הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קב:מסכת סנהדרין102b
איתפח - נתרפא: אמרו לו - תלמידיו לא קבלת עילווך וכו': אמר אינהו מי הדרו בהו - מדרכם הרעה דאנא אהדר לי מלדרוש: אוקי אשלשה מלכים - אוקי סיום הך פירקא עד שהגיעו לג' מלכים: אמר למחר נפתח בחברין - נדרוש בחברינו שהיו תלמידי חכמים כמותנו ואין להם חלק לעתיד: א"ל - מנשה בחלום: חברך וחברא דאביך אנן - כלומר וכי סבור אתה שנהיה חבירך וחבירי דאבוך: מהיכא בעית למשרא המוציא - אינך יודע מאיזה מקום בפת אתה צריך לבצוע המוציא: וחבירך קרית לן - ואתה קורא אותנו חבירך: מהיכא דקרים בשולא - דרפתא ממקום שנקרמין פניה של פת בתנור דהיינו מלמעלה או מסביבות הפת או משוליו אבל באמצע לא שאם הביאו לפניו פרוסה של לחם לא יהא בוצע ומברך אלא משולי הפת ולא מאמצעיתו ל"א מהיכא דקדים כלומר מהיכא שמקדים לאפות והיינו הך ל"א מהיכא דגמר בשולא ממקום שהלחם אפוי יפה ולא מאותו מקום שקורין בשו"ל וראשון נראה: הוית נקוט שיפולי גלימך - היית מגבה שפת חלוקך מבין רגליך כדי שתהא קל לרוץ והיית רץ לשם מפני יצר עבודת כוכבים שהיה שולט: נפתח ברבוותא - נתחיל לדרוש ברבותינו ולא אמר בחבירינו: אח לשמים - רע לשמים כדאמרינן (מגילה דף יא.) באחשורוש אח וראש: דכתיב ואח לצרה יולד - [ווי לצרה] אלמא אח לשון רעה ווי: אב לעבודת כוכבים - שהיה אוהבה ביותר דכתיב כרחם אב אלמא אב מרחם והני קראי בכדי נקט להו: ויהי הנקל - באחאב כתוב [כלומר קלות היו לאחאב כל חטאותיו של ירבעם]: מפני מה תלה הכתוב בירבעם - דבכמה מקומות כתיב לא סר מכל חטאת ירבעם ולא כתיב אחאב אע"פ שהיה רשע ממנו: תחלה לקלקלה - שהיה מלך ראשון שהקדיח את תבשילו: גם מזבחותם - הכי רישיה דקרא בגלגל שוורים זבחו גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי: משתין בקיר - ת"ח משית בקירות לבו: ומניין שכבד את התורה דכתיב והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם והיינו ספר תורה ועל זה השיבו את הדבר הזה לא אוכל לעשות: ודילמא - מחמד עיניו היינו עבודת כוכבים: לא ס"ד - מדקאמרי ליה זקנים לא תשמע ולא תאבה ואי עבודת כוכבים מי הוו אמרו ליה הכי: סבי דבהתא - זקנים שפלים שהיו רשעים כמו שמצינו באבשלום דקרי ליה לסבי דבהתא זקנים: שקול היה - מחצה עונות ומחצה זכיות מדמהדרי כולי האי מי יפתה את אחאב משמע דבקושי גדול נענש: רוחו של נבות - שלפי שהוא הרג נבות היה רוחו מחזר לפתותו ולהפילו: דפרע קיניה - קנאה הפורע נוקם חמתו וקנאתו מחריב ביתיה כרוח של נבות שנקם כעסו מאחאב ויצא ממחיצתו של הקב"ה: קודר אזכרות - מוחק שמות שבתורה: וכותב שם עבודת כוכבים תחתיהן - לפיכך היה מתחבא שאילו היה עושה בפרהסיא לא היו מניחין [אותו] לעשות כן קודר כמו (עירובין נח.) מקדרין בהרים ל' (נוקב) [מחטט ונוקר]: שנשה יה - ששכח הקב"ה: שהנשי - השכיח: מה אחאב אין לו חלק - כדאמרן עזוב לעולם הבא: ושניהם - רבי יהודה דאמר יש לו חלק ורבנן דאמרי אין לו חלק:
הדר קא דריש. אמרי: לא קבילת עלך דלא דרשת בהו? אמר: אינהו מי הדרו בהו, דאנא אהדר בי? רב אשי אוקי אשלשה מלכים. אמר: למחר נפתח בחברין. אתא מנשה, איתחזי ליה בחלמיה. אמר: חברך וחבירי דאבוך קרית לן? מהיכא בעית למישרא המוציא? אמר ליה: לא ידענא. אמר ליה: מהיכא דבעית למישרא המוציא לא גמירת, וחברך קרית לן? אמר ליה: אגמריה לי, ולמחר דרישנא ליה משמך בפירקא. אמר ליה: מהיכא דקרים בישולא. אמר ליה: מאחר דחכימת כולי האי, מאי טעמא קא פלחיתו לעבודה זרה? אמר ליה: אי הות התם, הות נקיטת בשיפולי גלימא ורהטת אבתראי. למחר אמר להו לרבנן: נפתח ברבוותא. אחאב: אח לשמים, אב