הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עב:מסכת גיטין72b
בעל פה - כגון גבי גט שכתב כהלכתו וכשמוסרו לה אומר זה גיטיך אם מתי הלכך לא דמי לשטר שכיון שכתב התנאי אצל הזמן בשטר איכא למימר דזמן מוכיח דמהיום קאמר אבל על פה דלמא כי מסריה ניהלה הדר ביה מזמן דשטרא ומסריה ניהלה ע"מ לאחר מיתה הואיל ולא אמר מהיום: אינו גט - דהא לא שוייה גט עד י"ב חדש והו"ל גט לאחר מיתה: בי דינא דשרו משחא - ר' יהודה נשיאה שהתיר שמנן של עובדי כוכבים במסכת ע"ז (דף לז.): אם מתי ושאני מת - איזה משתי לשונות הללו דלשון תנאי הם: שאמות - משמע לכשאמות יהא גט: צריכא למימר - הא בהדיא תנן לה במתני' מהיום אם מתי ה"ז גט: ור' יוסי - ואשמעינן רבא דבעל פה נמי אמרה ר' יוסי והלכתא כותיה: דמתני לה - לדרב הונא לעיל: ולדברי ר' יוסי - דאמר כי לא אמר מהיום כמאן דאמר מהיום דמי: חולצת - דזמן השטר הו"ל כמהיום וכי מסריה ניהליה ואמר זה גיטך לאחר מיתה מספקא לן אי תנאה הוא אי חזרה הוא: מדסיפא - כי אמר מהיום ולאחר מיתה תנא מתני' חולצת לרבנן מכלל דלאחר מיתה לר' יוסי נמי חולצת דהא לרבי יוסי כמהיום ולאחר מיתה דמי ור' יוסי ורבנן לא איפלוג אלא בהא לחודה דלר' יוסי בלאו מהיום כמהיום ולרבנן יש חילוק: כרבי ס"ל - דאמר לקמן גט הוא ופליג אדרבנן וקסבר תנאה הוא והואיל ואשכחן לרבי דפליג אימא ר' יוסי נמי פליג דהא שמעינן ליה דמיקל בתנאי: דקתני כזה גט - במילתיה דרבי: למעוטי דר' יוסי - היכא דלא אמר מהיום דכיון דקתני כזה משמע דכי האי גוונא הוא דמכשר אבל בלאו מהיום פסול: דקתני כזה גט - ר' יוסי גבי תנאי לקמן (גיטין עו:) ועל כרחיך למעוטי אתא ולא אשכחן דלמעטיה אי לאו הא דמהיום ולאחר מיתה ולאשמועינן דאע"ג דגבי מתנה כשר התם הוא דהכי קאמר ליה גופא מהיום ופירי לאחר מיתה אבל בגט כיון דלאו לשון תנאי הוא הויא ליה ספק תנאה ספק חזרה: רבי יוסי מאי היא - היכא קתני כזה גט: ר' יוסי אומר כזה גט - מדהוה ליה למימר אם לא באתי כתבו ותנו ואמר כתבו ותנו אם לא באתי ה"ק כתבו עכשיו ותנו אם לא באתי: והלך גרסינן: גיטו - דשכ"מ כמתנתו: מה מתנתו - אמרינן בב"ב (דף קנא:) אם עמד חוזר: אף גיטו אם עמד חוזר - ולא מיבעיא היכא דאמר אם מתי דהא לא מת אלא אפילו לא אמר אם מתי אלא יהב לה גט סתמא אם עמד חוזר דמסתמא אדעתא דמיתה יהב לה והא לא מת: אע"ג דלא אמר תנו - כדתנן בהאומר התקבל (לעיל גיטין סה:) רבי שמעון שזורי אומר אף המסוכן כיון דאמר כתבו אף על גב דלא אמר תנו אדעתא למיתב קאמר: הרי עמד - ובטל הגט מאליו: שניתק מחולי לחולי - ואין זו עמידה אלא אם כן בא לכלל רפואה שעה אחת: על משענתו - נשען על מקלו ולעולם חולה הוא והא דנקט הלך לאו משום דעמידה היא דתילף מינה אם עמד אינו חוזר אלא הא קמשמע לן טעמא דהלך הוא דבעי אומדנא אם מחמת חולי הראשון מת דאיכא למיחש הואיל והלך ניצל מאותו החולי ומת מחולי אחר והוא אמר מחולי זה:
אמר רבי יוסי בעל פה, אי לא אמר. ומי מספקא ליה?! והתנן: ״הרי זה גיטיך אם לא באתי מכאן ועד שנים עשר חדש״, ומת בתוך שנים עשר חדש – אינו גט. ותני עלה: רבותינו התירוה להינשא. ואמרינן: מאן רבותינו? אמר רב יהודה אמר שמואל: בי דינא דשרו מישחא; וסברי לה כרבי יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו. אלא מספקא ליה אי הלכה כרבי יוסי בעל פה, או אין הלכה. ומי מספקא ליה?! והאמר רבא: ״הרי זה גיטיך אם מתי״ ו״שאני מת״ – הרי זה גט. ״כשאמות״ ו״לאחר מיתה״ – אין זה גט. היכי דמי? אילימא דאמר לה ״מהיום״, ורבנן; צריכא למימר?! והתנן: ״מהיום אם מתי״ – הרי זה גט! ואלא לאו דלא אמר לה ״מהיום״, ורבי יוסי? שמע מינה הלכה כרבי יוסי! לרבא פשיטא ליה, לרב הונא מספקא ליה. ואיבעית אימא: לעולם דאמר לה ״מהיום״ – ורבנן, והני לישני איצטריכי ליה: ״שאני מת״ – כ״אם מתי״ דמי; ״כשאמות״ – כ״לאחר מיתה״ דמי. ואיכא דמתני לה אסיפא: ״זה גיטיך לאחר מיתה״ – לא אמר כלום. אמר רב הונא: ולדברי רבי יוסי, חולצת. פשיטא, מדסיפא – לרבנן חולצת, רישא נמי – לרבי יוסי חולצת! מהו דתימא, רבי יוסי בהא כרבי סבירא ליה – דאמר: גיטא מעליא הוי, וחליצה נמי לא תיבעי; קא משמע לן דלא רבי סבר לה כרבי יוסי, ולא רבי יוסי סבר לה כרבי. רבי לא סבר לה כרבי יוסי – דקתני: ״כזה – גט״, למעוטי דרבי יוסי; ורבי יוסי לא סבר לה כרבי – דקתני: ״כזה – גט״, למעוטי דרבי. רבי מאי היא? דתניא: ״מהיום ולאחר מיתה״ – גט ואינו גט, דברי חכמים; רבי אומר: כזה – גט. רבי יוסי מאי היא? דתנן: ״כתבו ותנו גט לאשתי, אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חדש״, כתבוהו בתוך שנים עשר חדש ונתנוהו לאחר שנים עשר חדש – אינו גט; רבי יוסי אומר: כזה – גט. ״זה גיטיך מהיום, אם מתי מחולי זה״, ועמד והלך בשוק כו׳. אמר רב הונא: גיטו כמתנתו; מה מתנתו, אם עמד – חוזר; אף גיטו, אם עמד – חוזר. ומה גיטו – אף על גב דלא פריש, כיון דאמר ״כתובו״ – אף על גב דלא אמר ״תנו״; אף מתנתו, כיון דאמר ״תנו״ – אף על גב דלא קנו מיניה. תנן: ״זה גיטיך מהיום, אם מתי מחולי זה״, ועמד והלך בשוק, וחלה ומת; אומדים אותו – אם מחמת חולי הראשון מת, הרי זה גט; אם לאו, אינו גט. ואי אמרת ״אם עמד – חוזר״, למה לי אומדנא? הרי עמד! אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא: שניתק מחולי לחולי. והא ״עמד״ קתני! עמד מחולי זה, ונפל לחולי אחר. והא ״הלך בשוק״ קתני! הלך על משענתו;
גיטין עב: