הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פה:מסכת גיטין85b
ודן די יהוי ליכי מינאי כו' - וזה הספר אשר יהיה ליך מאתי: ספר תירוכין ואגרת שבוקין - שצריך להוכיח בתוכו שעל ידי ספר זה הוא מגרשה: גמ' אמר לה לאשתו - לכתוב בגיטה הרי את בת חורין ולא כתב בו הרי את מותרת לכל אדם: לא אמר כלום - דלא שייך בגירושין לשון חירות דבת חורין היא קודם לכן: אמר לשפחתו הרי את מותרת לכל אדם לא אמר כלום - דלגבי מלאכה לא אפקה מיניה וכיון דשפחה היא ושם שפחה עלה לא משתרי' נמי לבן חורין: יצא לחירות - אע"פ שקנסוהו לפדותו עד עשרה בדמיו לא ישתעבד לו עוד: וצריך גט שחרור - להתירו בבת ישראל: שלא כתב עליו אונו - שטר כשמכרו לעובד כוכבים: לכשתברח ממנו - מן העובד כוכבים אם תוכל להמלט מן העובד כוכבים אלמא אין לי עסק בך לשון חירות הוא: ידים שאין מוכיחות - בית אחיזה לדבר לאחוז בו ולומר הוכיח שעל ידי ספר זה גירשה אפ"ה הוי בית יד ואמרינן מדכתב גט ויהיב גלי דעתיה דבהאי גיטא גירשה: בדיבורא - דאמר לה בשעת מסירה הרי את מותרת לכל אדם: ראיה בעלמא הוא - להיות בידה לעדות בכל אשר תלך להראות שהיא פנויה: לא לכתוב ודין - דמשמע דין הוא שאגרשך אבל אם אינו דין עלי שאגרשך לא תתגרשי: ולא לכתוב איגרת - שיבוקין ביו"ד דמשמע איגרת לשון גג: ולא לכתוב לימהך להתנסבא לכל מאן דיתיצביין - דמשמע לי מהך לי תהי מספר הזה ואילך: אלא למהך - בלא יו"ד: ולא לכתוב למחך - צריך שיבדיל רגלו של ה"י שיהיה אויר בין רגלו לגגו דלא ליתחזי כחי"ת: דמשמע למחך - לצחק כלומר מצחק אני ביך כי חוכא: זהו טופס הגט פטרית יתיכי ליכי אנת פלונית בת פלוני דהוית אינתתי מקדמת דנא וכדו פטרית ושבקית ותרוכית יתיכי די תהויין רשאה ושלטאה בנפשייכי למהך להתנסבא לכל מאן דיתיצבייין ואינש לא ימחי בידייכי מן יומא דנן ולעלם ודן די יהוי ליכי מינאי גט פטורין וספר תירוכין ואגרת שבוקין כדת משה וישראל: די תיהוייין - רשאה לישדי ביה תלתא יודי"ן רצופין דניקרי די תיהוייין דאי לא שדיא ביה אלא תרין יודי"ן מיתקרי די דהויין נשין דעלמא וכן די תיצבייין דכי כתב תלתא יודי"ן משמע שתהא רשאה להנשא לכל מי שתרצה: ולורכיה לוי"ו דתירוכין - יאריך וי"ו שבספר תירוכין ווי"ו שבאגרת שבוקין דאי לא מאריך ליה מיחזי כיו"ד משמע ספר תריכין גרושות דעלמא ושביקין אגרת נשים עזובות דעלמא ולא שלה הוא: ולורכיה לוי"ו דוכדו - פטרית יתיכי וי"ו האחרונה מאריך שלא יראה כיו"ד דאי לא מאריך ליה משמע וכדי כלומר בולא כלום באין ספר כמו כדי נסבה (ר"ה דף ה.) וכמו ואמרי לה כדי שם חכם (ב"מ דף ב): ולא לכתוב לאיתנסבא - באלף אלא להתנסבא בה"א שמא ירחיק לא מן יתנסבא ומשמע לא יתנסבא לא תנשא: מי בעינן - כלומר הלכה כר"י או כרבנן: כולהו מי קאמר - כל שאר דברים הנכתבים בגט כגון די תיהויין וכו' מי הזכירם רבא בתקנה זו: אלא - אע"ג דלא אזכרינהו רבא בעינן דלכתבינהו: הכא נמי - ודן בעינן ומיהו רבא לא הוצרך לתקן אלא אלו כדמפרש ואזיל: מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדר' יוסי דאמר - אין צריך לכתוב מהיום בגט דשכיב מרע דזמנו של שטר מוכיח עליו ולא הוי כגט לאחר מיתה לכך תקן רבא בכל הגיטין להיות הסופרים רגילין בו ואע"ג דקיימא לן כר' יוסי בעינן לאפוקי נפשין מפלוגתא שיצא הדבר בהיתר ולא יצא שם פסול אמשפחות ישראל:
יהודה אומר: ״ודן, דיהוי ליכי מינאי – ספר תירוכין, ואגרת שבוקין, וגט פטורין; למהך להתנסבא לכל גבר דיתצביין״. גופו של גט שחרור: ״הרי את (בת) [בן] חורין״; ״הרי את לעצמך״. גמ׳ פשיטא, אמר לה לאשתו: ״הרי את בת חורין״ – לא אמר ולא כלום; אמר לה לשפחתו: ״הרי את מותרת לכל אדם״ – לא אמר ולא כלום. אמר לה לאשה: ״הרי את לעצמך״, מהו? לגמרי קאמר לה, או למלאכה קאמר לה? אמר ליה רבינא לרב אשי: תא שמע, דתנן: גופו של גט שחרור: ״הרי את (בת) [בן] חורין״; ״הרי את לעצמך״. ומה עבדא, דקני ליה גופיה, כי אמר ליה: ״הרי את לעצמך״ – קני גופיה; אשה, דלא קני גופה – לא כל שכן?! אמר ליה רבינא לרב אשי: אמר לו לעבדו: ״אין לי עסק בך״, מהו? אמר ליה רב חנין לרב אשי, ואמרי לה רב חנין מחוזנאה לרב אשי: תא שמע, דתניא: המוכר עבדו לגוי – יצא לחירות, וצריך גט שחרור מרבו ראשון. אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים – שלא כתב עליו אונו, אבל כתב עליו אונו – זהו שחרורו. מאי ״אונו״? אמר רב ששת, דכתב ליה: ״לכשתברח ממנו, אין לי עסק בך״. רבי יהודה אומר: ״ודן, דיהוי ליכי מינאי – ספר תירוכין ואגרת שבוקין״. במאי קמיפלגי? רבנן סברי: ידים שאין מוכיחות הויין ידים, ואף על גב דלא כתב לה ״ודן״ – מוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה. ורבי יהודה סבר: ידים שאין מוכיחות לא הויין ידים, וטעמא דכתב לה ״ודן״ – דמוכחא מילתא דבהאי גיטא קא מגרש לה; אבל לא כתב לה ״ודן״ – אמרי: בדיבורא גרשה, ושטרא ראיה בעלמא הוא. אמר אביי: האי מאן דכתב גיטא, לא לכתוב ״ודין״ – דמשמע ודין; אלא ״ודן״. ולא לכתוב ״איגרת״ – דמשמע (איגרת) [איגרא]; אלא ״אגרת״. ולא לכתוב ״לימהך״ – דמשמע לי מהך; ולא לכתוב ״למחך״ – דמשמע כי חוכא. ״דיתיהוייין״, ״דיתיצבייין״ – תלתא תלתא יודין; דמשמע תהויין ותצביין. ולורכיה לויו ״דתירוכין״, ולויו ״דשבוקין״; דמשמע תריכין ושביקין. ולורכיה לויו ״דכדו״; דמשמע ״וכדי״. ולא ליכתוב ״לאיתנסבא״ – דמשמע לא יתנסבא, אלא ״להתנסבא״. איבעיא להו: בעינן ״ודן״, או לא בעינן ״ודן״? תא שמע, דאתקין רבא בגיטי: ״איך פלניא בר פלניא, פטר ותריך ית פלוניתא אינתתיה, דהות אינתתיה מן קדם דנא – מיומא דנן ולעלם״. ואילו ״ודן״ לא קאמר. ולטעמיך, כולהו מי קאמר? אלא בעינן, הכא נמי בעינן; ״מיומא דנן״ – לאפוקי מדרבי יוסי, דאמר: זמנו של שטר מוכיח עליו; ״ולעלם״ –
גיטין פה: