הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סא.מסכת גיטין61a
כ"ע לא פליגי - דכיון דיש להם תוך קנה לו כליו והוי גזל גמור: לחי - חכה איי"ם בלע"ז: קוקרי - שאר מצודות ומכשולים שנותנים חוט ארוך בנהר וחורזין בו מחטים על פני כולה: מדבריהם - אפי' לר' יוסי לאו גזל דאורייתא הוא: נפקא מינה - מדר' יוסי: להוציאו בדיינים - דלרבנן לא נפיק בדיינים ומיהו לר' יוסי גזל מעליא לא הוי ליפסל לעדות ולעבור עליו בלאו: אם ליקט ונתן - על גבי קרקע ביד הואיל ומטו לידיה גזל גמור הוא: אופיי - מקלות: רבי יאשיה - מן הוצל הוה: מאתריה דר' יאשיה אתה - לפיכך אתה בקי בדינין לפי שהוא דורש לרבים ומודיען: עם מתי ישראל - לא בקברי ישראל אלא מתעסקין בהם אם מצאום הרוגים עם ישראל: מתני' על השביעית - לשמור פירות שביעית ולהצניעם מן הביעור ואילך: לא תבור ולא תטחון עמה - לסייעה מפני שאסור לסייע בידים ידי עוברי עבירה בשעת העבירה: ובוררת וטוחנת כו' - בגמרא פריך אמאי הרי חשודה על המעשרות: בזמן שהיא טמאה כו' - לא גרסינן ובברייתא גרסינן לה בגמ': אבל משתטיל את המים לא תגע - לפי שמשגלגלה הוטבלה לחלה וקא מיטמאה מחמת כלים טמאים וזו מסייעתה לגלגל ואסור לגרום טומאה לחלה: וכולן לא אמרו - שהתירו להשאילם כלים ולסייעם בלא שעת עבירה עצמה אלא מפני דרכי שלום: ומחזיקין ידי נכרים - הכא משמע מסייעין ממש: ושואלין בשלומם - כל הימים ואע"פ שמטיל על הנכרי שם שמים שהשלום שמו של הקב"ה: גמ' מאי שנא רישא - דקתני לא תבור שמסייעת ידי עוברי עבירה שביעית: ומאי שנא סיפא - דקתני ובוררת וטוחנת והלא מסייעת ידי עוברי עבירה טבל: רוב עמי הארץ מעשרין הן - הלכך חששא דרבנן בעלמא היא ומפני דרכי שלום מותר לסייען אבל חשודה על השביעית משמע דמוחזק לן בה שחשודה: רבא אמר - לעולם כמחצה על מחצה (דמי) מספקינן להו ואסור לסייען הואיל ועבירה דאורייתא היא ומתני' במוחזק לעשר קאמר ועם הארץ דר"מ הוא שחשוד לאכול פירות בטומאה והך טומאה וטהרה דחולין דרבנן היא דתורה לא הזהירה לאכול בטהרה אלא תרומה וקדשים בלבד הלכך לאו איסורא דאורייתא היא ומפני דרכי שלום מותר לסייען: והא מדקתני סיפא כו' - ס"ל להאי דפריך דטעם דמשתטיל את המים אסור משום דהוכשרו עכשיו הוא ועד עכשיו לא הוכשרו: מכלל דרישא לאו בטומאה וטהרה - שיהא שום נדנוד עבירה דטומאה דהא לא הוכשרו ואי בנאמן על המעשרות קמיירי אמאי קתני וכולן לא אמרו אלא מפני דרכי שלום: רישא וסיפא בטומאה וטהרה - ובפירות מוכשרין ורישא כל זמן שלא גילגלה אינה אלא טומאת חולין דרבנן ולא גזור בה משום מסייע במקום דרכי שלום ובלבד שלא תאכל: וסיפא בטומאת חלה - דאורייתא שאסור לטמאה ביד דכתיב (במדבר י״ח:ד׳) את משמרת תרומותי עביד לה שימור:
עלמא לא פליגי, כי פליגי – בלחי וקוקרי. מציאת חרש, שוטה וכו׳ רבי יוסי אומר: גזל גמור: אמר רב חסדא: גזל גמור מדבריהם. למאי נפקא מינה? להוציאו בדיינין. עני המנקף בראש הזית, מה שתחתיו וכו׳: תנא: אם ליקט ונתן ביד – הרי זה גזל גמור. רב כהנא הוה קאזיל להוצל, חזייה לההוא גברא דהוה שדי אופיי וקא נתרן תמרי, אזל קא מנקיט ואכיל. אמר ליה: חזי מר דבידאי שדיתינהו. אמר ליה: מאתריה דרבי יאשיה אתה. קרי עליה: ״וצדיק יסוד עולם״. אין ממחין ביד עניי גוים בלקט בשכחה ובפאה, מפני דרכי שלום: תנו רבנן: מפרנסים עניי גוים עם עניי ישראל, ומבקרין חולי גוים עם חולי ישראל, וקוברין מתי גוים עם מתי ישראל, מפני דרכי שלום. מתני׳ משאלת אשה לחבירתה החשודה על השביעית – נפה, וכברה, וריחים, ותנור. אבל לא תבור ולא תטחן עמה. אשת חבר משאלת לאשת עם הארץ – נפה וכברה; ובוררת, וטוחנת, ומרקדת עמה; אבל משתטיל את המים – לא תגע עמה, לפי שאין מחזיקין ידי עוברי עבירה. וכולן לא אמרו, אלא מפני דרכי שלום. ומחזיקין ידי גוים בשביעית – אבל לא ידי ישראל; ושואלין בשלומן, מפני דרכי שלום. גמ׳ מאי שנא רישא, ומאי שנא סיפא? אמר אביי: רוב עמי הארץ מעשרין הן. רבא אמר: הכא בעם הארץ דרבי מאיר, וטומאה וטהרה דרבנן – דתניא: איזהו עם הארץ? כל שאינו אוכל חוליו בטהרה, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: כל שאינו מעשר פירותיו. והא מדקתני סיפא: משתטיל את המים לא תגע עמה; מכלל דרישא, לאו בטומאה וטהרה עסקינן! רישא וסיפא בטומאה וטהרה; ורישא – בטומאת חולין, וסיפא – בטומאת חלה. ורמינהו:
גיטין סא.