הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כח:מסכת סנהדרין28b
גיסו לבדו וכ"ש חורגו. אינם שוים דחורגו לבדו למעוטי בנו וחתנו וגיסו לבדו לא למעוטי בנו דהא ברייתא ר' יוסי היא אלמא חשיב בעל אחות אמו והיינו בן גיסו ולא אתא למעוטי אלא חתנו כדפי' הקונטרס ומדמסקי' דהלכה כר' יוסי דגיסו לבדו למעוטי חתנו יש לדקדק כ"ש שנים הנשואים שתי בנות אחיות או בנות שני אחים דכשרים: והא מודו רבי אלעזר במזויף מתוכו - מדמהדר ליה אביי הכי משמע דס"ל כרבי אלעזר דאמר עידי מסירה כרתי אלמא קסבר אביי כתב לאחד ומסר לאחר זה שמסר לו קנה דהכי א"ר אלעזר בסוף מי שהיה נשוי (כתובות דף צד: ושם) ותימה הא אביי הוא דאמר בפ"ק דב"מ (דף יג. ושם) עדיו בחתומיו זכין לו וי"ל דההיא דכתב לאחר מיירי בב' שטרות היוצאים ביום אחד שזמנם שוה דכיון דלא מוכח מתוך השטר איזה קדם לא שייך למימר עדיו בחתומיו זכין לו ואזלינן בתר מסירה אבל היכא דמתוך השטר מוכח איזהו קדם עדיו בחתומיו זכין לו ואפילו נמסר לבסוף:
גוילי - קלפים: באשת חורגו - על נכסי מלוג שלה בהשפטה עם אדם מן השוק ובנשי שאר קרובים לא איבעי להו דכיון דבניהם פסולין לו והוא להם פסול אף לנשים לפי שהבנים ראויין לירש את אמן אבל חורגו דבנו כשר מיבעי' לן באשתו: בעל כאשתו - ואשה כבעלה והרי הוא כאילו חמיה ותנן (דף כז:) חמיו פסול קרוב הוא: אחי האח - בן שיש לבעל אמו מאשה אחרת פסול לו מפני שהוא אחי אחיו: אבי חתן ואבי כלה - בן ראובן שנשא בת שמעון לא נתקרבו ראובן ושמעון בכך וכשרין להעיד זה לזה בכל עדיות ולא אמרינן בשביל בנו שנתקרב ראובן לשמעון נפסל ראובן לשמעון: ולא דמו - ראובן ושמעון להדדי: אלא כי אכלא לדנא - כמגופה שאינה דומה לחבית: לאפוקי מינה - לחוב לה ולזכות לבעל דינה דקרוב לא הוי כל זמן שלא נשאה ומיהו לעיולי לה לא מהימן דאדעתא דידיה קעביד: מאי דעתיך - דלא חשבת ליה קרוב: לא אונן - אם מתה אינו נאסר בקדשים מחמת אנינות: ואין מטמא לה - אם כהן הוא ואית דל"ג אינה מטמאה וכן היא אינה נאסרת באנינות מיתתו בקדשים ואינה מטמאה אינה מצווה להתעסק בו ואיידי דתניא לא אוננת תנא ולא מיטמאת ולאו דווקא דנשים דכהונה לא הוזהרו על הטומאה: גובה כתובתה - בדכתב לה מן האירוסין מוקמינן לה בשנים אוחזין (ב"מ דף יח.) ואהא דקתני לא מטמא לה קא סמכת ואמרת לאו קרוב הוא: התם - גבי טומאה וירושה: בשארו תלה רחמנא - כדכתיב (ויקרא כ״א:ב׳) כי אם לשארו הקרוב ואמר מר (יבמות דף כב:) שארו זו אשתו וכן בירושת הבעל לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה מיכן שהבעל יורש את אשתו ביש נוחלין (ב"ב קט:): גיסו - לבדו אבל בנו וחתנו כשרים לגיסו ורבי יוסי פליג אמתני' בתרתי חדא דקתני מתני' בגיסו בן וחתן ופליג נמי אבעל אחות אמו דקתני מתני' דהוה קרוב וכן גם הוא קרוב לו דהוי לו בן גיסו פסול הוא לו משום דאיהו לדידיה בעל אחות אמו אבל משום קורבה דבן גיסו לא מיפסיל ונפקא מינה דחתן גיסו כשר להעיד לו (והוא הדין לגיסו והיינו דקתני בברייתא בתרייתא ר' יהודה אומר חורגו אף חורגו דמודה נמי בגיסו ואתא ר' יוסי למימר גיסו לבדו והוא הדין לחורגו) זה"ו נוס"ח אח"ר בפי' ונראה גיסו לבדו ורבי יוסי פליג אמתניתין בחדא דקתני מתני' גיסו ובנו וחתנו (כשרים לגיסו) דאבעל אחות אמו דקתני מתניתין דהוי קרוב וכן גם הוא קרוב לו דהוי ליה בן גיסו לא פליג רבי יוסי עלה ומודה הוא דבן גיסו פסול לו משום דאיהו לדידיה בעל אחות אמו אבל משום קורבה דבן גיסו לא מפסיל ונפקא מינה דחתן גיסו כשר וכו': מאי גיסו דקאמר רבי יוסי אף גיסו - ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי: הכי גרסינן אלא הכי קאמר חורגו לבדו אבל גיסו הוא ובנו וחתנו ואתא רבי יוסי למימר גיסו לבדו אבל חורגו הוא ובנו וחתנו: אלא הא דתני רבי חייא כו' לא רבי יהודה ולא ר' יוסי - דלר' יהודה ט' אבות הוויין במתני' בר מחורגו וכן לר' יוסי תשעה הווין: אלא חורגו לבדו אבל גיסו הוא ובנו וחתנו ואתא ר' יוסי למימר גיסו לבדו וכל שכן חורגו: ומתני' רבי יהודה - דקתני בן וחתן בגיסו: ברייתא ר' יוסי - אפיק גיסו וחורגו הוי ח' אבות ובנים וחתנים ואית דמוקמי להאי בן גיסו דקא מכשר ר' יוסי בבן שיש לו לגיסו מאשה אחרת כי היכי דלא לפלוג ר' יוסי אבעל אחות אמו ולא מיתוקמ' שפיר דכל בניהם דמתני' מאותה אשה קאמר ועוד אי מאשה אחרת מכשיר ר' יוסי מכלל דתנא דידן מאשה אחרת נמי פסול משום קרוב מחמת קרוב תיקשי לרב חסדא דאכשר באחי האח דהשתא בן גיסו פסול משום אחי בן אחות אשתו אחי האח מיבעיא: הלכה כר' יוסי - קס"ד כר' יוסי דמתני' דלא פסול אלא קרוב הראוי לירש וגיסו אינו ראוי ליורשו: דפסיל בגיסו - דקתני גיסו לבדו: לא ס"ד - דהא בהדיא פריש שמואל לפסולא דגיסו כגון אנא ופנחס שהיה אחיו וגיסו מכלל דגיסו דעלמא כשרין: משום גיסו - ושמואל פירושא דגיסו אתא לאשמעי': א"ל - למקבל מתנה: זיל קנייה בעדי מסירה - אם יש לך עדים אחרים שמסר לך שטר זה בפניהם הביאם ויעידו ותהיה שלך דסבר כרבי אלעזר דאמרי' במסכת גיטין (ד' ג:) אפי' לא חתמו בו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמים על הגט אלא מפני תקון העולם: במזויף מתוכו - שחתמו בו עדים פסולים שהוא פסול דבמאי קני ליה בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא:
