הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פ.מסכת גיטין80a
בת לוי מן המעשר - קנסא הוא כדמפרש התם (יבמות צא.): מן התרומה - כדאמרי' בסוטה (דף כח.) מונטמאה ונטמאה ג"פ אחד לבעל ואחד לבועל ואחד לתרומה: ואין יורשין של זה - בנים שהיו לה ממנו: יורשין כתובתה - ביבמות (דף צא.) פרכינן כתובה מאי עבידתה הא קתני אין לה כתובה ומשני כתובת בנין דיכרין שתקנו חכמים שירשו בניה יתר על חולקיהון דעם אחוהון כשמתה בחיי בעלה ואע"פ שבעלה יורשה הכא לא שקלי דקנסא קנסו: אחיו - של שני חולץ מדרבנן כדפירשנו גבי גט שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ואחיו של ראשון צריך לחלוץ מן התורה: ולא מייבמין - משום קנסא: שינה שמו ושמה - בגט: וכל הדרכים - המפורשים למעלה במשנתינו: כל עריות שאמרו צרותיהן מותרות - חמש עשרה עריות שאמרו חכמים שצרותיהן מותרות לינשא לשוק בלא חליצה כשמתו בעליהן בלא בנים: הלכו הצרות - של עריות: ונישאו - לשוק: ונמצאו - העריות איילונית ואיגלאי מילתא שהיו קדושי המת בטעות ונמצאו שלא היו אלו צרותיהן ולא פטרום העריות האלו מן החליצה: תצא מזה - מבעל שנישאת לו: ומזה - מן היבם: וכל הדרכים האלו בה - וביבמות (דף צב.) מוקמינן לה כר"ע דאמר יש ממזר מחייבי לאוין: והלכה צרתה ונישאת לאחר - וקיי"ל ביאת האחת פוטרת צרתה: ונמצאת - זו שנתייבמה: איילונית - ואין לה יבומים שהרי לא אשת המת היתה ונמצא שלא נפטרה צרתה ונישאת לשוק בלא חליצה: תצא מזה ומזה - מבעל זה ומיבמה הראשון: כתב סופר - אחד גט לאיש לגרש בו אשתו: ושובר - לאשתו שתמסור לבעל כשיפרע לה כתובתה וטעה הסופר כשמסר להן השטרות ונתן גט לאשה ושובר לאיש והם מסרו זה לזה והלכה זו ונישאת כסבורה שזה גט שמסר לה בעלה וזה סבור שמסרה לו אשתו שובר: יוצא מתחת ידי האיש - שמוציאו לפנינו להראות שוברו והרי הוא גט: אם לאלתר - בגמ' מפרש: לא כל הימנו - אין הכל כדבריו להאמינו: לאבד זכותו של שני - שנשאה דאמרי' קנוניא היא ביניהם והחליפו השטרות לאחר שניסת: גמ' שאין להם לא כתב ולא לשון - אלא משל אומה אחרת: משום שלום מלכות - שיהא לנו שלום עמהם שיאמרו חשובים אנו בעיניהם שכותבים שטרותיהם בשמינו: יוציא והולד ממזר - בתמיה: ר"מ לטעמיה - סתם משנה ולקמן נמי אמרינן זו דברי ר"מ: משום דמליכא - עכשיו היא מולכת לפיכך יתקנא בה המלך של מלכות זו ויקפיד עמנו: מאי דהוה הוה - כבר עברו ואבדה קנאתם שאין מתקנא בהן דהא דקתני מתני' לשום מלכות מדי ויון שמונה למנין שהתחילה מדי למלוך בימי דריוש או למנין שהתחילה יון למלוך: דאיכא שם מלכות - הלכך חיישינן דלמא קפיד המלך הזה: כי יתביתו בהיני - לכתוב שטר: כתבו - בתוכו שבהיני נכתב ואף על גב דמימסרן כו':
לוי – מן המעשר. בת כהן – מן התרומה. ואין יורשין של זה ויורשין של זה יורשים כתובתה. ואם מתו – אחיו של זה ואחיו של זה חולצין, ולא מייבמין. שינה שמו, ושמה, שם עירו, ושם עירה – תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה. כל עריות שאמרו ״צרותיהן מותרות״ – הלכו הצרות האלו ונישאו, ונמצאו אלו איילונית – תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה. הכונס את יבמתו, והלכה צרתה ונישאת לאחר, ונמצאת זו – שהיתה איילונית; תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה. כתב סופר גט לאיש, ושובר לאשה; וטעה ונתן גט לאשה, ושובר לאיש, ונתנו זה לזה; ולאחר זמן הרי הגט יוצא מיד האיש ושובר מיד האשה – תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה. רבי אלעזר אומר: אם לאלתר יצא, אין זה גט; אם לאחר זמן יצא, הרי זה גט – לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני. גמ׳ מאי ״מלכות שאינה הוגנת״? רומי. ואמאי קרי לה מלכות שאינה הוגנת? משום דאין להם לא כתב, ולא לשון. אמר עולא: מפני מה תיקנו מלכות בגיטין – משום שלום מלכות. ומשום שלום מלכות – תצא והולד ממזר?! אין, רבי מאיר לטעמיה – דאמר רב המנונא משמיה דעולא, אומר היה רבי מאיר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין – הולד ממזר. לשום מלכות יון. וצריכא; דאי אשמועינן מלכות שאינה הוגנת – משום דמליכא; אבל מלכות מדי ומלכות יון – מאי דהוה הוה; ואי אשמעינן מלכות מדי ומלכות יון – משום דמלכותא הוו; אבל בנין הבית – מאי דהוה הוה; ואי אשמעינן בנין הבית – דאמרי: קמדכרי שבחייהו; אבל חורבן הבית, דצערא הוא – אימא לא; צריכא. היה במזרח וכתב במערב: מאן? אילימא בעל, היינו ״שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה״! אלא לאו סופר – כדאמר להו רב לספריה, וכן אמר להו רב הונא לספריה: כי יתביתו בשילי, כתובו בשילי; ואף על גב דמימסרן לכו מילי בהיני. וכי יתביתו בהיני, כתובו בהיני; ואף על גב דמימסרן לכו מילי בשילי. אמר רב יהודה אמר שמואל:
גיטין פ.