דף נב:) ובהקדש במזיד קידש בשוגג לא קידש ולרבנן לא הוי הקדש והרי הוא של בעלים לקדש בו האשה והאחר שקדש בו אינה מקודשת א"נ לר"מ הוי הקדש והנהנה ממנו מביא אשם מעילות והרי אותו אשם קדש קדשים והאוכלו בטומאת גופו חייב כרת ולרבנן לא הוי הקדש והרי של בעלים הוא והנהנה ממנו לא מעל ואם הביא אשם מעילות חולין לעזרה הוא ואין חייבין עליו משום טומאה: לבדק הבית - ומועלין בהן: לכהנים - ואין מועלין בהם: שחל על קדשי קדשים - כדתנן (ערבין דף כח:) מחרים אדם את קדשיו אם נדר נותן דמיהם ואם נדבה נותן את טובתם כפי חלק שיש לו בה כדמפרש במסכת ערכין בפ' המקדיש: צינורא - מזלג קטן שטווין בו זהב: י' כהנים - כדמפרש בפרק קמא י' כהנים כתובין בפרשה אם נפדית בפחות מעשרה בני אדם עדיין הקדש היא ומועלין בה ולרבנן אין מועלין בה: המקנא לאשתו - המתרה באשתו אל תסתרי עם איש פלוני: ומשקה על פי עד אחד - שבא ואמר אני ראיתיה שנסתרה ואם לא השקה נאסרת עליו ותנן (סוטה דף כד.) אלו לא שותות ולא נוטלות כתובתן האומרת איני שותה והיכא דליכא עידי סתירה ואמרה איני שותה לרבי אליעזר אין לה כתובה לרבי יהושע יש לה כתובה שאינה נאסרת עליו ואם מכרה לאחר כתובתה קנה ואם תופס ממונו של זה כדי כתובה הרי הוא שלו לקדש בו את האשה ולרבי אליעזר הוי גזל ולא קידש: מאין היו מודדין - לידע אי זו עיר קרובה אל החלל: מטבורו - ואותה שקרובה לטבורו תביא את העגלה ולא הקרובה לחוטמו: ר' עקיבא אומר מחוטמו - ובמסכת סוטה מפרש טעמא מר סבר עיקר חיותיה באפיה ומר סבר עיקר חיותיה בטבוריה: ממקום שנעשה חלל - דהיינו מצואריה דסתם חלל מן הצואר כדמפרש התם לתת אותך על צוארי חלל רשעים ותנן (קידושין דף נו:) המקדש בעגלה ערופה אינה מקודשת ואם מדד זקן ממרא מטיבורו וב"ד מחוטמו והביאו אלו עגלה ואלו עגלה למר זו עגלה אסורה ואין מקדשין בה וזו אינה עגלה ומקדשין בה ולמר הוי איפכא: אין לו טהרה עולמית - דבעינן קרא כדכתב כדאמרן בנגמר הדין: נותן על מקומו - על . מקום הבוהן נותן דם האשם וטהור ליכנס למקדש ולאכול קודש דהיינו זדונו כרת: שלש אינן לקט - שאין דרך להפקירן: שלשה אינן שכחה - בסיפרא יליף לה מקראי בפרשת שכחה ואם נחלק זקן ממרא ואמר אף שלשה שכחה ובא עני ונטלן ובא בעל הבית ונטלן הימנו לזקן ממרא הוי גזל ואין מקדשין בו אשה ולרבנן מקודשת: מצות פיאה מפריש מן הקמה - דכתיב לא תכלה אלא הנח לפניהם והם יקצרוהו: מרחו - בכרי נתחייב במעשר דנגמרה מלאכתו הלכך מעשר תחילה את הכרי מכל מעשרותיו ונותן לו את הפאה שאילו הפרישה לא היו עניים צריכין לעשרה דלקט שכחה פאה פטורין מן המעשר: אף מפריש מן העיסה - אם טחנה ולשה ולת"ק טחנה פטור דקנייה בשינוי ואם בא עני ונטל כדי פאה משטחנה לר' ישמעאל לא הוי גזל לרבנן הוי גזל: עקביא בן מהללאל - נחלק על חכמים בלשכת הגזית בד' דברים במסכת עדיות (פ"ה משנה ו) שהיה אומר לבנו בשעת מיתתו חזור בך בד' דברים שהייתי אומר אמר לו אבא ואתה מפני מה לא חזרתה בהם אמר לו אני שמעתי מפי המרובים והם שמעו מפי המרובים הם עמדו בשמועתן ואני עמדתי בשמועתי אבל אתה שמעת מפי היחיד וכו': על קינויו - שקינא לאשתו אל תסתרי עם פלוני: קינויו מחול - ואם נסתרה אינה נאסרת עליו:
בבגדים, שהיא טהורה? נאמרה קרחת וגבחת באדם, ונאמרה קרחת וגבחת בבגדים. מה להלן – פרח בכולו טהור, אף כאן – פרח בכולו טהור. ״דברי״ – אלו הערכין, והחרמים, וההקדישות. הערכין – בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן, דתנן: המעריך פחות מבן חדש, רבי מאיר אומר: נותן דמיו, וחכמים אומרים: לא אמר כלום. החרמים – בפלוגתא דרבי יהודה בן בתירה ורבנן. דתנן, רבי יהודה בן בתירה אומר: סתם חרמים לבדק הבית, שנאמר: ״כל חרם קדש קדשים הוא לה׳״. וחכמים אומרים: סתם חרמים לכהן, שנאמר: ״כשדה החרם לכהן תהיה אחזתו״. אם כן, מה תלמוד לומר: ״קדש קדשים הוא לה׳״? שחל על קדשי קדשים ועל קדשים קלים. הקדשות, בפלוגתא דרבי אליעזר בן יעקב ורבנן. דתניא, רבי אליעזר בן יעקב אומר: אפילו צינורא של הקדש צריכה עשרה בני אדם לפדותה. ״ריבת״ – זה השקאת סוטה, ועריפת העגלה, וטהרת מצורע. השקאת סוטה – בפלוגתא דרבי אליעזר ורבי יהושע, דתנן: המקנא לאשתו, רבי אליעזר אומר: מקנא על פי שנים, ומשקה על פי עד אחד או על פי עצמו. רבי יהושע אומר: מקנא על פי שנים, ומשקה על פי שנים. עריפת עגלה – בפלוגתא דרבי אליעזר ורבי עקיבא. דתנן: מאין היו מודדין? רבי אליעזר אומר: מטיבורו, רבי עקיבא אומר: מחוטמו, רבי אליעזר בן יעקב אומר: ממקום שנעשה חלל – מצוארו. טהרת מצורע – בפלוגתא דרבי שמעון ורבנן. דתנן: אין לו בהן יד, בהן רגל, אוזן ימנית – אין לו טהרה עולמית. רבי אליעזר אומר: נותן לו על מקומו ויוצא. רבי שמעון אומר: נותן על של שמאל ויוצא. ״בשעריך״ – זה לקט, שכחה, פיאה. לקט – דתנן: שני שבלין – לקט, שלשה – אינן לקט. שכחה – שני עמרין – שכחה, שלשה – אינן שכחה. ועל כולן בית שמאי אומרים: שלש לעני, וארבע לבעל הבית. פיאה – בפלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן. דתנן: מצות פיאה להפריש מן הקמה. לא הפריש מן הקמה – יפריש מן העמרין. לא הפריש מן העמרין – יפריש מן הכרי עד שלא מירחו. מירחו – מעשר ונותן לו. משום רבי ישמעאל אמרו: אף מפריש מן העיסה. שלשה בתי דינין וכו׳. אמר רב כהנא: הוא אומר מפי השמועה, והן אומרין מפי השמועה – אינו נהרג. הוא אומר: ״כך הוא בעיני״, והן אומרין: ״כך הוא בעינינו״ – אינו נהרג. וכל שכן הוא אומר: ״מפי השמועה״, והן אומרין: ״כך הוא בעינינו״ – אינו נהרג. עד שיאמר: ״כך הוא בעיני״, והן אומרים: ״מפי השמועה״. תדע, שהרי לא הרגו את עקביא בן מהללאל. ורבי אלעזר אומר: אפילו הוא אומר ״מפי השמועה״, והן אומרין ״כך הוא בעינינו״ – נהרג, כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל. ואם תאמר: מפני מה לא הרגו את עקביא בן מהללאל? מפני שלא הורה הלכה למעשה. תנן: כך דרשתי, וכך דרשו חבירי; כך למדתי, וכך למדו חבירי. מאי לאו? דהוא אמר ״מפי השמועה״, והם אומרין: ״כך הוא בעינינו״? לא, הוא אומר: ״כך הוא בעיני״, והם אומרים מפי השמועה. תא שמע, דאמר רבי יאשיה: שלשה דברים סח לי זעירא מאנשי ירושלים: בעל שמחל על קינויו – קינויו מחול.
סנהדרין פח.