הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עט.מסכת גיטין79a
גמ' והא לא מינטר - אויר הגג דאתי זיקא ושדי ליה מקמי דלינח וכי לא שדיה זיקא ואירע לו דבר אחר שבא כלב וקלטו או גשמים מחקוהו אמאי קתני מגורשת מן האויר הא בעינן אויר שסופו לנוח: בפחות מג' כו' - אויר דמתני' בהכי עסקינן דהוי כמאן דנח והלכך קנאתו בהנחתו דכיון דהגג גבוה י' הוא הויא לה חצר המשתמרת לכל דנייח בגויה: והא לא מינטר - דקס"ד שהגג גבוה מחומת החצר והיכי קתני כיון שיצא מרשות הגג מגורשת הא אין סופו לנוח אפילו לא באת דליקה דאתי זיקא ודחי ליה חוץ למחיצות: שהיו מחיצות התחתונות - של חצר: עודפות - על מעקה של גג דכי נפיק מגג מטא לאויר מחיצות חצר ומשום הכי בעינן עודפות דהאי דקאי בתוך מחיצות מעקת הגג וזרקו כלפי מעלה כדי שיעבור את המעקה יפול לחצר: קלוטה - בתוך האויר: כמי שהונחה - לארץ דתניא הזורק בשבת מרה"ר לרה"ר ורה"י באמצע רבי מחייב וחכמים פוטרים: וא"ל רבי זירא לרבי אסי כו' - גרסי' בה כדשני עולא אפילו תימא רבנן כו': דרך ירידה - כשזרקו כלפי מעלה כדי להעבירו את המעקה לא נמחק עד שהגיע לחזור ולירד: אבל נמחק דרך עלייה - אע"פ שיצא מאויר הגג לאויר חצר ומחיצות התחתונות עודפות: אינה מגורשת - דדרך סילוקו לא מיקרי נתינה אלא דרך הנחתו לבא לרשותה: שקדם גט לדליקה - שקדמה זריקת הגט בחצר קודם שתהא הדליקה באויר החצר: רשויות חלוקות לגיטין - אם השאילה הבעל מקום בחצירו לקבלת גיטה לא השאילה גגו או ביתו ולא אמרינן לא קפיד דתרי מקומות לא מושלי משום דמייתי עלה ראיה ממתני' נקט לה הכא: הא כדאיתא והא כדאיתא - רישא בגג דידה וחצר דידיה ובעינן אויר הגג: סיפא בגג דידיה וחצר דידה - מיגרשא באויר חצר אבל אי תרוייהו דידיה ואושלה מקום אימא לך דלא קפיד: שלש מדות בגיטין - חלוקות מדין שאר איסורין: הני מילי - דפליגי רבנן: והא דאמר רב חסדא נעץ קנה - בחצר גבוה ממחיצת החצר: וזרק - מרה"ר: ונח על גביו חייב - דהויא לה הנחה ברה"י שאויר רה"י עולה עד לרקיע אע"ג דאויר רשות הרבים אינו למעלה מעשרה כדאמרי' במס' שבת (דף ז: ח.): הני מילי - דהוי כמונח לארץ לענין שבת: אבל - אם היה חצר של אשה וקנה נעוץ גבוה מן המחיצות אינה מגורשת שאין סופו לנוח לארץ דרמי ליה זיקא חוץ למחיצות וטעמא דגיטא משום חצר המשתמרת הוא דומיא דידה והא לא מינטר:
מתני׳עומדת על ראש הגג וזרקו לה, כיון שהגיע לאויר הגג – הרי זו מגורשת. הוא מלמעלה והיא מלמטה, וזרקו לה, כיון שיצא מרשות הגג, נמחק או נשרף – הרי זו מגורשת. גמ׳ והא לא מינטר! אמר רב יהודה אמר שמואל: בגג שיש לו מעקה עסקינן. עולא בר מנשיא משמיה דאבימי אמר: הכא בפחות משלשה סמוך לגג עסקינן, דכל פחות משלשה סמוך לגג – כגג דמי. הוא מלמעלה: והא לא מינטר! אמר רב יהודה אמר שמואל: כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות. וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות. וכן אמר עולא אמר רבי יוחנן: כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות. אמר ליה רבי אבא לעולא: כמאן, כרבי – דאמר: קלוטה, כמי שהונחה דמיא? אמר ליה: אפילו תימא רבנן – עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי, אלא לענין שבת; אבל הכא – משום אינטורי הוא, והא קא מינטר. וכן אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: כגון שהיו מחיצות התחתונות עודפות על העליונות. אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: כמאן, כרבי – דאמר: קלוטה כמי שהונחה דמיא? אמר ליה: אפילו תימא רבנן – עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי, אלא לענין שבת; אבל הכא – משום אינטורי הוא, והא קא מינטר. נמחק: אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא שנמחק דרך ירידה, אבל נמחק דרך עלייה – לא. מאי טעמא? מעיקרא לא למינח קאי. נשרף: אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא שקדם גט לדליקה, אבל קדמה דליקה לגט – לא. מאי טעמא? מעיקרא לשריפה קאזיל. אמר רב חסדא: רשויות חלוקות בגיטין. אמר ליה רמי בר חמא לרבא: מנא ליה לסבא הא? אמר ליה, מתניתין היא: היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה, כיון שהגיע גט לאויר הגג – הרי זו מגורשת. במאי עסקינן? אילימא בגג דידה וחצר דידה, למה לי אויר הגג? אלא בגג דידיה וחצר דידיה, כי הגיע לאויר הגג מאי הוי? אלא פשיטא – בגג דידה וחצר דידיה. אימא סיפא: הוא מלמעלה והיא מלמטה וזרקו לה; כיון שיצא מרשות הגג, נמחק או נשרף – הרי זו מגורשת. ואי בגג דידה וחצר דידיה, אמאי מגורשת? אלא בגג דידיה וחצר דידה; רישא בגג דידה וחצר דידיה, סיפא בגג דידיה וחצר דידה?! אלא לאו דאושלה מקום – דחד מקום מושלי אינשי, תרי מקומות לא מושלי אינשי? אמר ליה: מידי איריא?! דלמא הא כדאיתה והא כדאיתה – רישא בגג דידה וחצר דידיה, סיפא בגג דידיה וחצר דידה. אמר רבא: שלש מדות בגיטין; הא דאמר רבי: קלוטה כמי שהונחה, ופליגי רבנן עליה – הני מילי לענין שבת, אבל הכא משום אינטורי הוא, והא מינטר; והא דאמר רב חסדא: נעץ קנה ברשות היחיד ובראשו טרסקל, וזרק ונח על גביו – אפילו גבוה מאה אמה, חייב, לפי שרשות היחיד עולה עד לרקיע – הני מילי לענין שבת, אבל הכא משום אינטורי הוא, והא לא מינטר;
גיטין עט.