הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ס.מסכת גיטין60a
מי קוראין - כלומר תיקנו שום סדר לישראל בשבתות משום דרכי שלום: הראויין לימנות כו' - דאמרינן במסכת שבת [באלו קשרים] (דף קיד.) איזהו תלמיד חכם שראוי למנותו פרנס על הצבור כל ששואלין אותו דבר הלכה בכל מקום ואומרה: בחומשין - שיש שכותבין להן חמשה חומשין כל חומש אחד שלם לעצמו וכל ספריהם היו במגילה כס"ת שלנו: מחסר במילתיה - שקורין לו ס"ת וחסר הוא: דלא ניתן ליכתב - פחות מספר אחד שלם לעצמו: והא לא ניתן ליכתב - שום דבר גמרא והלכה ואגדה כדאמרינן לקמן אלה אתה כותב כו': כיון דלא אפשר - מליכתב שנתמעט הלב והתורה משתכחת: עת לעשות לה' - ואם בא עת לעשות תקנה לשם שמים הפרו דברי תורה לשעה הצריכה: ה"נ כיון דלא אפשר - שאין לכל צבור וצבור יכולת לכתוב נביאים שלם: מגילה - פרשה לבדה של תורה או שתים: למ"ד - לקמן בשמעתין: מגילה מגילה ניתנה - כשנאמרה פרשה למשה היה כותבה ולבסוף מ' שנה כשנגמרו כל הפרשיות חיברן בגידין ותפרן: חתומה ניתנה - לא נכתבה עד סוף מ' לאחר שנאמרו כל הפרשיות כולן והנאמרות לו בשנה ראשונה ושניה היו סדורות לו על פה עד שכתבן: לפי שאין כותבין - ואפי' למ"ד מגילה מגילה ניתנה כיון דאידבק אידבק: אף היא - הילני המלכה במסכת יומא (ד' לז.): פרשת סוטה - לכתוב משם פרשיות לסוטות הבאות: באל"ף בי"ת - כלומר ראשי התיבות: כשהוא כותב - כהן הכותב פרשת סוטה: כמה שכתוב - לפי הסימנים היה מבין וכותב: אם שכב - כלומר ואת כי שטית וגו': בסירוגין - תחילת המקרא היה כתוב תיבה שלימה ולבסוף ראשי תיבות: עד ויהי ביום השמיני - שהוא גמר צווי הקרבנות: אז אמרתי - כך אמר דוד אז אמרתי כשערערו עלי שאול ודואג לפוסלני מלבא בקהל והועד בבית המדרש עמוני ולא עמונית כדאמרינן ביבמות (דף עז.): הנה באתי - עכשיו באתי לכלל: כתוב עלי - מאז ניתנה התורה הוזכרתי בה ואת שתי בנותיך הנמצאות (בראשית י״ט:ט״ו) בזכות דוד שעתיד לצאת מרות המואביה ונעמה העמונית אמו של רחבעם כתיב הכא הנמצאות וכתיב התם (תהלים פט) מצאתי דוד עבדי אלמא מגילה איקרי משום דמתחילה נכתבה מגילת בראשית והדר מגילת נח והדר מגילת אברהם והיינו דקאמר במגילת אברהם כתוב עלי: חתומה - גמורה ומסויימה ושלימה: א"נ לכדרבי לוי - איקראי מגילה אותן ח' פרשיות שהוצרכו ליום נאמרו ונכתבו ונמסרו בו ביום ונכתבו כל אחת במגילה לבדה לפי שמובדלות ורחוקות זו מזו הלכך קרי לשאר נמי מגילה משום דכשחזר והשלימה הוצרך לכתוב מבראשית עד פרשת כהנים לבד ודילג פרשת כהנים הכתובה כבר וכתב מפרשת כהנים עד פרשת שילוח טמאים וכן כולם: פרשת כהנים - אמור אל הכהנים שהלכות כהנים כתובות בה לא יטמא לא יקח מום בו לא יגש ומפני שבו ביום הוזקק לעבודה הוצרכה קדושתן להודיעם: פרשת לוים - קח (נא) את הלוים דבהעלותך שבה הל כות לוים וי"א ואל הלוים תדבר ואינו כן כי מה עניינם אצל הקמת המשכן מעשר ראשון לא נהגה עד סוף חמשים וארבעה שנה ועוד פרשת מעשר מיקריא: פרשת לוים - הוצרכה לבו ביום שנזקקו לשיר: פרשת טמאים - ויהי אנשים וגו' משום הלכות הפסח והמשכן הוקם באחד בניסן והוזהרה להם פרשת שילוח טמאים וישלחו מן המחנה שבו ביום הוקבעו שלש מחנות מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל והוזקקו להשתלח ומתוך כך הוזקקו טמאים לישאל הואיל וצריכין שילוח ולא יוכלו ליכנס למשכן היאך יעשו פסחיהם ולרבי לוי יכולים היו ליטהר עד ט"ו ולא נזקקו לפסח שני אלא א"כ לא יטהרו: ופרשת שילוח טמאים - וישלחו מן המחנה שבאותו היום הוקבעו המחנות וכשנגללים הפרוכת בכל סילוק מסעות הותרו זבין ומצורעים ליכנס לשם: ופרשת אחרי מות - אע"פ שהיא של יום הכפורים בו ביום נאמרה כדכתיב אחרי מות ומפני שמתו בני אהרן בשביל ביאה שלא לצורך נאמרה אותה אזהרה לאהרן אל יבא בכל עת:
קוראין? לא הוה בידיה. אתא ושייליה לרבי יצחק נפחא, אמר ליה: אחריהן קוראין תלמידי חכמים הממונין פרנסים על הצבור, ואחריהן תלמידי חכמים הראויין למנותם פרנסים על הציבור, ואחריהן בני תלמידי חכמים שאבותיהן ממונים פרנסים על הצבור, ואחריהן ראשי כנסיות וכל אדם. שלחו ליה בני גליל לרבי חלבו: מהו לקרות בחומשים בבית הכנסת בציבור? לא הוה בידיה. אתא שייליה לרבי יצחק נפחא, לא הוה בידיה. אתא שאיל בי מדרשא, ופשטוה מהא דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: ספר תורה שחסר יריעה אחת – אין קורין בו. ולא היא, התם מחסר במילתיה, הכא לא מחסר במילתיה. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: אין קוראין בחומשין בבית הכנסת, משום כבוד צבור. ורבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: האי ספר אפטרתא – אסור למקרי ביה בשבת. מאי טעמא? דלא ניתן ליכתב. מר בר רב אשי אמר: לטלטולי נמי אסור. מאי טעמא? דהא לא חזי למיקרי ביה. ולא היא, שרי לטלטולי ושרי למיקרי ביה – דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא; והא לא ניתן ליכתב, אלא כיון דלא אפשר, ״עת לעשות לה׳ הפרו תורתך״; הכא נמי, כיון דלא אפשר, ״עת לעשות לה׳ הפרו תורתך״. בעא מיניה אביי מרבה: מהו לכתוב מגילה לתינוק להתלמד בה? תיבעי למאן דאמר: תורה מגילה מגילה ניתנה; תיבעי למאן דאמר: תורה חתומה ניתנה. תיבעי למאן דאמר תורה מגילה מגילה ניתנה – כיון דמגילה מגילה ניתנה, כותבין; או דילמא, כיון דאידבק – אידבק. תיבעי למאן דאמר תורה חתומה ניתנה – כיון דחתומה ניתנה, אין כותבין; או דילמא, כיון דלא אפשר – כתבינן? אמר ליה: אין כותבין. ומה טעם? לפי שאין כותבין. איתיביה: אף היא עשתה טבלא של זהב, שפרשת סוטה כתובה עליה! אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי ינאי: באלף בית. איתיביה: כשהוא כותב, רואה וכותב מה שכתוב בטבלא! אימא: ״כמה שכתוב בטבלא״. איתיביה: כשהוא כותב, רואה בטבלא וכותב מה שכתוב בטבלא. מה הוא כתוב בטבלא? ״אם שכב״, ״אם לא שכב״! הכא במאי עסקינן – בסירוגין. כתנאי: אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה, ואם דעתו להשלים – מותר. רבי יהודה אומר: בבראשית – עד דור המבול. בתורת כהנים – עד ״ויהי ביום השמיני״. אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה: תורה – מגילה מגילה ניתנה, שנאמר: ״אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי״. רבי שמעון בן לקיש אומר: תורה – חתומה ניתנה, שנאמר: ״לקוח את ספר התורה הזאת״. ואידך נמי, הכתיב ״לקוח״! ההוא לבתר דאידבק. ואידך נמי, הכתיב ״במגילת ספר כתוב עלי״! ההוא, דכל התורה כולה איקרי מגילה, דכתיב: ״ויאמר אלי מה אתה רואה, ואומר אני רואה מגילה עפה״. אי נמי, לכדרבי לוי – דאמר רבי לוי: שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן, אלו הן: פרשת כהנים, ופרשת לוים, ופרשת טמאים, ופרשת שילוח טמאים, ופרשת ״אחרי מות״,
גיטין ס.