הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קה.מסכת סנהדרין105a
דקא אתי מיהודה - דקאמר לו דוד ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי שהיה קורא לאחיתופל מיודעי קרובי שהיה משבט יהודה כדוד: מואב סיר רחצי - דוד דקא אתי ממואב: סיר רחצי - גחזי שסר ונצטרע על עסקי רחיצה: על אדום אשליך נעלי - אנעיל אותם בגן עדן: אם יבא דוד שהרג את הפלשתי - ויצעק לפניך על שאתה נותן חלק לדואג ואחיתופל לעוה"ב מה אתה עושה להפיס דעתו שהם היו שונאין אותו: אמר להם - עלי לפייסן ולעשותן ריעים ואהובים זה לזה והיינו התרועעי לשון ריעות: ושמואל אמר - מאי תשובה נצחת כה"ג [באו] עשרה בני אדם וכו': עבד שמכרו רבו - ומאחר שמכרנו הקב"ה לנבוכדנצר וגרשנו מעליו יש לו עלינו כלום: מאי דכתיב ודוד עבדי נבוכדנצר עבדי - שקראו לאותו רשע עבד כמו שקראו לדוד דכתיב בסוף ירמיה (מב) הנני שולח ולקחתי את נבוכדנצר עבדי לא מפני שדומה זה לזה אלא גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כבר מכרנו הקב"ה לנבוכדנצר לפיכך הקדים הקב"ה וקרא עבדי לנבוכדנצר כדי להחזיר להן תשובה: עבד למי נכסים למי - כלומר נבוכדנצר עבדי הוא וכל מה שקנה לי הוא ועדיין לא יצאתם מרשותי: והעולה על רוחכם היה לא תהיה - כל מה שאתם סבורים לא יהיה: כל כי האי ריתחא - מי יתן ויבא לנו זה הכעס בחימה שפוכה אמלוך עליכם שיגאלנו בעל כרחנו וימלוך עלינו: א"ר אבא בר כהנא - היינו תשובה נצחת דאמרו ליה אלהים יורנו שאין אנו יכולין ליסר אותו: בלא עם - שאין לו חלק עם עם: שבלה עם - שבלבל ישראל בעצתו שהשיאו לבלק כדבעינן למימר לקמן והפיל מהם כ"ד אלפים: בעור שבא על בעיר - שבא על אתונו כמו בהמה דמתרגמינן בעיר: תנא הוא בעור - אביו של בלעם הוא כושן רשעתים הוא לבן הארמי: אחת בימי יעקב - שרדף אחריו ובקש לעקור הכל: ואחת בימי שופטים - לאחר מיתת יהושע דכתיב (שופטים ג׳:ח׳) ויחר אף ה' בישראל ויתנם ביד כושן רשעתים: בנו בעור - משמע בעור בנו של בלעם היה: בנו הוא - לבלעם בנביאות שבלעם גדול מאביו היה בנביאות: הא שאר נכרים אתו - כלומר מדקא חשיב תנא דמתניתין דבלעם שהיה נכרי בהדי הדיוטות וקאמר דאין לו חלק מכלל דשאר נכרים יש להם חלק: מתניתין מני וכו' - א״ל ר' יהושע אלו נאמר ישובו רשעים לשאולה בכל הגוים משמע כדקאמרת השתא דכתיב כל גוים שכחי אלהים לא משמע אלא אותן השוכחים אלוה כגון בלעם [ושכמותו] אבל אחריני אתו כדאמרינן בריש פרקין (סנהדרין דף צא:) ורעו זרים צאנכם ובני נכר אכריכם לעולם הבא: מאי נינהו כל גוים שכחי אלהים - דמשום הכי בורר הקב"ה הרשעים שבהם ונותן אותם בגיהנם ואין להם חלק לעתיד אבל השאר יש להם חלק: ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו - שאין לו חלק לעתיד: תמות נפשי מות ישרים - אם ימות מיתת עצמו תהא אחריתי כמוהו דודאי יש לו חלק עמהם: ואם לאו - דלא ימות אלא יהרג הנני הולך לעמי לגיהנם: לא היה להם שלום - דכתיב המכה את מדין בשדה מואב: צהובין - כעוסין כאדם שכועס פניו צהובין: כרכושתא - חולדה: כרכושתא ושונרא - אין להם שלום מעולם: ביש גדא - מזל רע: כלום יש אב ששונא את בנו - שהוא סבור שיאמר לו הקב"ה קלל את בני דקאמר בלעם לינו פה [הלילה]: חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני - דאהני ליה מה שהחציף פניו לומר לשלוחי בלק לינו פה שאמר לו הקב"ה בתחילה לא תלך והדר אמר לך: מלכותא בלא תגא - כלומר שררה גדולה ואינו חסר אלא כתר מלכות: אנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה קשים ממני - כלומר איני גדול מהם אלא משיחת מלכות: שפי - כמו (חולין דף נד:) בוקא דאטמא דשף מדוכתיה: שפיפון - משמעו שתים: שתום העין - שתום פתוח כמו שתומו ניכר כלומר עינו אחת פתוחה מכלל דהאחרת סתומה והכי נמי מתרגמינן דשפיר חזי אית דמפרשי שתום כמו סתום ולאו מילתא היא: קוסם באמתו - כגון מעלה בזכורו:
מיהודה. ״מואב סיר רחצי״ – זה גחזי, שלקה על עסקי רחיצה. ״על אדום אשליך נעלי״ – זה דואג האדומי. ״עלי פלשת התרועעי״ – אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אם יבא דוד שהרג את הפלשתי והוריש את בניך גת, מה אתה עושה לו? אמר להן: עלי לעשותן ריעים זה לזה. ״מדוע שובבה העם הזה ירושלים משבה נצחת וגו׳״. אמר רב: תשובה נצחת השיבה כנסת ישראל לנביא. אמר להן נביא לישראל: חזרו בתשובה! אבותיכם שחטאו היכן הם? אמרו לו: ונביאיכם שלא חטאו היכן הם? שנאמר: ״אבותיכם איה הם והנבאים הלעולם יחיו״. אמר להן: (אבותיכם) חזרו והודו, שנאמר: ״אך דברי וחקי אשר צויתי את עבדי הנביאים וגו׳״. שמואל אמר: ״באו עשרה בני אדם וישבו לפניו. אמר להן: חזרו בתשובה! אמרו לו: עבד שמכרו רבו, ואשה שגרשה בעלה, כלום יש לזה על זה כלום? אמר לו הקדוש ברוך הוא לנביא: לך אמור להן: ״אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שלחה אמכם״. והיינו דאמר ריש לקיש: מאי דכתיב ״דוד עבדי״, ״נבוכדנצר עבדי״? גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כך, לפיכך הקדים הקדוש ברוך הוא וקראו עבדו. עבד שקנה נכסים – עבד למי? נכסים למי? ״והעלה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אמרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן. חי אני נאם ה׳ אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם״. אמר רב נחמן: כל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן ולפרוקינן. ״ויסרו למשפט אלהיו יורנו״ – אמר רבה בר בר חנה: אמר להן נביא לישראל: חזרו בתשובה! אמרו לו: אין אנו יכולין, יצר הרע שולט בנו. אמר להם: יסרו יצריכם! אמרו לו: ״אלהיו יורנו״. ארבעה הדיוטות: בלעם, ודואג, ואחיתופל, וגחזי. בלעם – בלא עם. דבר אחר: בלעם – שבלה עם. בן בעור – שבא על בעיר. תנא: הוא בעור, הוא כושן רשעתים, הוא לבן הארמי. בעור – שבא על בעיר. כושן רשעתים – דעבד שתי רשעיות בישראל: אחת בימי יעקב, ואחת בימי שפוט השופטים. ומה שמו? לבן הארמי שמו. כתיב: ״בן בעור״, וכתיב: ״בנו בער״. אמר רבי יוחנן: אביו בנו הוא לו בנביאות. בלעם הוא דלא אתי לעלמא דאתי, הא אחריני אתו. מתניתין מני? רבי יהושע היא, דתניא: רבי אליעזר אומר, ״ישובו רשעים לשאולה כל גוים שכחי אלהים״. ״ישובו רשעים לשאולה״ – אלו פושעי ישראל, ״כל גוים שכחי אלהים״ – אלו פושעי גויים, דברי רבי אליעזר. אמר לו רבי יהושע: וכי נאמר ״בכל גוים״? והלא לא נאמר אלא ״כל גוים שכחי אלהים״! אלא ״ישובו רשעים לשאולה״ – מאן נינהו? ״כל גוים שכחי אלהים״. ואף אותו רשע נתן סימן בעצמו. אמר: ״תמת נפשי מות ישרים״. אם תמות נפשי מות ישרים – ״תהא אחריתי כמוהו״, ואם לאו – ״הנני הולך לעמי״. ״וילכו זקני מואב וזקני מדין״. תנא: מדין ומואב לא היה להם שלום מעולם. משל לשני כלבים שהיו בעדר, והיו צהובין זה לזה. בא זאב על האחד. אמר האחד: אם איני עוזרו, היום הורג אותו, ולמחר בא עלי. הלכו שניהם והרגו הזאב. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: כרכושתא ושונרא עבדו הלולא מתרבא דביש גדא. ״וישבו שרי מואב עם בלעם״. ושרי מדין להיכן אזול? כיון דאמר להו: ״לינו פה הלילה והשיבתי אתכם דבר״, אמרו: כלום יש אב ששונא את בנו? אמר רב נחמן: חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני. מעיקרא כתיב: ״לא תלך עמהם״, ולבסוף כתיב: ״קום לך אתם״. אמר רב ששת: חוצפא מלכותא בלא תאגא היא, דכתיב: ״ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני וגו׳״. אמר רבי יוחנן: בלעם חיגר ברגלו אחת היה, שנאמר: ״וילך שפי״. שמשון בשתי רגליו, שנאמר: ״שפיפן עלי ארח הנושך עקבי סוס״. בלעם סומא באחת מעיניו היה, שנאמר: ״שתם העין״. קוסם באמתו היה. כתיב הכא: ״נפל וגלוי עינים״, וכתיב התם: ״והמן נפל על המטה וגו׳״. איתמר, מר זוטרא אמר: קוסם באמתו היה. מר בריה דרבינא אמר: שבא על אתונו. מאן דאמר קוסם באמתו היה – כדאמרן, ומאן דאמר בא על אתונו היה – כתיב הכא: ״כרע שכב״, וכתיב התם: ״בין רגליה
סנהדרין קה.