הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מז:מסכת סנהדרין47b
הרוגי מלכות - הני דעובדי כוכבים: הרוגי ב"ד - עיר הנדחת: מיתה וקבורה בעינן - אם נקברו מכפרת מיתתן עליהן ולעולם טעמא דקדשי עיר הנדחת משום דהואיל ונדחו ידחו הוא: רב אשי אמר - לעולם לא בעינן עיכול הבשר אלא צערא דחיבוט הקבר פורתא וטעמא דלא היו מתאבלים משום דאבילות מסתימת הגולל חיילא כדתניא באלו מגלחין. גולל הוא הדף הנתון על הארון לכסוי ואותן שבדפנות קרי להו דופק: הואיל ונדחו - שלא נראו להתאבל בשעת התחלת אבילות ידחו אף לאחר מכאן ואע"ג דגבי קובר את מתו ברגל תנן (מו"ק דף יט.) מונה שבעה אחר הרגל ולא אמרי' הואיל ונדחו ידחו התם לא אידחו להו לגמרי שהרי עסקי רבים נוהג ברגל שמנחמין אותו כל הרגל כדאמרינן התם כל שהוא משום עסקי רבים אין הרגל מפסיקן: אי הכי - לענין קבורת אבותיו למה לי להמתין עיכול הבשר: משום דלא אפשר - ליטלו משום דנבקע כריסו ומסריח: לאישתא בת יומא - ביום ראשון שלה והן מתרפאין באותו עפר: אמרו ליה לשמואל - משום דמת וכל הנך הנקבר בו איסורי הנאה נינהו דגמר שם שם מעגלה ערופה כדלקמן: יאות עבדין - כדמפרש לקמן שהקרקע אינו נאסר: ע"ז לא מיתסרא במחובר לקרקע - דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם: החוצב קבר לאביו - משמת: לא יקבר בו - הבן עולמית דכיון דהוזמן למת נאסר בכל הנאה וקס"ד דה"ה נמי אם חצבו לצורך איש אחר ואורחא דמילתא נקט: בקבר בנין - שבנאו למעלה מן הקרקע (והוי תלוש) דכוותיה בע"ז בית שבנאו מתחלה לע"ז אסור דתלוש ולבסוף חיברו הוי תלוש לענין ע"ז וקבר נמי איתקש לע"ז: קבר חדש - ולא למת הוזמן אלא חצבו סתם ולכשימות לו מת יקברנו בו: שלשה קברות - חלוקים בהלכותיהן: קבר הנמצא - כגון שהוא חדש ויודע בעל השדה שלא צוה מעולם לקוברו שם ובגזילה נקבר שם: קבר הידוע - שנקבר שם מדעת בעל השדה: וקבר המזיק את הרבים - שקבור במקום הילוך רבים ומטמאין באהלו: מותר - לפנותו שלא קנה את מקומו: מקומו טהור - שאע"פ שגזרו טומאה על הקברות ואע"פ שניטלו משם לא גזרו על זה ובהנאה נמי מותר ואע"ג דאיסורא דאורייתא הוא דאין תורת קבר עליו: מקומו טמא - גזירה דרבנן היא שגזרו טומאה עולמית על הקבר כדי שלא יפנוהו: קבר המזיק את הרבים - ניתן רשות לפנותו מפני נזקו של רבים: פינהו מקומו טהור - דלא גזור עליה מפני הנזק ומיהו אסור בהנאה דאיסורא דאורייתא הוא ולא פקעא: מת מצוה קנה מקומו - מתנאים הוא שהתנה יהושע בכניסתן לארץ בפרק מרובה (ב"ק דף פא.): האורג בגד למת - לאחר שמת: הזמנה - שהזמינו לכך ונקרא שם המת עליו: מילתא היא - כאילו כרכו בו: שם שם - במרים כתיב (במדבר כ׳:א׳) ותמת שם מרים ותקבר שם ובע"ז כתיב (דברים י״ב:ב׳) אשר עבדו שם הגוים: עגלה ערופה בהזמנה מיתסרא - דקי"ל ירידתה לנחל איתן היא אוסרתה בקידושין (דף נז.) ובכריתות (כה.): ע"ז בהזמנה לא מיתסרא - להדיוט דתניא במס' ע"ג (דף מד:) האומר בית זה לע"ז שור זה לע"ז מותר שאין הקדש לע"ז:
מלכות להרוגי בית דין? הרוגי מלכות, כיון דשלא בדין קא מיקטלי, הויא להו כפרה. הרוגי בית דין, כיון דבדין קא מיקטלי, לא הוי להו כפרה. תדע, דתנן: לא היו קוברין אותו בקברות אבותיו. ואי סלקא דעתך, כיון דאיקטול הויא להו כפרה, ליקברו! מיתה וקבורה בעינן. מותיב רב אדא בר אהבה: לא היו מתאבלין, אלא אוננין, שאין אנינות אלא בלב. ואי סלקא דעתך, כיון דאיקבור הויא להו כפרה – ליאבלו! בעינן נמי עיכול בשר. דיקא נמי, דקתני: נתעכל הבשר – מלקטין את העצמות וקוברין אותן במקומן. שמע מינה. רב אשי אמר: אבילות מאימתי קא מתחלא? מסתימת הגולל. כפרה מאימתי קא הויא? מכי חזו צערא דקברא פורתא. הלכך, הואיל ונדחו ידחו. אי הכי, למה לי עיכול בשר? משום דלא אפשר. קבריה דרב הוו שקלי מיניה עפרא לאישתא בת יומא. אתו אמרו ליה לשמואל. אמר להו: יאות עבדין, קרקע עולם הוא, וקרקע עולם אינה נאסרת, דכתיב: ״וישלך את עפרה על קבר בני העם״, מקיש קבר בני העם לעבודה זרה. מה עבודה זרה במחובר לא מיתסרא, דכתיב: ״אשר אתם ירשים אתם את אלהיהם על ההרים הרמים״. על ההרים אלהיהם, ולא ההרים אלהיהם. הכא נמי, במחובר לא מיתסר. מיתיבי: החוצב קבר לאביו, והלך וקברו במקום אחר – הרי זה לא יקבר בו עולמית. הכא במאי עסקינן? בקבר בנין. תא שמע: קבר חדש מותר בהנאה. הטיל בו נפל – אסור בהנאה. הכא נמי, בקבר בנין. תא שמע: נמצא אתה אומר שלש קברות הן – קבר הנמצא, קבר הידוע, קבר המזיק את הרבים. קבר הנמצא – מותר לפנותו. פינהו – מקומו טהור ומותר בהנאה. קבר הידוע, אסור לפנותו. פינהו – מקומו טמא ואסור בהנאה. קבר המזיק את הרבים, מותר לפנותו. פינהו – מקומו טהור ואסור בהנאה. הכא נמי, בקבר בנין. וקבר הנמצא מותר לפנותו? דילמא מת מצוה הוא, ומת מצוה קנה מקומו! שאני מת מצוה, דקלא אית ליה. איתמר: האורג בגד למת, אביי אמר: אסור, ורבא אמר: מותר. אביי אמר אסור – הזמנה מלתא היא. ורבא אמר מותר – הזמנה לאו מילתא היא. מאי טעמא דאביי? גמר ״שם״ ״שם״ מעגלה ערופה. מה עגלה ערופה בהזמנה מיתסרא, האי נמי בהזמנה מיתסרא. ורבא גמר ״שם״ ״שם״ מעבודה זרה. מה עבודה זרה בהזמנה לא מיתסרא, אף הכא נמי בהזמנה לא מיתסרא. ורבא, מאי טעמא לא גמר מעגלה ערופה? אמר לך:
סנהדרין מז: