הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פד:מסכת גיטין84b
ולאביי כזה למעוטי פלוני - דאינו גט עד שתיבעל לו דבידה להשחידו בממון וישאנה בהיתר: ותיפוק ליה כו' - נהי נמי דאפשר לה לקיימו באיסור מיהו תנאי היכי הוי הא הוה ליה מתנה על מה שכתוב בתורה וקיימא לן תנאו בטל: דודאי קא עקר - שהרי מסר לה קידושין והרי היא אשתו להתחייב בכולן וכי אתני ע"מ שלא יתחייב הוה ליה עוקר: מאן תנא - דצריך ליטלו הימנה ולא סגי באמירה בעלמא שיחזור ויאמר לה הרי את מותרת לכל אדם: ר"ש בן אלעזר היא - בפרק הזורק אמר לה כנסי שטר חוב זה כו': אפילו תימא רבי - דפליג התם עליה דר"ש בן אלעזר: דילכון אמר - רב כהנא שהיה משלכם מבבל שעלה לא"י ללמוד תורה מרבי יוחנן כדאמרינן בהגוזל בתרא (ב"ק דף קיז:) ושאל ממנו הרבה דברים ועליו קא"ר יוחנן בכל דוכתי דילכון אמר: שאני הכא - משום הכי צריך לחזור וליטלו דקנאתו בנתינה קמייתא ליפסל בו לכהונה הילכך אי לאו דהדר שקיל לה מינה לא מהניא אמירה שהרי כבר זכתה בו על מנת תנאי ראשון אבל ההוא דהזורק לא זכתה בו לכלום: כתבו בתוכו תנן - דוקא כתבו בתוכו הוא דלית ליה תקנתא אבל לא כתבו בתוכו אפילו אמר לעדים ע"מ כן אינו נפסל בכך ובלבד שיאמר לה בשעת מסירה הרי את מותרת לכל אדם: הני מילי - דבעינן כתבו בתוכו ולא מיפסל במאי דאמר לסהדי לכותבו ע"מ כן היכא דאמר לאחר כתיבת התורף ע"מ שלא תנשאי לפלוני דכיון דנכתב עיקר הגט קודם הזכרת תנאי לא מיפסל במאי דאמר לסהדי לכותבו ע"מ כן אי לא כתבי ליה בתוכו בהדיא: אפילו על פה - שהרי עיקר הגט ע"מ כן נכתב: קמ"ל - רב ספרא בתוכו דוקא קאמר: שתוקי שתקיה - נזפו בו שלא יזכיר שום תנאי: פוסלין בגט - אם כתבו בתוכו ואפילו נתקיים התנאי: חוץ שפוסל בעל פה - דהוי שיור בגט: מחלוקת - דע"מ דרבי ורבנן בשכתבו לפני התורף:
״כלל״ – לאתויי בשר חזיר; ״כזה״ – למעוטי פלוני. מיתיבי: ״הרי זה גיטיך על מנת שתאכלי בשר חזיר״; ואם היתה זרה – ״על מנת שתאכלי בתרומה״; ואם היתה נזירה – ״על מנת שתשתי יין״; נתקיים התנאי – הרי זה גט; ואם לאו – אינו גט. לרבא ניחא, לאביי קשיא! אמר לך אביי: מי סברת דברי הכל היא?! הא מני – רבנן היא. ותיפוק ליה דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה – תנאו בטל! אמר רב אדא בריה דרב איקא: כי אמרינן מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל – כגון שארה כסותה ועונתה, דהוא קא עקר; אבל הכא – איהי קא עקרה. מתקיף לה רבינא: כלום קא עקרה איהי – אלא לקיומי לתנאי דידיה; אישתכח דאיהו קא עקר! אלא אמר רבינא: כי אמרינן מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל – כגון שארה כסותה ועונתה, דודאי קא עקר; אבל הכא – מי קאמר לה: לא סגיא דלא אכלה?! לא תיכול, ולא תיגרש. כיצד יעשה – יטלנו הימנה וכו׳: מאן תנא? אמר חזקיה: רבי שמעון בן אלעזר היא. דתניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: עד שיטלנו הימנה, ויחזור ויתננו לה, ויאמר לה: ״הי גיטיך״. רבי יוחנן אמר: אפילו תימא רבי – דילכון אמר: שאני הכא, הואיל וקנאתו ליפסל בו לכהונה. כתבו בתוכו: אמר רב ספרא: ״כתבו בתוכו״ תנן. פשיטא, ״כתבו בתוכו״ תנן! מהו דתימא הני מילי לאחר התורף, אבל לפני התורף – אפילו על פה נמי פסול, קא משמע לן. ורבא אמר: לא שנו אלא לאחר התורף, אבל לפני התורף – אפילו על פה נמי פסול. ואזדא רבא לטעמיה – דאמר להו רבא להנהו דכתבי גיטי: שתקו שתוקי לבעל, עד דכתביתו ליה לתורף דגיטא. תנו רבנן: כל התנאין פוסלין בגט, דברי רבי. וחכמים אומרים: כל שפוסל על פה פוסל בכתב, וכל שאינו פוסל על פה אינו פוסל בכתב – ״חוץ״, שפוסל על פה, פוסל בכתב; ״על מנת״, שאינו פוסל על פה, אינו פוסל בכתב. אמר רבי זירא: מחלוקת לפני התורף – דרבי סבר: גזרינן ״על מנת״ אטו ״חוץ״; ורבנן סברי: לא גזרינן ״על מנת״ אטו ״חוץ״. אבל לאחר התורף –
גיטין פד: