הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פט.מסכת גיטין89a
הרי זו מגורשת - ומותרת לכל: מאי טעמא הרי קול - שחששנו לו תחילה שוברו עמו: יצא לה קול - לאשה פנויה בעיר: שם מזנה - לעובד כוכבים ולעבד שפוסלין אותה מן הכהונה: אין חוששין לה - לאוסרה לכהונה: פריצותא בעלמא הוא דחזו לה - ששיחקה בשוק או מיעך לה בין דדיה: גירגרה בשוק - הלכה נטוית גרון: מוזרות בלבנה - נשים הטוות בשוק לאור הלבנה ודרכן לשוח שיחות בטלות ולדבר בחשודות שבעיר: לא הנחת כו' - שיש אויבים מוציאים קול בחנם ברמז מועט: בעולה - יצא על בתולה בעיר קול בעולה: אין חוששין לה - לאוסרה לכ"ג דדלמא פריצותא בעלמא חזו לה דהא דתנן במתני' דחיישינן לקלא היינו כדאמרי' לקמן שיהו נרות דולקות כו' שהדברים ניכרים: נשואה - יצא על פנויה קול שהיא נשואה זה ימים ואנו מוחזקים בה בחזקת שהיא פנויה: אין חוששין לה - דקלא דמתני' היינו שאומרים היום נתקדשה פלונית: ארוסה - יצא עליה קול שהיא ארוסה זה ימים: שלא לפלוני - יצא עליה קול שמקודשת היום אבל לא הזכירו שמו לומר לפלוני אלא נתקדשה סתם אין חוששין לה: בעיר אחרת - יצא כאן קול פלונית מתקדשת היום במקו' פלוני: ממזרת - יצא קול שהיא ממזרת: הקדיש פלוני נכסיו אין חוששין - לאסור נכסיו עליו: נתקדשה היום - בהא הוא דחשו רבנן שלא תינשא כדי שלא יאמרו משיאין אשת איש: נרות דולקות - בבית כדרך המתקדשות שנוהגין שמחה ואור נר כדאמרינן בעלמא אור הנר בברור חיל משתה שם (סנהדרין דף לב:): מתקדשת - עתידה להתקדש היום: אמרו דבר - פלונית נתקדשה היום: זהו קול - שחוששין לו: זהו אמתלא - ששובר את הקול: הא לא אמרו מידי - לא אמרו נתקדשה לאו קול איכא ולאו אמתלא איכא: לאפוקי כו' - אמתלא שאמרו במשנתינו ששובר את הקול ואפי' לא יצא עם הקול אלא לאחר זמן יצא הוה אמתלא: קמ"ל - הכא לא אמרו דבר זהו אמתלא והכי קאמר לא גמרו הדבר להוציא קול מקויים ומסויים אלא הוציאו שובר עם הקול כגון נתקדשה פלונית בספק הוא דהוי אמתלא אבל אמרו דבר מקויים ומסויים תו לא מהניא אמתלא: מבטלינן קלא - שמענו קול יוצא מפי נשים ותינוקות משתקין להו לבטולי קלא או לא משתקין להו הואיל ואמרו פלוני שמע מפלוני כו' וליתנהו דלישיילינהו א"נ חזרו אותן פלוני ופלוני ממדינת הים ואמרו לא היו דברים מעולם מבטלינן או לא מבטלינן: מפי כשרים - שיאמרו מפלוני שמענו והוא הלך למדינת הים אלמא אקילו רבנן במילתא וש"מ דאי בדיקניה בתר הכי ואשתכח שקרא מבטלינן ליה ומכריזין דלאו קלא הוא ומנסבינן לה: אתרוותא נינהו - מקומות חלוקין במנהגם: באציפא דתוחלא - הם תמרים שלא בישלו כל צרכם ומניחין אותן בחותלות כלים העשויים מכפות תמרים ומתבשלים קצת וכשאוכלים אותן נשאר מן האוכל על הגרעין שאינו נפרד ממנה יפה מפני שאינה מבושלת וההוא אוכל קרי ציפא כדאמרי' באלו טרפות (חולין נ:) כדעיילן תלת קשייתא בציפא בדוחקא וראוי למאכל בהמה: בעינא דבי שיפי - על המעיין של אותו מקום: מימר אמרי - כשתניסת לאחר לא יאמרו ראו אשת איש שניסת דמימר אמרי עיינו רבנן בההוא אציפא ולא הוה ביה שוה פרוטה דסתמיה לא חשיב דהא דלא מבטלי' קלא אינו אלא מפני החשד והכא ליכא חשד:
זו מגורשת. מאי טעמא? קול ושוברו עמו. אמר רבא: יצא לה שם מזנה בעיר – אין חוששין לה. מאי טעמא? פריצותא בעלמא הוא דחזו לה. כתנאי: אכלה בשוק, גירגרה בשוק, הניקה בשוק – בכולן רבי מאיר אומר: תצא. רבי עקיבא אומר: משישאו ויתנו בה מוזרות בלבנה. אמר לו רבי יוחנן בן נורי: אם כן, לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה, והתורה אמרה: ״כי מצא בה ערות דבר״, ולהלן הוא אומר: ״על פי שנים עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר״; מה להלן דבר ברור, אף כאן דבר ברור. תנו רבנן: ״בעולה״ – אין חוששין לה. ״נשואה״ – אין חוששין לה. ״ארוסה״ – אין חוששין לה. ״שלא לפלוני״ – אין חוששין לה. ״בעיר אחרת״ – אין חוששין לה. ״ממזרת״ – אין חוששין לה. ״שפחה״ – אין חוששין לה. ״הקדיש פלוני נכסיו״; ״הפקיר פלוני נכסיו״ – אין חוששין להן. אמר עולא: לא ששמעו קול הברה; אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות, ובני אדם נכנסין ויוצאין ואומרים: ״פלונית מתקדשת היום״. ״מתקדשת״?! ודלמא לא אקדשה! אימא: ״פלונית נתקדשה היום״. וכן תני לוי: לא שישמעו קול הברה; אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות, ונשים טוות לאור הנר ושמחות לה, ואומרות: ״פלונית מתקדשת היום״. ״מתקדשת״?! ודלמא לא אקדשה! אמר רב פפא, אימא: ״פלונית נתקדשה היום״. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא ששמעו קול הברה; אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות, ובני אדם נכנסין ויוצאין. אמרו דבר – זה הוא קול, לא אמרו דבר – זהו אמתלא. לא אמרו?! והא לא אמרו ולא כלום! לאפוקי מדרבה בר רב הונא, דאמר: אמתלא שאמרו, אפילו מכאן ועד עשרה ימים. קא משמע לן – לא אמרו, הוא דהויא אמתלא; הא אמרו – לא הויא אמתלא. אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: לא ששמעו קול הברה, אלא כדי שיאמרו: פלוני מהיכן שמע? מפלוני; ופלוני מפלוני; ובודקין והולכין עד שמגיעין לדבר הברור. דבר הברור – עדות מעלייתא הוא! אלא כי אתא רב שמואל בר יהודה, אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: לא ששמעו קול הברה, אלא כדי שיאמרו: פלוני, מהיכן שמע? מפלוני; ופלוני מפלוני; והלכו להם למדינת הים. אמר ליה אביי לרב יוסף: מבטלינן קלא, או לא מבטלינן? אמר ליה: מדאמר רב חסדא: עד שישמעו מפי הכשרים, שמע מינה: מבטלינן קלא. אמר ליה: אדרבה! מדאמר רב ששת: אפילו מפי נשים הוי קול – שמע מינה: לא מבטלינן קלא! אמר ליה: אתרוותא נינהו; בסורא מבטלי קלא, בנהרדעא לא מבטלי קלא. ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לבר בי רב, אתייה רב חמא לאבוה, אמר ליה: אימא לי – היכי הוה עובדא? אמר ליה: על תנאי קדיש, אדעתא דלא אזיל לבי חוזאי, ואזל. אמר ליה: כיון דבעידנא דהואי קלא – לא הואי אמתלא, לאו כל כמינך דמחזקת אמתלא. ההיא דנפק עלה קלא, דאיקדשה באציפא דתוחלא, בעינא ד״בי שיפי״. שלחה רב אידי בר אבין לקמיה דאביי: כי האי גוונא מאי? אמר ליה: אפילו למאן דאמר לא מבטלינן קלא, בהא מבטלינן קלא; מימר אמרי: עיינו בהו רבנן בקידושי, ולא הוה בהו שוה פרוטה. ההיא דנפק עלה קלא, דאיקדשה
גיטין פט.