הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פד.מסכת גיטין84a
מאי קאמר - האי לא תינשא דקאמר למאן קאמר לאותו פלוני או לכל אדם: לא תינשא לו - כדמפרש שמא יאמרו נשיהם נותנין במתנה ואין לך לעז גדול מזה: ואם ניסת לאחר לא תצא - שלא להחזיק תנאי זה: ומשום הך גזירה לא מפקינן לה - בתמיה והא לא איתקיים התנאי ובטל הגט: ה"ג אלא אמר רב נחמן הכי קאמר הרי זה גיטך ע"מ שתנשאי לפלוני הרי זו לא תינשא לו משום גזירה שמא יאמרו נשיהן נותנין במתנה ואם ניסת לו לא תצא - שאין כאן איסור אלא חשש לעז בעלמא: הא לאחר תינשא - והוי גיטא הואיל ולא אמר ע"מ שלא תנשאי אלא לפלוני אלא ע"מ שתנשאי לפלוני סוף סוף הא בעיא לקיומי תנאה: וכי תימא אפשר דמיגרשה - מן השני היום ולמחר תינשא לאותו פלוני לקיים תנאה: ולהא דפליגת עליה דרב יהודה קמדמית לה - דלא חיישת דלמא לא מיקיים: שמא יישן למחר - ונמצא שעבר על נדרו: ורב נחמן אמר יישן היום - ולמחר יתקיים תנאו ולא יישן: דאי בעי מבריז נפשיה בסילותא - ינקוב בשרו תמיד בקוץ: בדידה קיימא לאגרושי - בתמיה: מפליגה - דוחה אותה לצערה בדברי הבאי: מתני' נמי דיקא - בב"מ בהשוכר את הפועלים (ב"מ דף צד.): אפשר דאכלה ולקיא - ולבן תימא גופיה תנאו קיים: כלל לאתויי בשר חזיר - קתני כלל אמר ר' יהודה בן תימא: כזה גט - דקאמר ר' יהודה בן תימא: למעוטי בשר חזיר - דה"ק כזה גט דאי אפשר לקיימו כלל הלכך תנאו בטל אבל לעבור על דברי תורה אפשר לקיימו באיסור ותלקה על שעברה: שתבעלי - גרסינן גבי פלוני וגבי אביו ואביך גרסינן שלא תבעלי: שתבעלי - בין בזנות בין בנשואין: אין חוששין שמא נבעלה להם - כלומר מותרת לינשא מיד ואין חוששין שמא תבעל להן ויבטל הגט אבל אמר לה ע"מ שלא תבעלי לפלוני אינו גט שמא תבעל לו דומיא דע"מ שלא תלכי לבית אביך לעולם: ואילו גבי אבא ואביך שתבעלי לא קתני - דניהוי תנאה אלמא לא הוי תנאה: לאביי ניחא כו' - [משום דלדידיה לר' יהודה בן תימא אפילו לא יתקיים הרי זה גט אלא לרבא קשיא דהא אמר] אפילו רבי יהודה בן תימא מודה בה: אמר לך רבא - לא דמיא לבשר חזיר דאילו בשר חזיר בידה לקיימו באיסור ושתבעלי לפלוני נמי אפשר דמשחדא ליה בממונא ואם אינו רוצה לבועלה באיסור ישאנה ויבעול בהיתר אלא אבא ואביך בדידה קיימא: לרבא כלל - דקתני רבי יהודה בן תימא: לאתויי אבא ואביך - דהוי נמי א"א לקיימו: כזה למעוטי בשר חזיר - דאפשר לקיימו הוא:
בין לרבי אליעזר בין לרבנן, כיון דפסקה – פסקה. תנו רבנן: ״הרי זה גיטיך על מנת שתנשאי לפלוני״ – הרי זו לא תנשא, ואם נשאת – לא תצא. מאי קאמר? אמר רב נחמן, הכי קאמר: הרי זו לא תנשא לו, שמא יאמרו נשיהן נותנין במתנה. ואם נשאת לאחר – לא תצא. ומשום גזרה – לא מפקינן מיניה, ושרינן אשת איש לעלמא?! אלא אמר רב נחמן, הכי קאמר: הרי זו לא תנשא לו, שמא יאמרו נשיהם נותנין במתנה. ואם נשאת לו – לא תצא, דמשום גזרה לא מפקינן. אמר ליה רבא: לו – הוא דלא תנשא, הא לאחר – תנשא?! והא בעיא קיומיה לתנאה! וכי תימא: אפשר דמינסבא היום ומיגרשה למחר – ומקיימא לתנאה; ולהך דפליגת עליה דרב יהודה קמדמית ליה – דאתמר: ״קונם עיני בשינה היום, אם אישן למחר״, אמר רב יהודה: אל יישן היום, שמא יישן למחר; ורב נחמן אמר: יישן היום, ואין חוששין שמא יישן למחר; הכי השתא?! התם בדידיה קיימא, דאי בעי – מבריז נפשיה בסילואתא, ולא נאים; הכא – בדידה קיימא לאיגרושי?! אלא אמר רבא: הרי זו לא תנשא לא לו, ולא לאחר. לו לא תנשא – שמא יאמרו: נשותיהם נותנין במתנה; לאחר לא תנשא – דבעיא קיומיה לתנאה. ואם נשאת לו לא תצא – דמשום גזרה לא מפקינן; לאחר תצא – דבעיא לקיומיה לתנאה. תניא כוותיה דרבא: הרי זו לא תנשא לא לו ולא לאחר, ואם נשאת לו – לא תצא, לאחר – תצא. תנו רבנן: ״הרי זה גיטך על מנת שתעלי לרקיע״; ״על מנת שתרדי לתהום״; ״על מנת שתבלעי קנה של ארבע אמות״; ״על מנת שתביאי לי קנה בן מאה אמה״; ״על מנת שתעברי את הים הגדול ברגליך״ – אינו גט. רבי יהודה בן תימא אומר: כזה – גט. כלל אמר רבי יהודה בן תימא: כל תנאי שאי אפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עליו מתחילתו – אינו אלא כמפליגה בדברים, וכשר. אמר רב נחמן אמר רב: הלכה כרבי יהודה בן תימא. אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי דיקא, דקתני: כל שאפשר לו לקיימו בסופו, והתנה עליו בתחילתו – תנאו קיים; הא אי אפשר – תנאו בטל; שמע מינה. איבעיא להו: ״הרי זה גיטיך על מנת שתאכלי בשר חזיר״, מהו? אמר אביי: היא היא. רבא אמר: אפשר דאכלה ולקיא. לאביי, ״כלל״ – לאתויי בשר חזיר. לרבא, ״כזה״ – למעוטי בשר חזיר. מיתיבי: ״הרי זה גיטך על מנת שתבעלי לפלוני״, נתקיים התנאי – הרי זה גט, ואם לאו – אינו גט. ״על מנת שלא תבעלי לאבא, ולאביך״ – אין חוששין שמא נבעלה להן. ואילו ״על מנת שתבעלי לאבא ולאביך״ – לא קתני; לאביי ניחא, לרבא קשיא! אמר לך רבא: בשלמא בשר חזיר – אפשר דאכלה ולקיא; פלוני נמי – אפשר דמשחדא ליה בממונא; אלא אבא ואביך – בדידה קיימא?! נהי דאיהי עבדא איסורא, אבא ואביך מי עבדי איסורא?! לרבא, ״כלל״ – לאתויי אבא ואביך; ״כזה״ – למעוטי בשר חזיר.
גיטין פד.