לעבודה זרה. אח לשמים, דכתיב: ״אח לצרה יולד״. אב לעבודה זרה, דכתיב: ״כרחם אב על בנים״. ״ויהי הנקל לכתו בחטאות ירבעם בן נבט״. אמר רבי יוחנן: קלות שעשה אחאב – כחמורות שעשה ירבעם. ומפני מה תלה הכתוב בירבעם? מפני שהוא היה תחילה לקלקלה. ״גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי״. אמר רבי יוחנן: אין לך כל תלם ותלם בארץ ישראל שלא העמיד עליו אחאב עבודה זרה והשתחוה לה. ומנא לן דלא אתי לעלמא דאתי? דכתיב: ״והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל״. ״עצור״ – בעולם הזה, ״ועזוב״ – לעולם הבא. אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה עמרי למלכות? מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל, שנאמר: ״ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא [את] שם העיר אשר בנה על שם שמר אדני ההר שמרון״. אמר רבי יוחנן: מפני מה זכה אחאב למלכות עשרים ושתים שנה? מפני שכיבד את התורה, שניתנה בעשרים ושתים אותיות, שנאמר: ״וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה. ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם״. ״כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו״. ״ויאמר למלאכי בן הדד אמרו לאדני המלך כל אשר שלחת אל עבדך בראשונה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות״. מאי ״מחמד עיניך״? לאו ספר תורה? דילמא עבודה זרה? לא סלקא דעתך, דכתיב: ״ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם לא תאבה ולא תשמע״. ודילמא סבי דבהתא הוו? מי לא כתיב: ״ויישר הדבר בעיני אבשלם ובעיני כל זקני ישראל״? ואמר רב יוסף: סבי דבהתא. התם לא כתיב ״וכל העם״, הכא כתיב ״וכל העם״, דאי אפשר דלא הוו בהון צדיקי. וכתיב: ״והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו״. אמר רב נחמן: אחאב שקול היה, שנאמר: ״ויאמר ה׳ מי יפתה את אחאב ויעל ויפל ברמת גלעד ויאמר זה בכה וזה אמר בכה״. מתקיף לה רבי יוסף: מאן דכתיב ביה ״רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה׳ אשר הסתה אתו איזבל אשתו״, ותנינא: בכל יום היתה שוקלת שקלי זהב לעבודה זרה, ואת אמרת שקול היה?! אלא, אחאב וותרן בממונו היה, ומתוך שההנה תלמידי חכמים מנכסיו כיפרו לו מחצה. ״ויצא הרוח ויעמד לפני ה׳ ויאמר אני אפתנו ויאמר ה׳ אליו במה. ויאמר אצא והייתי רוח שקר בפי כל נביאיו ויאמר תפתה וגם תוכל צא ועשה כן״. מאי רוח? אמר רבי יוחנן: רוחו של נבות היזרעאלי. מאי ״צא״? אמר רבינא: ״צא ממחיצתי״, שכן כתיב: ״דבר שקרים לא יכון לנגד עיני״. אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: דפרע קיניה מחריב ביתיה. ״ויעש אחאב את האשרה ויוסף אחאב לעשות להכעיס את ה׳ אלהי ישראל מכל מלכי ישראל אשר היו לפניו״. אמר רבי יוחנן: שכתב על דלתות שמרון אחאב כפר באלהי ישראל, לפיכך אין לו חלק באלהי ישראל. ״ויבקש את אחזיהו וילכדהו והוא מתחבא בשמרון״. אמר רבי לוי: שהיה קודר אזכרות, וכותב עבודה זרה תחתיהן. מנשה – שנשה יה. דבר אחר: מנשה – שהנשי את ישראל לאביהם שבשמים. ומנלן דלא אתי לעלמא דאתי? דכתיב: ״בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ויעש אשרה כאשר עשה אחאב מלך ישראל״. מה אחאב אין לו חלק לעולם הבא, אף מנשה אין לו חלק לעולם הבא. רבי יהודה אומר: מנשה יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר: ״ויתפלל מנשה אל ה׳ ויעתר לו וגו׳״. אמר רבי יוחנן: ושניהם מקרא אחד דרשו, שנאמר: ״ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו״. מר סבר: בגלל מנשה שעשה תשובה ואינהו לא עבוד, ומר סבר:
סנהדרין קב: