הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סו.מסכת גיטין66a
דרא רבי אבינא לסילתיה - יטעון רבי אבינא סלו על כתיפו למזונותיו להוצאת הדרך וילך לו אצל רב הונא רבו כי על פיו ושמועותיו יזכה במתנה בלא קנין: דאמר ר"ה - בפרק מי שאחזו (לקמן גיטין דף עב:): גיטו - דשכיב מרע: כמתנתו כו' - ומינה ילפינן אנן נמי דמה גיטו אע"ג דלא פריש תנו נותנין כדתנן במתניתין ביוצא בקולר ובמסוכן אף מתנתו כו': לאחר מיתה מי איכא - לאחר שמת מי מגרשה ובשעת מיתה הוזקקה ליבם ולהא מילתא היכי נדמינהו: אלא ר' אבא - לאו הכי אתקיף אלא הא קשיא ליה אדר' זירא דאמר קנה רבי אבינא להא מתנה דגניבא: במקצת - ששייר לעצמו שלא נתן כל נכסיו ובעי קנין דהכי קיי"ל בב"ב בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קנא:) דכיון ששייר לגרמיה מידי אינו כמצוה מחמת מיתה הואיל וחס על פרנסת עצמו והרי היא כמתנת בריא: ופרכינן - מכלל דרב הונא סבר דלא בעי קנין: דמצוה מחמת מיתה הוא - שהיה יודע שהיוצא בקולר אינו חוזר: הכי קשיא ליה - היכי נקני: חמרא לא אמר - הבו ליה חמרא בארבע מאה זוזי: דמי חמרא לא קאמר - הבו ליה ארבע מאה זוזי מדמי חמרא דנימא לזבוני חמרא ומיתב ליה: מחמרא קאמר - זוזי מחמרא קאמר דניתבו ליה וכי עושין מעות מיין: כדי לייפות את כחו - לכך לא פירש לא זו ולא זו כדי לייפות את כחו שיהא לו כל היין שלו אחריות שאם אמר תנו לו יין אם החמיץ מן היין מאה חביות היו היורשין אומרים לו שלך החמיץ ואי אמר דמי חמרא ומכרו ממנו קצת ואבדו המעות אומרים לו אבדו מעותיך הלכך אמר מחמרא דמשמע יין ודמיו שהכל אחריות לו: מתני' כל השומע קולו - ופירש שמו ושם עירו: גמ' אידמויי אידמו - פעמים שעושין עצמם בדמות אדם: בבואה - צל: צרה היא - שמתכוונת היא לקלקלה שתנשא בגט זה ותאסר על בעלה: בשעת הסכנה - כגון זה שמסוכן למות ואם לא עכשיו אימתי: שאין מכירין - אם זהו שפירש שמו: מתני' רצה לשחק בה - הואיל ולא אמר תנו: אם מעצמו נפל הרי זה גט - דדעתו מתחילה היתה לכך וסופו הוכיח והוה ליה כמפרש ומסוכן: גמ' מעשה לסתור - רישא תנא לא אמר כלום ואח"כ נתן חילוק בין מעצמו נפל ובין דחתו הרוח: מי משוי איניש ברא שליח במקום אבא - דלא מקפיד בהי מינייהו ומעיקרא להאי ברא נמי שווייה שליח ועכשיו שמת האב יתנו לה הבן הזה וחבירו שהרי הלך הבעל למדינת הים: מתני' אמר לשנים תנו גט לאשתי - אע"ג דלא אמר כתבו ותנו הרי אלו יחתמו בעצמן ולא יאמרו לעדים אחרים לחתום דלאו בית דין מנינהו לצוות על אחרים אלא עדים שווינהו ובגמרא מפרש על כתב הגט אם יכולין לצוות לסופר אחר לכתוב או הם עצמם צריכין לכותבו:
רבי אבינא לסילתיה, ואזל לגבי דרב הונא רביה – דאמר רב הונא: גיטו כמתנתו, מה מתנתו, אם עמד – חוזר, אף גיטו, אם עמד – חוזר. ומה גיטו, אף על גב דלא פריש, כיון דאמר ״כתבו״ – אף על גב דלא אמר ״תנו״; אף מתנתו, כיון דאמר ״תנו״ – אף על גב דלא קנו מיניה. מתקיף לה רבי אבא: אי – מה מתנה ישנה לאחר מיתה, אף גט ישנו לאחר מיתה?! הכי השתא?! בשלמא מתנה – איתה לאחר מיתה, אלא גט – לאחר מיתה מי איכא?! אלא רבי אבא, הכי קא קשיא ליה: מתנת שכיב מרע במקצת היא, ומתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין! מכלל דרב הונא סבר לא בעיא קנין?! והא קיימא לן דבעיא קנין! שאני הכא דמצוה מחמת מיתה הוא. מכלל דרבי אבא סבר: מצוה מחמת מיתה בעיא קנין?! והא קיימא לן דלא בעי קנין! אלא רבי אבא, הכי קא קשיא ליה: ״חמרא״ – לא קאמר, ״דמי חמרא״ – לא קאמר, ״מחמרא״ קאמר! ואידך, ״מחמרא״ – כדי לייפות את כחו. שלחו מתם: ״מחמרא״ – כדי לייפות את כחו. מתני׳ מי שהיה מושלך לבור, ואמר: כל השומע את קולו יכתוב גט לאשתו, הרי אלו יכתבו ויתנו. גמ׳ וליחוש שמא שד הוא! אמר רב יהודה: כשראו לו דמות אדם. אינהו נמי אידמויי אידמו! דחזו ליה בבואה. אינהו נמי אית להו בבואה! דחזו ליה בבואה דבבואה. ודלמא אינהו נמי אית להו? אמר רבי חנינא: לימדני יונתן בני: בבואה אית להו, בבואה דבבואה לית להו. ודלמא צרה היא! תנא דבי רבי ישמעאל: בשעת הסכנה, כותבין ונותנין אף על פי שאין מכירין. מתני׳ הבריא שאמר: ״כתבו גט לאשתי״ – רצה לשחק בה. מעשה בבריא אחד שאמר: ״כתבו גט לאשתי״, ועלה לראש הגג ונפל ומת; אמר רבן שמעון בן גמליאל: אם מעצמו נפל, הרי זה גט, אם הרוח דחתו – אינו גט. גמ׳ מעשה לסתור?! חסורי מיחסרא, והכי קתני: אם הוכיח סופו על תחילתו – הרי זה גט; ומעשה נמי בבריא שאמר: ״כתבו גט לאשתי״, ועלה לראש הגג ונפל ומת, ואמר רבן שמעון בן גמליאל: אם מעצמו נפל – הרי זה גט, אם הרוח דחתו – אינו גט. ההוא גברא דעל לבי כנישתא, אשכח מקרי ינוקא ובריה דיתבי, ויתיב איניש אחרינא גבייהו, אמר להו: בי תרי מינייכו נכתבו גיטא לדביתהו. לסוף שכיב מקרי ינוקא, מי משוו אינשי ברא שליחא במקום אבא, או לא? רב נחמן אמר: לא משוו אינשי ברא שליחא במקום אבא; ורב פפי אמר: משוו אינשי ברא שליחא במקום אבא. אמר רבא, הילכתא: משוו אינשי ברא שליחא במקום אבא. מתני׳ אמר לשנים: ״תנו גט לאשתי״,
גיטין סו.