הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פב.מסכת גיטין82a
דקא מדלג ותני חד חד - שהולך ומחסר העדים מן הקשרים אחד אחד בכל דילוג ודילוג שמנה במשנתנו לא דילג אלא אחד במנין הקשרים: שמע מינה האי קרוב חתים - בין בתחילה קודם לכשרים בין באמצעו בין בסופו: מדלא קבע ליה מקום - לקרחה במתני': ושמע מינה - מדלא קבע מקום שמע מינה דכל גיטין ושטרות מקושרים היוצאין בבית דין להעיד על חתימת העדים לקיימו: מכל תלתא - סהדי דחתימי ביה שיכירו עדי השוק את חתימתן מקיימינן ליה לגיטא ואפילו הן מפוזרין כגון אם יש בו י' עדים ועדי השוק מכירין את כתב הראשון והשלישי והחמישי ולא בעינן שיכירו אותן שלשה רצופין: דאי ס"ד בעינן רצופין - אמאי לא הוכשרו בו אלא השלמת קרוב אחד ומשום דלמא אתי לקיומיה בשני קרובים וחד כשר כדאמרינן לעיל: ליקבע ליה מקום - להשלמת קרובים: או בתחילה - קודם לשנים הכשרים בכל שלשה ושלשה החתומין בו: או באמצע - כל ג' וג' חתומין יכשיר קרוב אחד כגון כשר וקרוב וכשר וחוזר וחותם כשר וקרוב וכשר וכן לעולם: או בסוף - כל ג' וג' יקבע מקומו: ולכשר ביה - קרובים טובא וליכא למיחש דלמא אתי לקיומיה בשני קרובים וחד כשר דהא לא משכחת שני קרובין בכל ג' רצופין שבו שאין לך בו שנים קרובים שלא יהא הפסק ב' כשרים ביניהם אלא מדלא אשכח תקנתא להשלמת שני קרובים בקביעות מקום שמע מינה לא בעינן רצופין הלכך חיישינן דלמא מקיים ליה בקרובין מפוזרין: כי אתו לקמיה דר' אמי - גט מקושר שלא הזמין לו עדים למנין קשריו והסופר והעדים בפנינו ועדיין לא נמסר לה: א"ל כו' - כבן ננס: כן הוא עיקרה של סוגיא זו ולא שמעתיה כן אלא כביאורה בקונטרס מורי הזקן: מתני' המגרש. ואמר לה - בשעת מסירה: גמ' על מנת הוא - על מנת שלא תנשאי לפלוני: אבל בעל מנת מודו - רבנן דבגט לא שייר שהתירה במסירת הגט לכל אדם אלא שהתנה עמה על מנת שלא תנשאי לזה ואין זה אלא כתנאי בעלמא: אלא של עובדי כוכבים - דכתיב אחוזתכם:
מדלג ותני חד חד; שמע מינה. אמר אביי: שמע מינה, האי קרוב חתים אי בעי – בין בתחילה, בין באמצע, בין בסוף. ממאי – מדלא קבע ליה מקום. ושמע מינה: מכל תלתא מקיימינן, ולא בעינן רצופין. דאי סלקא דעתך בעינן רצופין, לקבע ליה מקום להאי קרוב – בתחילה או באמצע או בסוף; ולכשר ביה טובא. כי אתו לקמיה דרבי אמי, אמר ליה: צא והשלים עליו עבד מן השוק. הדרן עלך הזורק המגרש את אשתו, ואמר לה: ״הרי את מותרת לכל אדם, אלא לפלוני״. רבי אליעזר מתיר, וחכמים אוסרים. כיצד יעשה? יטלנו הימנה ויחזור ויתננו לה, ויאמר לה: ״הרי את מותרת לכל אדם״. כתבו בתוכו, אף על פי שחזר ומחקו – פסול. גמ׳ איבעיא להו: האי ״אלא״ – ״חוץ״ הוא, או ״על מנת״ הוא? ״חוץ״ הוא – וב״חוץ״ הוא דפליגי רבנן עליה דרבי אליעזר, דהא שייר לה בגט; אבל ב״על מנת״ – מודו ליה, מידי דהוה אכל תנאי דעלמא; או דלמא ״על מנת״ הוא – וב״על מנת״ הוא דפליג רבי אליעזר אדרבנן; אבל ב״חוץ״ מודה – דהא שייר לה בגט. אמר רבינא, תא שמע: כל הבתים מטמאין בנגעים, אלא של גוים. אי אמרת בשלמא ״חוץ״ הוא – שפיר; אלא אי אמרת ״על מנת״ הוא – על מנת דלא מיטמו בתי גוים הוא דמיטמו בתי ישראל, הא מיטמו בתי גוים – לא מטמאי בתי ישראל?! ועוד, בתי גוים מי מטמאי?! והתניא: ״ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם״ – ארץ אחוזתכם מטמאה בנגעים, ואין בתי גוים מטמאין בנגעים! אלא שמע מינה ״חוץ״ הוא; שמע מינה. מתניתין דלא כי האי תנא – דתניא, אמר רבי יוסי ברבי יהודה: לא נחלקו רבי אליעזר וחכמים על המגרש את אשתו, ואמר לה: ״הרי את מותרת לכל אדם, חוץ מפלוני״ – שאינה מגורשת. על מה נחלקו? על המגרש אשתו, ואמר לה: ״הרי את מותרת לכל אדם, על מנת שלא תנשאי לפלוני״ –
גיטין פב.