בעו מיניה: מהו שיעיד אדם באשת חורגו? בסורא אמרי: בעל כאשתו. בפומבדיתא אמרי: אשה כבעלה. דאמר רב הונא אמר רב נחמן: מניין שהאשה כבעלה? דכתיב: ״ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דדתך היא״. והלא אשת דודו היא! מכלל דאשה כבעלה. ובעל אמו, הוא ובנו וחתנו. בנו – היינו אחיו? אמר רבי ירמיה: לא נצרכה אלא לאחי האח. רב חסדא אכשר באחי האח. אמרו ליה: לא שמיע לך הא דרבי ירמיה? אמר להו: לא שמיע לי, כלומר, לא סבירא לי. אי הכי, היינו אחיו! תנא אחיו מן האב, וקתני אחיו מן האם. אמר רב חסדא: אבי חתן ואבי כלה מעידין זה על זה, ולא דמו להדדי אלא כי אכלא לדנא. אמר רבה בר בר חנה: מעיד אדם לאשתו ארוסה. אמר רבינא: לא אמרן אלא לאפוקי מינה, אבל לעיולי לה – לא מהימן. ולא היא, לא שנא לאפוקי ולא שנא לעיולי – לא מהימן. מאי דעתיך? כדאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: אשתו ארוסה לא אונן ולא מטמא לה, וכן היא לא אוננת ולא מטמאה לו. מתה – אינו יורשה, מת הוא – גובה כתובתה. התם, בשארו תלה רחמנא, אכתי לאו שארו היא. הכא, משום איקרובי דעתא הוא, והא איקרבא דעתיה לגבה. חורגו לבדו. תנו רבנן: חורגו לבדו. רבי יוסי אומר: גיסו. ותניא אידך: גיסו לבדו. רבי יהודה אומר: חורגו. מאי קאמר? אילימא הכי קאמר: חורגו לבדו, והוא הדין לגיסו. ואתא רבי יוסי למימר: גיסו לבדו, והוא הדין לחורגו. אלא מתניתין דקתני: גיסו הוא ובנו וחתנו, מני? לא רבי יהודה ולא רבי יוסי. ואלא הכי קאמר: חורגו לבדו, אבל גיסו – הוא ובנו וחתנו. ואתא רבי יוסי למימר: גיסו לבדו, אבל חורגו – הוא ובנו וחתנו. ואלא, הא דתני רבי חייא: שמונה אבות, שהן עשרים וארבעה, כמאן? לא כרבי יוסי ולא כרבי יהודה! אלא הכי קאמר: חורגו לבדו, אבל גיסו – הוא ובנו וחתנו. ואתא רבי יוסי למימר: גיסו לבדו, וכל שכן חורגו. ומתניתין – רבי יהודה, ברייתא – רבי יוסי. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי. ההיא מתנתא דהוו חתימי עלה תרי גיסי, סבר רב יוסף לאכשורה, דאמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי. אמר ליה אביי: ממאי דרבי יוסי דמתניתין, דמכשר בגיסו? דילמא רבי יוסי דברייתא, דפסיל בגיסו? לא סלקא דעתך, דאמר שמואל: כגון אנא ופנחס דהוינן אחי וגיסי, אבל גיסי דעלמא שפיר דמי. ודילמא, כגון אנא ופנחס, משום גיסו קאמר?! אמר ליה: זיל, קניה בעדי מסירה, כרבי אלעזר. והאמר רבי אבא: מודה רבי אלעזר במזויף מתוכו שהוא פסול? אמר ליה: זיל, לא שבקי לי דאותביניה לך. רבי יהודה אומר כו׳. אמר רבי תנחום אמר רבי טבלא אמר רבי ברונא אמר רב: הלכה כרבי יהודה. רבא אמר רב נחמן: אין הלכה כרבי יהודה. וכן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אין הלכה כרבי יהודה. איכא דמתני לה להא דרבה בר בר חנה אהא: את זו דרש רבי יוסי הגלילי, ״ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם״. וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל שופט שלא היה בימיו? אלא זה שהיה קרוב ונתרחק. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יוסי הגלילי. בני חמוה דמר עוקבא
סנהדרין כח: