הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פב.מסכת סנהדרין82a
לא פגעו בו קנאין מהו - מה עונש בדבר: אנשייה רב לגמריה - שכח מה שגמר מרבו בדבר זה ולא ידע להשיבו: וכן הוא אומר ואת זכר וגו' - סיפיה דקרא תועבה היא: זונה - מופקרת ואפי' ישראלית: קדש - מפקיר קדושתו והולך לרדוף זונות קדשה מחללת קדושתה וכן קדש מחלל קדושתו: כתוב על גלגלתו של יהויקים - משום ר' חייא בר אבויה נקט לה: זאת ועוד אחרת - נקמה נעשית בה כבר ועוד אחרת תעשה בה: זקינו דר' פרידא - הוא ר' חייא בר אבויה והכי אמרי' בחלק: נבוג - בצבצה ויצאה מקבורתה: קבורת חמור - מושלך ברחובות: בסיפטא - ארגז: לשיבבתהא - לשכנותיה: דלא קא מנשי לה - אינה נשכחת מלבו: שגרתה לתנורא - הסיקה את התנור: חייב עליה - כלומר נענש בה משום כל אלו: נדה - אע"פ שדם כותית כדם בהמה מכל מקום מיאוס וחילול לקדושת השם הוא: שפחה - שהיא כשפחה אצלו שכנסת ישראל גבירה נקראת: עובדת כוכבים - לא תתחתן בם כי יסיר וגו' כל המסירות את הלב במשמע ומיהו לאו דלא תתחתן ליכא דאורייתא דדרך חתנות משמע ובית דינו של חשמונאי גזרו דלפרוש מינה משום כל הני: א"א - ולאו ממש דקדושין לית להו ומיהו לא"א דמיא וחייב לפרוש הימנה שלא יהא רגיל באשת איש: אבל אישות אין להם - שסתם כותית מופקרת ואינה מיוחדת לבעלה ולא דמיא לא"א: אמר רב חסדא - קנאי הבא לימלך בבית דין ובשעת מעשה אם יפגע בו אין מורים לו שלא נאמרה אלא למקנא מעצמו ואינו נמלך: ולא עוד אלא שאם פירש זמרי - מן האשה והרגו פנחס אחר כן נהרג עליו שלא נאמרה הלכה דא אלא בשעת מעשה: זמרי הוא שלומיאל נשיא שבט שמעון כדלקמן: שמעון - שני לבטן לוי שלישי לבטן: בת יתרו מי התירה לך: משה קודם מתן תורה נשא וכשנתנה תורה כולן בני נח היו ונכנסו לכלל מצות והיא עמהם וגרים רבים של ערב רב: ונתעלמה ממנו הלכה - שנאמר לו בסיני הבועל כותית וכו': אחי אבי אבא - היינו משה שהיה אחי אבי אביו אהרן: פרוונקא - שליח: שמואל אמר מאי וירא ראה שאין חכמה - כלומר נזכר פסוק אין חכמה ואין תבונה נגד ה' שכל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב לפיכך הורה פנחס הלכה בפני רבו ולא המתין ליטול רשות ממשה שלא יראו הרואים וילמדו להתיר את כותית: ויקם ויקח - מכלל דעד השתא לאו בידו הוה: העדה - סנהדרין שהיו יושבים ודנין כדכתיב קח את כל ראשי ואמרי' בפר' ד' (לעיל סנהדרין לה.) חלק להם בתי דינין לדונם דיני נפשות על עון פעור: שלף שננה - שלף הברזל שבראש העץ של רומח: אונקלי - מלבוש:
פגעו בו קנאין, מהו? אינשייה רב לגמריה. אקריוה לרב כהנא בחלמיה: ״בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים כי חלל יהודה קדש ה׳ אשר אהב ובעל בת אל נכר״. אתא אמר ליה: הכי אקריון. אדכריה רב לגמריה. ״בגדה יהודה״ – זו עבודה זרה, וכן הוא אומר: ״כן בגדתם בי בית ישראל נאם ה׳״. ״ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים״ – זה משכב זכור, וכן הוא אומר: ״ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא״. ״כי חלל יהודה קדש ה׳״ – זו זונה, וכן הוא אומר: ״לא תהיה קדשה מבנות ישראל״. ״ובעל בת אל נכר״ – זה הבא על הגויה. וכתיב בתריה: ״יכרת ה׳ לאיש אשר יעשנה ער וענה מאהלי יעקב ומגיש מנחה לה׳ צבאות״. אם תלמיד חכם הוא – לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים. אם כהן הוא – לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה׳ צבאות. אמר רבי חייא בר אבויה: כל הבא על הגויה, כאילו מתחתן בעבודה זרה, דכתיב: ״ובעל בת אל נכר״. וכי בת יש לו לאל נכר? אלא זה הבא על הגויה. ואמר רבי חייא בר אבויה: כתוב על גלגלתו של יהויקים ״זאת ועוד אחרת״. זקינו דרבי פרידא אשכח ההוא גולגלתא דהות שדיא בשערי ירושלים, והוה כתוב עילויה ״זאת ועוד אחרת״. קברה והדר נבוג, קברה והדר נבוג. אמר: האי גולגלתא דיהויקים, דכתיב ביה ״קבורת חמור יקבר סחוב והשלך מהלאה לשערי ירושלים״. אמר: מלכא הוא, ולאו אורח ארעא לבזויי. שקלה, כרכה בשיראי, ואותביה בסיפטא. אתאי דביתהו, חזיתה. נפקת, אמרה להו לשיבבתהא. אמרי לה: האי דאיתתא קמייתא היא, דלא קא מנשי לה. שגרתא לתנורא וקלתה. כי אתא, אמר: היינו דכתיב עילויה: ״זאת ועוד אחרת״. כי אתא רב דימי אמר: בית דינו של חשמונאי גזרו, הבא על הגויה חייב עליה משום נדה, שפחה, גויה, אשת איש. כי אתא רבין אמר: משום נשג״ז – נדה, שפחה, גויה, זונה. אבל משום אישות לית להו. ואידך: נשייהו ודאי לא מפקרי. אמר רב חסדא: הבא לימלך, אין מורין לו. איתמר נמי, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הבא לימלך, אין מורין לו. ולא עוד, אלא שאם פירש זמרי והרגו פנחס – נהרג עליו. נהפך זמרי והרגו לפנחס – אין נהרג עליו, שהרי רודף הוא. ״ויאמר משה אל שפטי ישראל וגו׳״. הלך שבטו של שמעון אצל זמרי בן סלוא, אמרו לו: הן דנין דיני נפשות ואתה יושב ושותק?! מה עשה? עמד וקיבץ עשרים וארבעה אלף מישראל והלך אצל כזבי. אמר לה: השמיעי לי. אמרה לו: בת מלך אני, וכן צוה לי אבי: לא תשמעי אלא לגדול שבהם. אמר לה: אף הוא נשיא שבט הוא, ולא עוד אלא שהוא גדול ממנו, שהוא שני לבטן והוא שלישי לבטן. תפשה בבלוריתה והביאה אצל משה. אמר לו: בן עמרם, זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך? נתעלמה ממנו הלכה. געו כולם בבכיה, והיינו דכתיב: ״והמה בכים פתח אהל מועד״. וכתיב: ״וירא פנחס בן אלעזר״. מה ראה? אמר רב: ראה מעשה ונזכר הלכה. אמר לו: אחי אבי אבא, לא כך לימדתני ברדתך מהר סיני: הבועל ארמית קנאין פוגעין בו? אמר לו: קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא. ושמואל אמר: ראה שאין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳. כל מקום שיש חילול השם, אין חולקין כבוד לרב. רבי יצחק אמר רבי אליעזר: ראה שבא מלאך והשחית בעם. ״ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו״. מיכן, שאין נכנסין בכלי זיין לבית המדרש. שלף שננה והניחה באונקלו, והיה
סנהדרין פב.