הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עג:מסכת גיטין73b
כאשת איש - והבא עליה במזיד בחנק ובשוגג בחטאת ואע"ג דמת מאותו חולי לפי שלא גירשה אלא סמוך למיתה ובגמ' מוקי לה באומר לה במסירת הגט הרי זה גיטך והתגרשי בו מעת שאני בעולם אם מתי הלכך רבי יהודה סבר סמוך למיתה הוא דהוי גט ומקמי הכי אשת איש היא ורבי יוסי סבר מכי יהב לה גיטא כל שעתא מספקא לן במעת שאני בעולם הלכך ספיקא היא והבא עליה באשם תלוי: גמ' בדבר אחר - בתשמיש: וחוששין משום זנות - שמא בא עליה ולקמן פריך מאי קאמר: ואין חוששין - שמא בעל לשם קידושין להצריכה גט שני: מאי קאמר - קתני אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר והדר תני וחוששין משום זנות: חוששין משום קידושין - וצריכה גט שני משום קדושין ואין כאן טעם גט ישן שכבר מסרו לה קודם לכן אלא טעם קידושין הללו מצריכין אותה גט: נתן לה כספים - אחר בעילה: חוששין משום זנות - כלומר תולין ביאה זו בזנות: ואין חוששין לקדושין - להצריכה גט דאי לשם קדושין בעל לא הוה יהיב לה אתנן והאי חוששין דזנות לאו דווקא דמאי חששא איכא אי משום כהונה הא גרושה היא ונפסלה ואי לתרומה בת כהן לא מיפסלא אלא בביאת עבירה כגון כותי חלל נתין וממזר והנך דמפרשי ביבמות ובקדושין אלא איידי דנקט אין חוששין בסיפא נקט לשון חוששין ברישא: אף בזו - שנתן לה כספים חוששין משום קידושין דלמא הני כספים לאו אתנן נינהו אלא מתנה: כמאן אזלא הא - דאוקי רבי יוחנן בהזורק מחלוקת ב"ש וב"ה במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדקי דמצרכי לה ב"ה גט שני בשראוה שנבעלה אבל לא ראוה לא חיישינן: כמאן כדברי הכל - דבין לת"ק בין לר' יוסי אמרינן היכא דלא ראוה לא חיישינן והיכא דראוה חיישינן אי לאו משום כספים: מידי כספים קתני - אי אתנייה לתנא כספים לא הוה טעי בגירסא למינשייה לגמרי: אף חוששין - לקמיה פריך מאי אף: כמאן אזלא הא - דאוקי ר' יוחנן אליבא דב"ה דהיכא דראוה צריכה גט: כרבי יוסי בר' יהודה - דאילו לת"ק לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה דלא שביק ב"ה וסתים כב"ש אבל רבי יוסי סבר לה כרבי יוחנן ולא כמאן דמוקי פלוגתייהו אף בשלא ראוה שנבעלה דהא הכא כי לא ראוה כולהו מודו דלא חיישינן: מאי אף - דהא חששא דזנות לאו דווקא חששא אלא קולא היא לומר תולין אותה בזנות ואין חוששין לקידושין ור' יוסי הוה ליה למימר חוששין לקידושין ואין תולין להקל בזנות: אף לא ראוה כו' - דכיון שראוה שנתיחדה עדי היחוד הן הן עדי ביאה דכיון דגייסי אהדדי חוששין לביאה: דלא כחד - דאי לת"ק אפי' ראוה נמי האמר תולין בזנות ואינה צריכה גט ואי לרבי יוסי כי לא ראוה נמי קאמר חוששין וסבירא ליה כמאן דמוקי התם פלוגתייהו בשלא ראוה וקמצרכי לה ב"ה גט: תנא ובלבד שימות - אבל אי לא מת איגלאי מלתא דלאו גיטא הוא וחייב חטאת: ופרכינן בין לר' יוסי דמשוי לה אשת איש ספק בין לרבי יהודה דמשוי לה אשת איש ודאי ולכי מיית היכי הוי גיטא הא לדידהו לא הוי גט למפרע משעת מסירה אם כן לא הוי גט עד לאחר מיתה: ומשני אמר רבה - מתני' לאו באומר מהיום אם מתי דההיא ודאי לכי מיית איגלאי מילתא דהוי גט משעת נתינה והבא עליה פטור אלא באומר מעת שאני בעולם להוי גט הלכך לרבי יהודה סמוך למיתה חייל גיטא ומעיקרא אשת איש היא ורבי יוסי סבר משעת נתינה מספקא לן דלמא זו היא שעה הסמוכה למיתה והוי גט ספק ואע"ג דחיי טפי אין ברירה: שבינתים - בין נתינה למיתה:
איש לכל דבריה. רבי יוסי אומר: מגורשת ואינה מגורשת. גמ׳ תנו רבנן: ראוה שנתייחדה עמו באפילה, או שישנה עמו תחת מרגלות המטה – אין חוששין שמא נתעסקו בדבר אחר; וחוששין משום זנות ואין חוששין משום קדושין. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף חוששין משום קידושין. מאי קאמר? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, הכי קאמר: ראוה שנבעלה – חוששין משום קידושין. נתן לה כספים – חוששין משום זנות, דאמרינן: באתננה נתן לה; ואין חוששין משום קידושין. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף בזו חוששין משום קידושין. כמאן אזלא הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מחלוקת – כשראוה שנבעלה, אבל לא ראוה שנבעלה – דברי הכל אין צריכה הימנו גט שני? כמאן – כדברי הכל. מתקיף לה אביי: מידי כספים קתני?! אלא אמר אביי, הכי קאמר: ראוה שנבעלה – חוששין משום זנות, ואין חוששין משום קידושין. רבי יוסי ברבי יהודה אומר: אף חוששין משום קידושין. כמאן אזלא הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מחלוקת – כשראוה שנבעלה, אבל לא ראוה שנבעלה – דברי הכל אין צריכה הימנו גט שני? כמאן – כרבי יוסי ברבי יהודה. מתקיף לה רבא: אם כן, מאי ״אף״? אלא אמר רבא: הכי קאמר, רבי יוסי בר רבי יהודה אומר: אף לא ראוה שנבעלה – חוששין משום קידושין. כמאן אזלא הא דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מחלוקת – כשראוה שנבעלה, אבל לא ראוה שנבעלה – דברי הכל אינה צריכה הימנו גט? כמאן – דלא כחד. מה היא באותן הימים? רבי יהודה אומר: כאשת איש לכל דבריה, רבי יוסי אומר: מגורשת ואינה מגורשת: תנא: ובלבד שימות. ולכי מיית הוי גיטא?! והא קיימא לן דאין גט לאחר מיתה! אמר רבה: באומר ״מעת שאני בעולם״. תנו רבנן: ימים שבינתים – בעלה זכאי במציאתה, ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה; ויורשה,
גיטין עג: