הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סה.מסכת גיטין65a
מערימין - לפדותו בלא חומש שאדם מוסיף חומש כשפודה את מעשר שני שלו ואינו מוסיף חומש על של אחרים אם קונהו מחבירו: ופדו בהן מעשר שני - ממנו דהוו להו אחרים לגביה והם סמוכים על שולחנו ושלהם שלו שהם חוזרים ונותנים לו: אלא בזמן שהיובל נוהג - דבעינן ואיש אל משפחתו תשובו (ויקרא כ״ה:י׳): שלש מדות - חלוקות בזכיית קטן: וכנגדן בקטנה - חשיב לה יודעת לשמור קידושיה ומתקדשת בקידושי אמה או אחיה לדעתה או בקבלת עצמה אם יתומה היא: למיאון - שצריכה למאן ואינה יוצאה בלא מיאון דתנן ביבמות (דף קז:) כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קדושיה אינה צריכה למאן וזו יודעת לשמור היא: הפעוטות - תנן בהניזקין (לעיל גיטין דף נט.) דמקחן מקח במטלטלין ופרשי' כבר שית כבר תמני: וכנגדן בקטנה - משהגיעה לימים הללו משלחה ואינה חוזרת קרינא בה ומתגרשת בקבלת עצמה אפי' קיבל בה אביה קידושין ומת ואע"פ שקידושיה קידושין מן התורה: הגיעו לעונת נדרים - שנה אחת לפני נערותה נדריה נבדקין כדתנן במס' נדה (דף מה:) בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקין ואם ידעה לומר לשם מי נדרה לשם מי הקדישה נדרה נדר והקדישה הקדש: חולצת - אם הביאה סימנין ולא אמרי' שומא נינהו אבל קודם הזמן הזה קטנה היא ואין סימניה סימנין ואינה חולצת דאיש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש: למכור בנכסי אביו - קרקעות: עד שיהא בן עשרים - הוי קטן: מתני' אם רצה הבעל לחזור - קודם שיגיע גט לידה: פסול - דאין רצונו שיעליזו עליו שם וקפידא היא: הרי היא במקום פלוני - אינו אלא כמראה מקום שם תמצאנה: ור' אלעזר מכשיר - טעמא מפרש בגמ': גמ' מאי שנא רישא דלא פליג רבי אלעזר - גבי תן גט זה לאשתי במקום פלוני וקתני פסול: מדעתיה מגרש - והדבר תלוי בו איכא למימר קפידא היא ודוקא קאמר ליה אבל איהי דבעל כרחה מיגרשה מנא ידעה דניחא ליה לבעל למיתבי' התם הלכך אינה אלא כמראה מקום שם תמצאנו: מתני' הבא לי גיטי אוכלת בתרומה - אם אשת כהן היא עד שיגיע גט לידה: לאותו מקום - שכך אמרה לו לא תהא שלוחי לקבלה אלא שם ובגמרא פריך וגיטא היכי הוי הואיל וקיבלו במקום אחר ואפי' כשיגיע שם והא תנן לעיל פסול: אוסר מיד - משפירש מאצלה רבי אלעזר לטעמיה דמכשיר כשקיבלו במקום אחר דמראה מקום היא לו ומשעת קבלה איגרשא לה לפיכך משעה שפירש מלפניה אסורה שמא מצאו חוץ לעיר וקיבלו הימנו: גמ' וזימנין דמשכחת ליה בבבל - כיון דהדר אמרה ליה הכי מכלל דלא קפדה אי מקבל ליה בדוכתא אחרינא והאי דקבעה ליה עיקר במתא מחסיא הכי קאמרה לא תהא שלוחי לקבלה להתגרש אני על ידך עד דמטית התם:
דאורייתא תקון. ואידך – כי אמרינן: כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון – במילתא דאית לה עיקר מן התורה, אבל מילתא דלית לה עיקר מן התורה – לא. מתיב רב אויא: מערימין על מעשר שני. כיצד? אומר אדם לבנו ובתו הגדולים; לעבדו ושפחתו העברים: ״הא לכם מעות הללו, ופדו בהן מעשר שני זה״, ואוכלו בלא חומש. האי שפחה היכי דמי? אי דאתיא שתי שערות, מאי בעיא גביה? אלא לאו דלא אתיא שתי שערות? הכא במאי עסקינן, במעשר בזמן הזה – דרבנן. ואמה העבריה בזמן הזה מי איכא?! והתניא: אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג! אלא בעציץ שאינו נקוב – דרבנן. אמר רבא, שלש מדות בקטן: צרור וזורקו, אגוז ונוטלו – זוכה לעצמו, ואין זוכה לאחרים; וכנגדן בקטנה – מתקדשת למיאון. הפעוטות – מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין; וכנגדן בקטנה – מתגרשת בקידושי אביה. הגיעו לעונת נדרים – נדריהן נדר והקדשן הקדש; וכנגדן בקטנה – חולצת. ולמכור בנכסי אביו – עד שיהא בן עשרים. מתני׳ קטנה שאמרה: ״התקבל לי גיטי״ – אינו גט עד שיגיע גט לידה; לפיכך, אם רצה הבעל לחזור – יחזור. שאין קטן עושה שליח. ואם אמר לו אביה: ״צא והתקבל לבתי גיטה״, אם רצה לחזור – לא יחזור. האומר: ״תן גט זה לאשתי במקום פלוני״, ונתנו לה במקום אחר – פסול. ״הרי היא במקום פלוני״, ונתנו לה במקום אחר – כשר. האשה שאמרה: ״התקבל לי גיטי במקום פלוני״, וקיבלו לה במקום אחר – פסול; רבי אלעזר מכשיר. ״הבא לי גיטי ממקום פלוני״, והביאו לה ממקום אחר – כשר. גמ׳ ורבי אלעזר – מאי שנא רישא דלא פליג, ומאי שנא סיפא דפליג? איהו, דמדעתיה מגרש – קפיד, איהי, דבעל כרחה מתגרשת – מראה מקום היא לו. מתני׳ ״הבא לי גיטי״ – אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה. ״התקבל לי גיטי״, אסורה לאכול בתרומה מיד. ״התקבל לי גיטי במקום פלוני״ – אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לאותו מקום, רבי אלעזר אוסר מיד. גמ׳ וגיטא מיהא הוי? והאמרת רישא, לא הוי גיטא! לא צריכא, דאמרה ליה: ״התקבל לי גיטא במתא מחסיא, וזימנין דמשכחת ליה בבבל״; והכי קאמרה ליה: משקל – כל היכא דמשכחת ליה, שקליה מיניה;
גיטין סה.