הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פ:מסכת גיטין80b
זו דברי ר"מ - דגט נפסל משום שלום מלכות: סנטר - מפרש בבבא בתרא (דף סח.) בר מחווניא זקן הממונה להיות בקי בנחלת גבול שדה כל איש ואיש: איסטנדרא דבשכר - שלטון של בשכר עבדו של מלך: ומאי שנא מסנטר דעיר - דשמעינן לר"מ דפליג: זילא להו מילתא - שאין שולטנות גרועה מזו ובושת הוא למלך שנזכר זה והניחו כל שאר משרתיו: שביחא - לפי ששולטנותו חשובה: הולד כשר - אשלום מלכות קאי: ליערבינהו וליתנינהו - בהדי משנה שם מלכות דחד פסולא הוא: זינו לא - אינה אסורה להתייבם דנישאו חמור שמא יאמרו חלץ לה וניסת וחזר לכונסה משנתגרשה והוה ליה נושא את חלוצתו דקם ליה בלא יבנה: דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים - ובאו ואמרו לה מת בעליך וניסת דאסרינן לה למיהדר ואע"פ שבאונס משום שמא יאמרו גירש ראשון ונשא זה וחזר הראשון והחזירה לאחר גירושי שני ונמצא מחזיר גרושתו משניסת הכי נמי אמרי' הכא שמא יאמרו חלץ זה ונשא זה כו' אבל זנות לית ליה קלא כולי האי ומידע ידעי דפריצותא הואי ולא חשדי לה בחלוצה: דלא אקיים מצות יבום - שע"י הערוה נישאת הצרה לשוק הילכך כי אגלאי דלאו צרת ערוה הואי קנסינן לה משום דלא המתינה ואסרינן לה איבם: אבל - סיפא דאיקיים מצות יבום כשניסת זו לשוק ע"י שנתיבמה צרתה אימא תו לא הוה לה לאמתוני ולא נקנסה: ואי - תנא סיפא משום דרמיא קמיה שתיהן נפלו תחילה להתייבם כאחת וכשנתייבמה האחת קודם שתביא שתי שערות היה לה לצרתה להמתין עד שתראה שיהו יבומי חברתה כשרין דכיון דאתרמאי קמיה צריכה לצאת מידי זיקתו ביבומין ודאין: אבל - צרת ערוה מתחילת נפילתן היתה הצרה הזו סבורה דלא רמיא קמיה ליבום שהרי הערוה מוציאתה מידי זיקתו הלכך לא הוה לה לאסוקי אדעתא ולאמתוני שמא תמצא הערוה איילונית הואיל ומסולקת היא ממנו לא מסקא אדעתא ולא ליקנסה מלהתייבם ומליטול כתובה דהא אנוסה היא קא משמע לן: באותו ענין - בדברי גירושיה:
דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים: אפילו לא כתב אלא לשם סנטר שבעיר – הרי זו מגורשת. ההוא גיטא דהוה כתיב ביה לשם איסטנדרא דבשכר, שלחה רב נחמן בר רב חסדא לקמיה דרבה: כי האי גוונא, מאי? שלח ליה: בהא אפילו רבי מאיר מודי, מאי טעמא? מאותה מלכות הוא. ומאי שנא מסנטר שבעיר? התם זילא להו מילתא, הכא שביחא להו מילתא. אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: זו דברי רבי מאיר, אבל חכמים אומרים: הולד כשר. ומודים חכמים לרבי מאיר, שאם שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה – שהולד ממזר. אמר רב אשי, אף אנן נמי תנינא: שינה שמו ושמה, שם עירו ושם עירה – תצא מזה ומזה, וכל הדרכים האלו בה. הא מאן קתני לה? אילימא רבי מאיר – ליערבינהו וליתנינהו! אלא שמע מינה רבנן; שמע מינה. כל עריות שאמרו כו׳. נישאו – אין, זינו – לא; לימא תיהוי תיובתא דרב המנונא – דאמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה, אסורה ליבמה! לא; נישאו – והוא הדין לזינו. והאי דקתני נישאו – לישנא מעליא נקט. ואיכא דאמרי: נישאו – והוא הדין לזינו; לימא מסייע ליה לרב המנונא – דאמר רב המנונא: שומרת יבם שזינתה – אסורה ליבמה? לא; נישאו דווקא, משום דמיחלפא באשה שהלך בעלה למדינת הים. הכונס את יבמתו כו׳. וצריכא; דאי אשמעינן בהך קמייתא – משום דלא איקיים מצות יבום; אבל הכא – דאיקיים מצות יבום, אימא לא; ואי אשמעינן הכא – משום דקא רמיא קמיה; אבל התם – דלא רמיא קמיה, אימא לא; צריכא. כתב הסופר וטעה, ונתן גט לאשה ושובר וכו׳; רבי אליעזר אומר אם לאלתר יצא וכו׳. היכי דמי לאלתר, והיכי דמי לאחר זמן? אמר רב יהודה אמר שמואל: כל זמן שיושבין ועסוקין באותו ענין – זהו לאלתר; עמדו – זהו לאחר זמן. ורב אדא בר אהבה אמר: לא נישאת – זהו לאלתר; נישאת – זהו לאחר זמן. תנן: לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני. בשלמא לרב אדא בר אהבה – היינו דקתני ״שני״, אלא לשמואל – מאי ״שני״?
גיטין פ: