הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סד.מסכת גיטין64a
או אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים ואחד - שלישי שנעשה עד בזו ובזו מצטרף עמהם: גמ' בעל אומר לפקדון - גט שנתון ביד שליש בעל אומר לפקדון נתתיו בידך ושליש אומר לגירושין נתת לי שהייתי שלוחה לקבלה ונתגרשה בקבלתי והאיש והאשה יחד בעיר: דהא הימניה - כשמסרו בידו: דאיתיהיב למחילה - שאם מחלו מחול הלכך שליש נאמן דכיון שהאמינו ומסר בידו נתרצה בהבטחתו עליו למחול על ממונו ולהאמין כל מה שיאמר אבל במילתא דאיסורא אין בידו להאמין: גיטי ממון - שאין גט אלא לשון שטר: מידי גבי הדדי תניא - וכן לגיטין וכן לשטרות דנימא מדהא לשטרות דממון קמייתא לגיטי נשים הני תרי תנאי נינהו ותרוייהו בממון איירי: ואמאי - בעי עדים כלל לא בקבלה ולא באמירה אלא באמירתו בלבד להימניה דהא הימניה בעל: מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה - בפנינו להראותו לנו דניהמניה הא קרעו ואע"פ שהקרעים בידו בפנינו אין שליש אא"כ השלישית בידו דמיגו דאי בעי הוה עביד ביה מאי דקאמר נאמן נמי על אמירתו אבל זה שקרעו אין בידו למוסרו בידה: תינח אמרה קיבל למה לי - לאתויי עדים שראוהו מקבלו מיד הבעל הרי הוא בידו בפנינו והא ודאי קבליה: רבי אלעזר היא - דאמר אין גט כשר בלא עדי מסירה: קרע למה לי - כלומר למה לי למקרעיה: שעת גזרת המלכות הוה - שגזרו על המצות: שליש גופיה לא מהימן - ואיהי כי אמרה משמיה מהימנא: בעל אומר לגירושין - נתתיו לשליש למוסרו לה: גירשתי את אשתי נאמן - דמה לו לשקר הרי בידו לגרשה: מי קאמר גירשתי - שליח להולכה הוא דעבד: ונימא דחזקה שליח כו' - כיון דבעל נאמן דמסריה להאי על מנת לגרשה נימא שחזקה שהשליח עושה שליחותו: אסור בכל הנשים - שמא זו קרובת ארוסתו שקדש לו שלוחו היא אא"כ חזר שלוחו לומר לו פלונית קדשתי לך או לא קדשתי לך שום אשה:
אחד מן הראשונים, ואחד מן האחרונים, ואחד מצטרף עמהן. גמ׳ איתמר: בעל אומר לפקדון, ושליש אומר לגירושין – מי נאמן? רב הונא אמר: בעל נאמן, ורב חסדא אמר: שליש נאמן. רב הונא אמר: בעל נאמן – דאם איתא דלגירושין יהביה ניהליה, לדידה הוה יהיב לה ניהלה. ורב חסדא אמר: שליש נאמן – דהא הימניה. מתיב רבי אבא: הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, ושליש נאמן משניהם. כיצד? זה אומר כך, וזה אומר כך, שליש נאמן! שאני ממון, דאיתיהיב למחילה. והא תניא: וכן לגיטין! גיטי ממון. והתניא: וכן לשטרות! מידי גבי הדדי תניא?! תנן, האשה שאמרה: ״התקבל לי גיטי״, צריכה שתי כיתי עדים – שנים שיאמרו: ״בפנינו אמרה״, ושנים שיאמרו: ״בפנינו קבל, וקרע״. ואמאי? ליהמניה לשליש! מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה – דליהמניה?! תינח אמרה; קיבל למה לי? אמר רבה: הא מני – רבי אלעזר היא, דאמר: עדי מסירה כרתי. קרע למה לי? אמר רב יהודה אמר רב: בשעת השמד שנו. אמר רבה: ומודה רב הונא, דאי אמרה איהי: לדידי אמר לי שליש דלגירושין יהביה ניהליה – מהימנא. מי איכא מידי דשליש גופיה לא מהימן, ואיהי מהימנא?! אלא אי אמרה: קמאי דידי לגרושין יהביה ניהליה – מהימנא; מיגו דאי בעיא אמרה לדידה יהביה ניהלה בעל. בעל אמר לגירושין, ושליש אומר לגירושין, והיא אומרת: נתן לי, ואבד – אמר רבי יוחנן: הוה דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה פחות משנים. ואמאי? וליהימניה לשליש! מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דלהימניה?! ולהימניה לבעל – דאמר רב חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: בעל שאמר ״גירשתי את אשתי״ – נאמן! מי קאמר ״גירשתי״?! ולימא: חזקה שליח עושה שליחותו – דאמר רבי יצחק, האומר לשלוחו: ״צא וקדש לי אשה״ – סתם, ומת שלוחו – אסור בכל הנשים שבעולם; חזקה שליח עושה שליחותו!
גיטין סד.