הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עט:מסכת גיטין79b
והא דאמר רב יהודה לא יעמוד אדם על גגו ויקלוט מי גשמים - הצפין על גגו של חבירו דהוי מוציא מרשות לרשות אם לא עירבו שאע"פ שאינם דרים על הגגות שייך נמי בהו איסור חילוק רשות: הני מילי - דחלוקת רשויות גגין כרשויות בתים לענין שבת: אבל בגיטין - היו לו שני גגין סמוכין זה לזה והשאילה מקום בזה לקבל את גיטה וקיבלתו בזה לא אמרינן הכא רשויות חלוקות דהא דאמרן לעיל תרי מקומות לא מושלי אינשי משום קפידא הוא יש משאיל חצרו ומקפיד על ביתו אבל כולי האי גגין סמוכין ואין תשמיש רגיל בהן לא קפדי אינשי: במחיצות החיצונה קא מינטרה - רגילה להשתמר הלכך משועבדות הן לה וקנו לה: דהא לא נח - ואין מחיצות כלי עשוין לאוירן לשמור דאין כלי עשוי אלא להניח בתוכו: ה"ג וכי נח מאי הוי כו': שאין לה שוליים - פונ"ץ דפנימית מונחת ע"ג קרקע: גיטה קודם לבנה - שמא ישהה את הגט שנתים ושלש בין כתיבה לנתינה ויהיו לה בנים ממנו בתוך הזמן ואחר כך יגרשנה בו ולימים כשישתכח הדבר יראו זמן הגט קודם ללידת הבן ויהו סבורין שניתן לה משעת כתיבה ויאמרו מן הפנויה נולד משגרשה והוי פגם: אם נתגרשה - בגט ישן והלך בעלה למדה"י תינשא לכתחלה: מתני' כתב לשם מלכות שאינה הוגנת - מי שהיה בבבל וכתב בשנת כך וכך למלכות אחרת ובגמרא מפרש אמאי קרי לה שאינה הוגנת או שכתב לשם מדי כו' לפי שצריך לכתוב לשם מלכות שנכתב בה כדמפרש בגמ': או שכתבה לבנין הבית או לחורבנו פסול - מפני שלא כתב לשם המלכות: תצא מזה ומזה - אם ניסת בגט זה תצא מן הראשון ומן השני וצריכה גט שני מן הראשון וגט מן השני ואע"פ שקדושי שני לא הוו קדושין וביבמות (פח:) מפ' טעמא גזרה שמא יאמרו גירש ראשון גט גמור ונשא שני ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט: ולא פירות - דין פירות שתקנו לה לאשה פירקונה משביה תחת פירות ועל אלו אין לה כלום: ולא בלאות - הקיימים מבגדים שהכניסה לו וקנסא הוא דקנסוה כדמפ' ביבמות (צא:) דאיבעי לה אקרויה לגיטא: והולד ממזר מזה ומזה - אם החזירה הראשון וילדה לו בן הוי ממזר מדרבנן וביבמות (פט:) אמרינן דאסור בממזרת הואיל וכשר מן התורה: מטמאין לה - אם כהנים הם: נפסלת מן הכהונה - דזונה היא דסתם זונה היינו אשת איש שמזנה תחת בעלה לאחרים דהיינו נפקת ברא:
דאמר רב יהודה אמר שמואל: לא יעמוד אדם בגג זה ויקלוט מי גשמים מגגו של חבירו, שכשם שדיורין חלוקין מלמטה, כך דיורין חלוקין מלמעלה – הני מילי לענין שבת, אבל לענין גט – משום קפידא הוא, וכולי האי לא קפדי אינשי. אמר אביי: שתי חצרות זו לפנים מזו, פנימית שלה וחיצונה שלו, ומחיצות החיצונות עודפות על הפנימיות; וזרקו לה; כיון שהגיע לאויר מחיצות החיצונה – הרי זו מגורשת. מאי טעמא? פנימית גופה – במחיצות החיצונה קא מינטרה. מה שאין כן בקופות – שתי קופות זו בתוך זו, פנימית שלה וחיצונה שלו; וזרקו לה; אפילו הגיע לאויר פנימית – אינה מגורשת. מאי טעמא? דהא לא נח. וכי נח מאי הוי? כליו של לוקח ברשות מוכר הוא! הכא במאי עסקינן – בקופה שאין לה שוליים. מתני׳ בית שמאי אומרים: פוטר אדם אשתו בגט ישן. ובית הלל אוסרין. ואיזהו גט ישן – כל שנתייחד עמה מאחר שכתבו לה. גמ׳ במאי קמיפלגי? בית שמאי סברי: לא אמרינן גזרה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה; ובית הלל סברי: אמרינן גזרה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה. אמר רבי אבא אמר שמואל: אם נישאת, לא תצא. ואיכא דאמרי, אמר רבי אבא אמר שמואל: אם נתגרשה, תינשא לכתחלה. מתני׳ כתב לשום מלכות שאינה הוגנת; לשום מלכות מדי; לשום מלכות יון; לבנין הבית; לחורבן הבית; היה במזרח וכתב במערב; במערב וכתב במזרח – תצא מזה ומזה, וצריכה גט מזה ומזה. ואין לה לא כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות – לא על זה, ולא על זה. אם נטלה מזה ומזה – תחזיר. והולד ממזר מזה ומזה. ולא זה וזה מטמאין לה, ולא זה וזה זכאין – לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה. היתה בת ישראל – נפסלת מן הכהונה.
גיטין עט: