הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קז:מסכת סנהדרין107b
בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים - מדהכא חשיב להו ובאידך קרא לא חשיב להו ש"מ לא היה מלכותו שלימה שנצטרע אותן ו' חדשים: ה"ג אבל בחיי בנך אני מודיע ולא גרסינן לך: כ"ד רננות - בין תפלה תחנה ורנה איכא כ"ד: וילך אלישע דמשק להיכא אזל: שואבת - מגבהת מתכת בלא נגיעה כעין אותה שלועזין קלאמניס"ה בלע"ז ועל ידי אותה אבן העמיד עגלים של ירבעם באויר: רבנן דחה מקמיה - התלמידים דחה מישיבתו של אלישע: צר ממנו - מכלל דעד האידנא לא הוה צר: הואל וקח - השבע שאלישע שלחך: ויפצר בו - גחזי: העת לקחת את הכסף והבגדים וגו': שמנה דברים קא חשיב בהאי קרא: וגחזי מי שקל כולי האי - מנעמן כסף ובגדים הוא דשקל דכתיב ויצר ככרים וגו': אותה שעה - היה אלישע עוסק בפרק שמונה שרצים אמר לו הגיע עת ליטול שכר פרק שמונה שרצים שעסקתי וכו' ולהכי כתב בהאי קרא שמנה דברים כנגד אותו פרק כלומר בכסף ובגדים שקבלת ממנו מנעמן סבור אתה לקנות דברים הללו להיותם לך שכר שמונה שרצים: [הוספה מחסרונות הש"ס: ינאי מלכא - כהן גדול היה וקטל כולהו רבנן במסכת קידושין: שמעון בן שטח - אחי אשתו של ינאי המלך במסכת ברכות והוא לא ברח: טרוטות - עגולות: אחוי ליה - רבי יהושע בן פרחיה בידיה דלקבלוהו:] יצר - תאותו אם מרחיקה ממנו לגמרי ממעט ישיבת עולם ואם מקרבה לגמרי בא לידי איסור שאינו יכול לכבוש יצרו מדבר עבירה: תינוק ואשה - דעתן קלה ואם תדחה אותם מטרדן מן העולם: חלה - חד חליו תרי אשר ימות בו תלת: בעא רחמי דלהוי חולשא - כדי שיהא פנאי לבניו לבא כל אחד ואחד ממקומו להיות עליו בשעת מיתה שכיון שרואין שנפל למטה יודעין שימות ומתקבצין ובאין: מתפח - מתרפא: מתני' לא ידון רוחי לא דין ולא רוח - שאין עומדין בדין ואין להם רוח להיות עם הצדיקים שיש להם חלק: ויפץ [ה' אותם ומשם הפיצם - ויפץ] בעולם הזה ומשם הפיצם בעולם הבא: אלו ואלו - אנשי דור המבול ואנשי סדום ובחדא פליג ר' נחמיה:
מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים״, וכתיב: ״בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים וגו׳״, והני ששה חדשים לא קחשיב. שמע מינה נצטרע. אמר לפניו: רבונו של עולם, מחול לי על אותו עון! מחול לך. ״עשה עמי אות לטובה ויראו שנאי ויבשו כי אתה ה׳ עזרתני ונחמתני״. אמר ליה: בחייך איני מודיע, אבל אני מודיע בחיי שלמה בנך. בשעה שבנה שלמה את בית המקדש, ביקש להכניס ארון לבית קדשי הקדשים. דבקו שערים זה בזה. אמר עשרים וארבעה רננות ולא נענה. אמר: ״שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד. מי זה מלך הכבוד ה׳ עזוז וגבור ה׳ גבור מלחמה״. ונאמר: ״שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד וגו׳״, ולא נענה. כיון שאמר: ״ה׳ אלהים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דויד עבדך״, מיד נענה. באותה שעה נהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה, וידעו כל ישראל שמחל לו הקדוש ברוך הוא על אותו העון. גחזי, דכתיב: ״וילך אלישע דמשק״. להיכא אזל? אמר רבי יוחנן: שהלך להחזיר גחזי בתשובה, ולא חזר. אמר לו: חזור בך. אמר לו: כך מקובלני ממך: החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. מאי עבד? איכא דאמרי: אבן שואבת תלה לחטאת ירבעם, והעמידה בין שמים לארץ. ואיכא דאמרי: שם חקק בפיה, והיתה מכרזת ואומרת ״אנכי״ ו״לא יהיה לך״. ואיכא דאמרי: רבנן דחה מקמיה, שנאמר: ״ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה [נא] המקום אשר אנחנו ישבים שם לפניך צר ממנו״, מכלל דעד השתא לא הוו פיישי. תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת, לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים, ולא כיהושע בן פרחיה שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידים. גחזי, דכתיב: ״ויאמר נעמן הואל וקח ככרים ויפרץ בו ויצר ככרים כסף וגו׳״. ״ויאמר אליו אלישע מאין גחזי ויאמר לא הלך עבדך אנה ואנה. ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות״. ומי שקל כולי האי? כסף ובגדים הוא דשקל! אמר רבי יצחק: באותה שעה היה אלישע יושב ודורש בשמונה שרצים. נעמן שר צבא מלך ארם היה מצורע. אמרה ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא ישראל: אי אזלת לגבי אלישע מסי לך. כי אתא, אמר ליה: זיל טבול בירדן. אמר ליה: אחוכי קא מחייכת בי? אמרי ליה הנהו דהוו בהדיה: מאי נפקא לך מינה? זיל נסי. אזל וטבל בירדנא ואיתסי. אתא אייתי ליה כל הני דנקיט. לא צבא לקבולי מיניה. גחזי איפטר מקמיה אלישע, אזל שקל מאי דשקל ואפקיד. כי אתא, חזייה אלישע לצרעת דהוה פרחה עלויה רישיה. אמר ליה: רשע! הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים. ״וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם ויצא מלפניו מצרע כשלג״. ״וארבעה אנשים היו מצרעים פתח השער״ – אמר רבי יוחנן: גחזי ושלשת בניו. יהושע בן פרחיה מאי היא? כדקטלינהו ינאי מלכא לרבנן, אזל יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא של מצרים. כי הוה שלמא, שלח ליה שמעון בן שטח: מיני ירושלים עיר הקדש ליכי אלכסנדריה של מצרים, אחותי: בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה. קם, אתא, ואתרמי ליה ההוא אושפיזא. עבדו ליה יקרא טובא. אמר: כמה יפה אכסניא זו! אמר ליה: רבי, עיניה טרוטות. אמר ליה: רשע! בכך אתה עוסק? אפיק ארבע מאה שיפורי ושמתיה. אתא לקמיה כמה זימנין, אמר ליה: קבלן! לא הוי קא משגח ביה. יומא חד הוה קא קרי קריאת שמע, אתא לקמיה. סבר לקבולי, אחוי ליה בידיה. הוא סבר: מידחא דחי לי. אזל זקף לבינתא והשתחוה לה. אמר ליה: הדר בך! אמר ליה: כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. ואמר מר: ישו כישף והסית והדיח את ישראל. תניא: אמר רבי שמעון בן אלעזר, יצר, תינוק, ואשה – תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. תנו רבנן: שלשה חלאים חלה אלישע – אחד שגירה דובים בתינוקות, ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים, ואחד שמת בו, [שנאמר: ״ואלישע חלה את חליו וגו״]. עד אברהם לא היה זקנה. כל דחזי לאברהם אמר: האי יצחק. כל דחזי ליצחק אמר: האי אברהם. בעא אברהם רחמי דליהוי ליה זקנה, שנאמר: ״ואברהם זקן בא בימים״. עד יעקב לא הוה חולשא, בעא רחמי והוה חולשא, שנאמר: ״ויאמר ליוסף הנה אביך חלה״. עד אלישע לא הוה איניש חליש דמיתפח, ואתא אלישע ובעא רחמי ואיתפח, שנאמר: ״ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו״. מתני׳ דור המבול אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין, שנאמר: ״לא ידון רוחי באדם לעלם״ – לא דין ולא רוח. דור הפלגה אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ״ויפץ ה׳ אתם משם על פני כל הארץ״, וכתיב: ״ומשם הפיצם״. ״ויפץ ה׳ אתם״ – בעולם הזה, ״ומשם הפיצם ה׳״ – לעולם הבא. אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ״ואנשי סדם רעים וחטאים לה׳ מאד״ – רעים בעולם הזה, וחטאים לעולם הבא. אבל עומדין בדין. רבי נחמיה אומר: אלו ואלו אין עומדין בדין, שנאמר: ״על כן לא יקמו
סנהדרין קז: