הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עה:מסכת גיטין75b
בדבר אחד - בגט עצמו הוא התנאי להחזירו והוא המעשה להיות גט: רב אשי אמר הא מני - דקתני על מנת שתחזירי מגורשת: רבי היא דאמר וכו' כאומר מעכשיו דמי - ואשתכח דבשעת גירושין נקיטא לגט ולאחר זמן היא מחזרת ומתנה על מנת להחזיר שמה מתנה: אתקין שמואל כו' - כשמוסרו לה יאמר אם לא מתי לא יהא גט אם מתי יהא גט דבעי' תנאי כפול דאי לא כפליה הוי גיטא מיד ואי כהן הוא מפסלא עליה: ה"ג ונימא אם מתי - ברישא לא מקדים כו': הן קודם - אם יעברו ונתתם (במדבר לב): ה"ג אלא אמר רבא אם לא מתי לא יהא גט - לימא ברישא משום דלא מקדים כו' והדר נימא הן ולאו דבעינן הן קודם ללאו: מתני' כמה היא מניקתו ב' שנים - שיהא לולד שתי שנים שכך הוא זמן הנקתו ולענין לשמש את אביו כל ימי חייו: רבי יהודה אומר שמנה עשר חדש - לר' יהודה זמן הנקת תינוק עד שיהו לו י"ח חדשים בכתובות בפרק אע"פ (כתובות דף ס:): מת הבן - קודם הזמן או מת האב: ה"ז גט - דכיון דלא פריש מידי לא איכוון אלא להרווחה כל ימים שהוא צריך ומכאן ואילך אינו צריך: שלא בהקפדה - היא לא הכעיסתו ואפי' הכי שאין העכבה הימנה אינו גט וכ"ש אם בהקפדה: רשב"ג אומר כזה גט - הואיל ולא הקפידתו ואין העכבה הימנה: גמ' מתני' רשב"ג - דאמר לעיל (גיטין דף עד.) תתן דמיה אלמא להרווחה מיכוון ולאו דוקא קאמר הא נמי להרווחה איכוון וכל זמן שהוא צריך לינק קאמר: וברייתא רבנן - דאמרי (שם:) אצטלית דוקא הכא נמי שימוש והנקה דוקא וביום אחד סגי: דמיקל בתנאי - דאמר תתן דמיה וקאמר נמי כל עכבה שאינה הימנה ה"ז גט: כאן בסתם - מתני' דאמר שתי שנים תניקי בסתם וברייתא במפרש יום אחד: רב אשי אמר - ברייתא בסתם דכל סתם כמפרש יום אחד דמי ומתני' רב אשי משני לה לקמיה ורב אשי לאו לשנויי מתניתין וברייתא אתא אלא לאפלוגי עליה דרבא דאמר סתם שתי שנים: יום אחד משתי שנים - של תינוק: לאפוקי - שאם הניקתו לאחר שעברו לו שתי שנים: דלא - שאין זה הנקה:
ומעשה בדבר אחד! אלא אמר רב אדא בר אהבה: משום דתנאי ומעשה בדבר אחד. רב אשי אמר: הא מני – רבי היא, דאמר רב הונא אמר רב: כל האומר ״על מנת״ כאומר ״מעכשיו״ דמי. אתקין שמואל בגיטא דשכיב מרע: ״אם לא מתי לא יהא גט, ואם מתי יהא גט״. ולימא: ״אם מתי יהא גט, ואם לא מתי לא יהא גט״! לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה. ולימא: ״לא יהא גט אם לא מתי״! בעינן תנאי קודם למעשה. מתקיף לה רבא: מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן – מתנאי בני גד ובני ראובן; מה התם – הן קודם ללאו, אף כל [תנאי, הן קודם ללאו]. אלא אמר רבא: ״אם לא מתי לא יהא גט, אם מתי יהא גט, אם לא מתי לא יהא גט״ – ״אם לא מתי לא יהא גט״ – לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה; ״אם מתי יהא גט, אם לא מתי לא יהא גט״ – בעינן הן קודם ללאו. מתני׳ ״הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא״; ״על מנת שתניקי את בני״ – כמה היא מניקתו? שתי שנים. רבי יהודה אומר: שמנה עשר חדש. מת הבן או שמת האב – הרי זה גט. ״הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים״; ״על מנת שתניקי את בני שתי שנים״ – מת הבן, או שאמר האב: ״אי אפשי שתשמשני״ שלא בהקפדה – אינו גט. רבן שמעון בן גמליאל אומר: כזה – גט. כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל: כל עכבה שאינה הימנה – הרי זה גט. גמ׳ ומי בעינן כולי האי?! ורמינהי: שמשתו יום אחד; הניקתו יום אחד – הרי זה גט! אמר רב חסדא, לא קשיא: הא רבנן, והא רבן שמעון בן גמליאל – מתניתין רבן שמעון בן גמליאל, וברייתא רבנן. הא מדסיפא רבן שמעון בן גמליאל הוי, מכלל דרישא לאו רבן שמעון בן גמליאל! אלא ברייתא – רבן שמעון בן גמליאל היא, דמיקל בתנאי; מתניתין – רבנן. רבא אמר, לא קשיא: כאן בסתם, כאן במפרש. רב אשי אמר: כל סתם נמי כמפרש ״יום אחד״ דמי. תנן: כמה היא מניקתו? שתי שנים. רבי יהודה אומר: שמנה עשר חדש. בשלמא לרבא – ניחא; אלא לרב אשי, למה לי שתי שנים? למה לי שמנה עשר חדש? ביום אחד סגי! הכי קאמר: יום אחד – משתי שנים; לאפוקי לאחר שתי שנים – דלא. יום אחד – משמנה עשר חדש; לאפוקי לאחר שמנה עשר חדש – דלא. מיתיבי: ״הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים״; ״על מנת שתניקי את בני שתי שנים״ – מת הבן, או שאמר האב ״אי אפשי שתשמשני״ שלא בהקפדה – אינו גט.
גיטין עה: