הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סו:מסכת גיטין66b
או לשלשה (נמי) כתבו ותנו גט לאשתי - אע"פ שהן ראויין ליעשות בית דין כיון דבהדיא אמר להו כתבו לא ב"ד שוינהו אלא עדים: אמר לשלשה תנו - ולא אמר כתבו: הרי אלו יאמרו - לעדים אחרים לכתוב ולחתום וליתן מפני שעשאן ב"ד: מבית האסורין - משמו של רבי עקיבא שנחבש בבית האסורין: נומינו לשליח - אמרנו לשליח לחנינא שנעשה שליח בהלכה זו לאומרה בבית המדרש: ילמדו - אם אינם יודעין לכתוב ילמדו לכתוב עד שיכתבוהו בעצמן: גמ' הכי גרסינן אמר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי ואמרו לסופר וכתב וחתמו הן מהו - הא דקתני מתניתין לכתבו בעצמן אחתימה קאי והכא הרי חתמו הן או דילמא אכתב הגט קאי: שלח להו תצא - אם ניסת בגט זה תצא מספק דמספקא לן אי כשר או לא: והדבר צריך תלמוד - כלומר אין הדבר הזה ברור לנו וצריכין אנו ללמוד מן הגדולים ממנו אם כשר הוא או לא: מאי הדבר צריך תלמוד - מאי מספקא ליה לשמואל בגווה: אי נימא מילי אי מימסרן לשליח - וכשר ודברים שנאמר לשליח זה אם יכול למוסרן לשליח אחר: אי לא מימסרן - ופסול דהכא מילי בעלמא מסר להו ואינן חוזרין ונמסרין לסופר ולא דמי למוסר גט לשלוחו שיכול לחזור ולעשות שליח אחר: הלכה כר' יוסי - דמתני': אלא - מספקא ליה אי האי כתבו דקאמר להו: אי כתב ידן הוא - חתימתן הוא דקאמר והרי חתמו הן: או כתב הגט הוא - והרי לא כתבוהו: אין איכא בי דינא חדתא - שלא למדו לחתום עדיין: ופרכינן ואי סבירא לן כתובו כתב ידן הוא דהוי - הא כתב הגט אם אמרו לסופר וכתב כשר בתמיה: והאמר שמואל כו' הלכה כר' יוסי - דמתני' וכיון דפריש שמואל טעמא דר"י משום דמילי לא מימסרן לשליח הוא היאך כשר הא מילי נינהו ומשני אי הוה סבירא לן ופשיטא לן דכתובו דקאמר לא הוי אלא כתב ידן איכא למימר דכתב הגט מדלא קפיד עליה נעשה כאומר אמרו לסופר ויכתוב וקס"ד דמודה רבי יוסי באומר אמרו: ומי מודה - והא אנן תנן כתב סופר את הגט וחתם עד אחר כשר: ואמר ר' ירמיה חתם סופר שנינו - האי כתב סופר דקתני חתם הוא שאם חתם הסופר בעד ועד אחר עמו כשר: מתני' - דמכשר חתימת סופר בגט רבי יוסי היא: דאמר מילי לא מימסרן לשליח - הלכך אין אדם חותם בגט אא"כ שמע מפי עצמו לפי שאין השליח רשאי לומר לעדים חתמו בגט פלוני ומשום הכי ליכא למיחש הכא שמא הבעל לא צוה שיחתום אלא לשלוחו צוה שיאמר לסופר זה לכתוב ולאחרים לחתום והשליח חשש שמא יתבייש הסופר לומר אין מקבלין אותו בעד ומתוך חששא זו צוה לסופר לחתום ומהכא שמעינן דבאומר אמרו נמי פליג רבי יוסי דאי סלקא דעתין מודי ביה היכי מכשר חתימת סופר בגט נפיק מינה חורבא כו':
לשלשה: ״כתבו גט, ותנו לאשתי״, הרי אלו יכתבו ויתנו. אמר לשלשה: ״תנו גט לאשתי״, הרי אלו יאמרו לאחרים ויכתבו, מפני שעשאן בית דין; דברי רבי מאיר. וזו הלכה העלה רבי חנינא איש אונו מבית האסורין: מקובל אני באומר לשלשה: ״תנו גט לאשתי״ – שיאמרו לאחרים ויכתבו, מפני שעשאן בית דין, אמר רבי יוסי, נומינו לשליח: אף אנו מקובלין, שאפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלים: ״תנו גט לאשתי״ – שילמדו ויכתבו ויתנו. אמר לעשרה: ״כתבו ותנו גט לאשתי״ – אחד כותב, ושנים חותמין. ״כולכם כתובו״ – אחד כותב, וכולם חותמין; לפיכך אם מת אחד מהן – הרי זה גט בטל. גמ׳ אמר רבי ירמיה בר אבא: שלחו ליה מבי רב לשמואל: ילמדנו רבינו; אמר לשנים: ״כתבו ותנו גט לאשתי״, ואמרו לסופר וכתב, וחתמו הן, מהו? שלח להו: תצא, והדבר צריך תלמוד. מאי ״הדבר צריך תלמוד״? אילימא משום דהוו להו מילי; ומספקא ליה מילי – אי מימסרן לשליח, אי לא מימסרן לשליח; והאמר שמואל אמר רבי: הלכה כרבי יוסי, דאמר מילי לא מימסרן לשליח! אלא לשמואל – הא קא מיבעיא ליה: האי ״כתובו״ – אי כתב ידן, אי כתב הגט? ותיפשוט ליה ממתניתין: אמר לשנים: ״תנו גט לאשתי״, או לשלשה: ״כתבו גט ותנו לאשתי״ – הרי אלו יכתבו ויתנו. היא גופא קא מיבעיא ליה, ״כתובו״ – כתב ידן הוא, או כתב הגט הוא? פשיטא דכתב הגט הוא, דקתני סיפא: אמר רבי יוסי, נומינו לשליח: אף אנו מקובלין, שאפילו אמר לבית דין הגדול שבירושלים: ״תנו גט לאשתי״ – שילמדו ויכתבו ויתנו לה. אי אמרת בשלמא כתב הגט הוא, שפיר; אלא אי אמרת כתב ידן הוא, מי איכא בי דינא דלא ידעי מחתם חתימת ידייהו?! אין, איכא בי דינא חדתא. ואי סבירא לן דהאי ״כתובו״ – כתב ידן הוא; הא כתב הגט – כשר?! והאמר שמואל, אמר רבי: הלכה כרבי יוסי, דאמר מילי לא מימסרן לשליח! אמרי: אי סבירי לן ד״כתובו״ – כתב ידן הוא; כתב הגט – נעשה כאומר: ״אמרו״, ומודה רבי יוסי באומר ״אמרו״. ומי מודה רבי יוסי באומר: ״אמרו״?! והתנן: ״כתב סופר ועד – כשר״, ואמר רבי ירמיה: ״חתם סופר״ שנינו; ואמר רב חסדא: מתניתין מני – רבי יוסי היא, דאמר: מילי לא מימסרן לשליח. ואי סלקא דעתך מודה רבי יוסי באומר ״אמרו״, נפיק מינה חורבה – דזימנין דאמר להו לשנים:
גיטין סו: