הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עד.מסכת גיטין74a
ומטמא לה - אי כהן הוא: שאינה צריכה הימנו גט שני - אם מת דסמוך למיתה הוי גט: בעילתה תלויה - הדבר תלוי עד שימות או עד שיעמוד מחולי זה אם מת מן החולי הבא עליה פטור דלר' מאיר משמע ליה מעת שאני בעולם היינו משעת נתינה וה"ק לה ה"ז גיטך מעת שאני בעולם אם מתי הלכך כשמת איגלאי מילתא דגרושה הואי בשעת ביאה ואם לא מת הבא עליה בחטאת: רבי יוסי אומר בעילתה ספק - לכשימות דמשמע ליה מעת שאני בעולם ומיהו מספקא לן על שעת ביאה אי גרושה הואי אי לא שמא זו היא שעה הראויה ליסמך למיתה שמא אינה זו ואינה גרושה הילכך אם ימות מביא הבא עליה אשם תלוי ואם לא ימות בחטאת ודאי: מגורשת ואינה מגורשת ובלבד שימות - והיינו נמי כרבי יוסי דמייתי אשם תלוי דספיקא משוו לה ולקמן מפרש מזוני איכא בינייהו: לא מייתי אשם תלוי - אם ימות אלא פטור לגמרי כדפרישית לעיל: ולר' יוסי - אם ימות מביא זה אשם תלוי: איכא בינייהו דר' זירא - כלומר איכא בינייהו מזוני וכדר' זירא ולא דפליגי בדר' זירא דתרוייהו אית להו דרבי זירא ומשום הכי לא קרי לה רבי יוסי מגורשת ואינה מגורשת דקסבר לית לה מזוני ואע"ג דר' יוסי דמתני' תנא מגורשת ואינה מגורשת תרי תנאי ואליבא דרבי יוסי והיינו חכמים דברייתא: מעשה בצידן - בגמ' פריך מאי תנא דתנא מעשה: גמ' שנתקרע הגט - קודם מתן מעות: והיא תתן - תנאי בעלמא הוא וכי מקיימא ליה איגלאי מילתא דמשעת נתינה גיטא הוי דכל ע"מ מעכשיו הוא וע"מ כן דליקיים: צריכה גט שני - דלכשתתן כבר אזל ליה גיטא: שפשטה ידה כו' - קודם מתן מעות: מקיים תנאיה ואזיל - והוו קידושיו קידושין למפרע ושל שני אינו כלום: דלקרובה קאתי - הילכך מעכשיו קאמר לה משעה שחפץ בה: אבל גט דלרחוקה קאתי - ומסתמא בקושי הוא מגרשה הילכך לכשתתן קאמר וקסבר אדהכי והכי מפייסנא לה: לא כסיף למתבעה - מעותיו הילכך לא צריך ליה למתלי גיטא במתן מעות ומעכשיו קאמר לה: ולאחר לא תנשא עד שתתן - דדילמא לא יהבה ונמצא גט בטל: נתנה - לפני מותו אינה זקוקה ליבם: לא נתנה זקוקה ליבם - ולא סגי לה ליתן ליורשים: ומ"ס - ר"ש: לי - משמע אפילו ליורשים כשאיני: אבל דכו"ע תנאה הוי - ולא תלה הגט בשעת מתן מעות דאי לכשתתן קאמר נהי נמי דלי ואפילו ליורשי משמע מיהו הוה ליה גט לאחר מיתה: כאומר מעכשיו דמי - דה"ק מעכשיו יהא גט ע"מ שתקיימי התנאי: לא נחלקו - אלא במהיום ולאחר מיתה דרבנן מספקא להו אי תנאה הוי אי חזרה הוי ולרבי ודאי תנאה הוי:
לה. כללו של דבר: הרי היא כאשתו לכל דבר – אלא שאינה צריכה הימנו גט שני, דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר: בעילתה תלויה. רבי יוסי אומר: בעילתה ספק. וחכמים אומרים: מגורשת ואינה מגורשת, ובלבד שימות. מאי איכא בין רבי מאיר לרבי יוסי? אמר רבי יוחנן: אשם תלוי איכא בינייהו; לרבי מאיר – לא מייתי אשם תלוי, ולרבי יוסי – מייתי אשם תלוי. וחכמים אומרים: מגורשת ואינה מגורשת. חכמים היינו רבי יוסי! איכא בינייהו דרבי זירא – דאמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה אמר שמואל: כל מקום שאמרו חכמים ״מגורשת ואינה מגורשת״ – בעלה חייב במזונותיה. מתני׳ ״הרי זה גיטך, על מנת שתתני לי מאתים זוז״ – הרי זו מגורשת, ותתן. ״על מנת שתתני לי מיכן ועד שלשים יום״ – אם נתנה לו בתוך שלשים יום, מגורשת; ואם לאו, אינה מגורשת. אמר רבן שמעון בן גמליאל: מעשה בצידן, באחד שאמר לאשתו: ״הרי זה גיטך, על מנת שתתני לי איצטליתי״, ואבדה איצטליתו, ואמרו חכמים: תתן לו את דמיה. גמ׳ מאי ״ותתן״? רב הונא אמר: והיא תתן. רב יהודה אמר: לכשתתן. מאי בינייהו? איכא בינייהו שנתקרע הגט או שאבד; רב הונא אמר ״והיא תתן״ – אינה צריכה הימנו גט שני; רב יהודה אמר ״לכשתתן״ – צריכה הימנו גט שני. ותנן נמי גבי קידושין כי האי גוונא – דתנן: האומר לאשה: ״הרי את מקודשת לי, על מנת שאתן ליך מאתים זוז״ – הרי היא מקודשת, ויתן. ואיתמר: מאי ״ויתן״? רב הונא אמר: והוא יתן. רב יהודה אמר: לכשיתן. מאי בינייהו: איכא בינייהו – שפשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר. רב הונא אמר ״והוא יתן״ – תנאה בעלמא הוא, מקיים תנאיה ואזיל. רב יהודה אמר ״לכשיתן״ – לכי יהיב לה הוא דהוו קידושין, השתא לא הוו קידושין. וצריכא; דאי אשמעינן גבי קידושין, בהא קאמר רב הונא ״והוא יתן״ – משום דלקרובה קאתי; אבל גבי גירושין – דלרחוקה קאתי, אימא מודי ליה לרב יהודה; ואי אשמעינן גבי גירושין; בהא קאמר רב הונא ״והיא תתן״ – משום דלא כסיף למיתבעה; אבל גבי קידושין, דכסיפא למיתבעיה, אימא מודי ליה לרב יהודה. ואי אשמעינן גבי קידושין; בהא קאמר רב יהודה ״לכשיתן״ – משום דכסיפא למיתבעיה; אבל גבי גירושין – דלא כסיף למיתבעה, אימא מודי ליה לרב הונא; ואי אשמעינן גבי גירושין; בהא קאמר רב יהודה ״לכשתתן״ – משום דלרחוקה קאתי; אבל גבי קידושין – דלקרובה קאתי, אימא מודה ליה לרב הונא; צריכא. מיתיבי: ״הרי זה גיטך, על מנת שתתני לי מאתים זוז״, אף על פי שנקרע הגט או שנאבד – מגורשת; ולאחר לא תנשא עד שתתן. ועוד תניא: ״הרי זה גיטך, על מנת שתתני לי מאתים זוז״, ומת, נתנה – אינה זקוקה ליבם; לא נתנה – זקוקה ליבם. רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותנת לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובים. עד כאן לא פליגי – אלא דמר סבר: ״לי״ – ולא ליורשי, ומר סבר: ״לי״ – ואפילו ליורשי; וכולי עלמא מיהא תנאה הוי – תיובתא דרב יהודה! אמר לך רב יהודה: הא מני, רבי היא – דאמר רב הונא אמר רבי: כל האומר ״על מנת״ כאומר ״מעכשיו״ דמי. ופליגי רבנן עליה, ואנא דאמרי כרבנן. ואמר רבי זירא: כי הוינן בבבל אמרינן, הא דאמר רב הונא אמר רבי: כל האומר ״על מנת״ כאומר ״מעכשיו״ דמי – פליגי רבנן עליה. כי סליקי, אשכחתיה לרבי אסי דיתיב וקאמר משמיה דרבי יוחנן: הכל מודים באומר ״על מנת״ – כאומר ״מעכשיו״ דמי. לא נחלקו אלא ב״מהיום ולאחר מיתה״.
גיטין עד.