הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פג:מסכת סנהדרין83b
לימא מר במיתה - דכתיב בתריה ומתו בו כי יחללוהו וכל זר לא יאכל קדש וכל פרשתא בתרומה קאי דכתיב (ויקרא כ״ב:ז׳) ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים שאין כפרתו מעכבתו ואילו קדשים לא אכיל עד שיביא כפרה: הפסיק - בין ומתו בו ובין כל זר ומשמע דלא כתיב מיתה אלא לגבי כהנים ומשום טומאה: וינזרו - ויבדלו מלעבוד: גוף טמא מקוה ברבים - טמא ששימש וטמא שאכל תרומה שניהם פסולי הגוף ושניהם פסולי טומאה ויש להם היתר במקוה וחלולו בלשון רבים: שכן קדש - טמא ששימש ועסק בקדשים ובנותר קדש ושניהם בפנים מה שאין כן בתרומה: וחגרת אותם אבנט וגו' - והיתה להם כהונה משמע שעל ידי בגדים הויא כהונה: מכלל שהיא טמאה - קודם כפרה: בן נכר - כהן מומר לעבודת כוכבים שהוא ערל לב ונתנכרו מעשיו לאביו שבשמים:
לזו שמחוללת ועומדת. וזר שאכל את התרומה, אמר רב: זר שאכל את התרומה לוקה. אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב: לימא מר במיתה, דכתיב ״וכל זר לא יאכל קדש״? ״אני ה׳ מקדשם״ – הפסיק הענין. מיתיבי: ואלו הן שבמיתה – זר האוכל את התרומה. מתניתא אדרב קא רמית? רב תנא הוא ופליג! וזר ששימש, דכתיב: ״והזר הקרב יומת״. וטמא ששימש, כדבעא מיניה רב חייא בר אבין מרב יוסף: מניין לטמא ששימש שהוא במיתה? דכתיב: ״דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו את שם קדשי״. ויליף ״חילול״ ״חילול״ מתרומה, מה להלן במיתה – אף כאן במיתה. ונילף ״חילול״ ״חילול״ מנותר: מה להלן כרת, אף כאן כרת? מסתברא מתרומה הוה ליה למילף, שכן: גוף, טמא, מקוה, ברבים. אדרבה, מנותר הוה ליה למילף, שכן קדש, פנים, פיגול ונותר! חילול דרבים מחילול דרבים עדיף. טבול יום ששימש, מנלן? דתניא: רבי סימאי אומר, רמז לטבול יום שאם עבד חילל מניין? תלמוד לומר: ״קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו״. אם אינו ענין לטמא ששימש, דנפקא לן מ״וינזרו״, תניהו ענין לטבול יום ששימש. ויליף חילול חילול מתרומה, מה להלן במיתה – אף כאן במיתה. ומחוסר בגדים מנלן? אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן, ומטו בה משמיה דרבי אלעזר ברבי שמעון: ״וחגרת אתם אבנט״. בזמן שבגדיהם עליהם – כהונתם עליהם; אין בגדיהם עליהם – אין כהונתם עליהם. והוו להו זרים, ואמר מר: זר ששימש – במיתה. ומחוסר כפרה מנלן? אמר רב הונא: דאמר קרא ״וכפר עליה הכהן וטהרה״. טהרה, מכלל שהיא טמאה. ואמר מר: טמא ששימש – במיתה. ושלא רחוץ ידים ורגלים, מנלן? דכתיב: ״בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו״. ושתויי יין, דכתיב: ״יין ושכר אל תשת וגו׳״. ופרועי ראש, דכתיב: ״ראשם לא יגלחו ופרע לא ישלחו״, וכתיב בתריה: ״ויין לא ישתו״. איתקש פרועי ראש לשתויי יין: מה שתויי יין במיתה, אף פרועי ראש במיתה. אבל ערל, אונן, יושב – באזהרה. ערל מנלן? אמר רב חסדא: דבר זה מתורת משה רבינו לא למדנו, עד שבא יחזקאל בן בוזי ולמדנו: ״כל בן נכר ערל לב
סנהדרין פג: