הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סד:מסכת גיטין64b
לחומרא - כי הא דרבי יצחק: מתני' היא ואביה - או היא או אביה היא יש לה יד דהא גדולה היא ואביה נמי זכאי לקבלו ומ"מ יד דידה כדקיימא קיימא דהא גדולה היא ואם היתה יתומה היא מהוה את עצמה והיא מקבלת את גיטה והשתא נמי לא שנא: גמ' יד דידה לאו כלום היא - דלגמרי אוקמה רחמנא ברשותיה כל ימי נערות אלא א"כ ניסת: אינה מתגרשת - דכתיב ושלחה מביתו מי שמשלחה ואינה חוזרת יצתה זו שמשלחה וחוזרת הכי דרשינן לה ביבמות בפרק חרש שנשא (יבמות דף קיג:) הלכך אפילו בקבלת אביה אינה מתגרשת: כל שמשמרת דבר אחר מחמת גיטה - שאם אבדה גיטה משמרת דבר אחר שאינו דומה לו וסבורה שהוא גיטה: הא שוטה בעלמא היא - ואין לך משלחת וחוזרת יותר ממנה דמדלא קתני שמשמרת שטר אחר מכלל דלאו שטר הוא אלא מידי דלא דמי ליה: [צרור וזורקו] - קטן שנותנין לו צרור וזורקו וכשנותנין לו אגוז נוטלו: זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים - אם זיכה אדם לחברו דבר ע"י אותו קטן שמסר בידו החפץ ואמר זכה בחפץ זה לפלוני לא זכה ואם בא הנותן לחזור חוזר: חפץ ומחזירו לאחר שעה - כשתובעין אותו ממנו: זוכה אף לאחרים - ומדרבנן: דא ודא - שתי תקנות אלו דינן שוה: מאי אחת היא - שניהם לזכות או שניהם שלא לזכות: וורדאן - מאנשי וורדניא מקום: משתתפים במבוי - להיות כל החצרות מוציאין לתוכו ויטלטלו בכולן: את החבית - שהיין בתוכה לשיתוף דסתם שיתוף ביין: מאי בעיא גביה - הרי היא יוצאת בסימנין: שיתופי מבואות דרבנן - דמדאורייתא אין אסור להכניס ולהוציא אלא מרשות היחיד לרשות הרבים: אשתיק וורדאן - נאלם שלא השיב תשובה על תירוץ זה:
מילי לחומרא, אבל לקולא לא. וליהמנה לדידה, מדרב המנונא – דאמר רב המנונא, האשה שאמרה לבעלה: ״גירשתני״ – נאמנת, חזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה! הני מילי היכא דליכא דקא מסייע לה, אבל היכא דמסייע לה – מעיזה ומעיזה. מתני׳ נערה המאורסה, היא ואביה מקבלין את גיטה. אמר רבי יהודה: אין שתי ידים זוכות כאחת, אלא אביה מקבל את גיטה בלבד. וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה, אינה יכולה להתגרש. גמ׳ במאי קמיפלגי? רבנן סברי: ידא יתירתא זכי לה רחמנא, ורבי יהודה סבר: במקום אביה – יד דילה לאו כלום היא. וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה. תנו רבנן: קטנה היודעת לשמור את גיטה – מתגרשת, ושאינה יודעת לשמור את גיטה – אינה מתגרשת. ואיזו היא קטנה יודעת לשמור את גיטה? כל שמשמרת גיטה ודבר אחר. מאי קאמר? אמר רבי יוחנן, הכי קאמר: כל שמשמרת דבר אחר מחמת גיטה. מתקיף לה רב הונא בר מנוח: הא שוטה בעלמא היא! אלא אמר רב הונא בר מנוח משמיה דרב אחא בריה דרב איקא: כל שמבחנת בין גיטה לדבר אחר. אמר רב יהודה אמר רבי אסי: צרור וזורקו, אגוז ונוטלו – זוכה לעצמו, ואין זוכה לאחרים. חפץ – ומחזירו לאחר שעה, זוכה בין לעצמו ובין לאחרים. כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי: דא ודא אחת היא. מאי ״דא ודא אחת היא״? אמר רב חסדא: אחד זה ואחד זה – זוכה לעצמו, ואין זוכה לאחרים. מתיב רב חיננא וורדאן: כיצד משתתפין במבוי? מניח את החבית, ואומר: ״הרי זו לכל בני המבוי״, ומזכה להם על ידי בנו ובתו הגדולים, ועל ידי עבדו ושפחתו העברים. האי שפחה – היכי דמי? אי דאתיא שתי שערות, מאי בעיא גביה? אלא לאו דלא אתיא שתי שערות, וקתני זוכה לאחרים? שאני שיתופי מבואות – דרבנן. אמר רב חסדא: אישתיק וורדאן. מאי הוה ליה למימר? כל דתקון רבנן –
גיטין סד: